כוחן של מילים בתהליך של שינוי בריאותי וירידה במשקל

כמה פעמים מצאתם את עצמכם, אחרי פרוסת עוגה או ארוחה גדולה מהמתוכנן, אומרים לעצמכם משפטים כמו "הרסתי הכול" או "אני תמיד נכשלת"? נשמע אולי "לא ביג דיל", אבל אלה לא סתם מילים – אלה תבניות חשיבה שבונות זהות. וכאשר זהות של אדם הופכת להיות "אני כישלון" או "אני לא מסוגל", היא מתחילה להכתיב את המשך המסלול.

חוקרי פסיכולוגיה התנהגותית מאונ' אורגון מצאו כי הדיבור הפנימי שלנו מנבא התמדה בתהליכי שינוי התנהגותי, כולל ירידה במשקל. הבעיה מתחילה כשמילים מעצבות לא רק את הסיטואציה, אלא גם את הדימוי העצמי שלנו.

כאשר אנחנו מדברים על תהליך של ירידה במשקל, רוב האנשים מתמקדים ב"מה אכלתי", "כמה זזתי", ו"איפה נפלתי" – אבל דווקא אחד ההבדלים החשובים ביותר, ולעיתים הכי סמויים, הוא ההבחנה בין סיטואציה, דימוי עצמי וזהות.

דמיינו לכם את הסיטואציה הבאה: אתם חוזרים הביתה אחרי יום מתיש. בערב, כשהכול שקט, אתם מוצאים את עצמכם מול המקרר ומגירת ממתקים, ואוכלים חבילת עוגיות. אולי בלי לחשוב, אולי אפילו בהתחלה עם תחושת שליטה שמתפוגגת.

• הסיטואציה: מה שקרה בפועל – אכלתי עוגיות.
• הדימוי העצמי: מה שאני מספרת לעצמי על הסיטואציה, "אני חלשה", "אין לי שליטה".
• הזהות: התמונה הרחבה שאני בונה על עצמי – "אני אדם שכישלונות הם חלק ממנו", "אני פשוט לא מסוגלת לשמור על אורח חיים בריא".

ככל שאנחנו חוזרים על הסיפור הזה, כך הוא שוקע עמוק יותר בתודעה שלנו והופך ל"מי שאני". אבל בדיוק כפי שהעדשה יכולה להתעוות – היא גם יכולה להתכוונן מחדש. וכאן נכנסת השפה.

הזהות שלנו אינה הדימוי העצמי, אז איך משנים את הסיפור? הזהות שלנו היא התמונה הפנימית שאנחנו מחזיקים לגבי עצמנו: מי אני? מה אני שווה? מה מגיע לי?

הדימוי העצמי, לעומת זאת, הוא כמו עדשה שדרכה אנחנו מפרשים את המעשים, ההצלחות והכישלונות שלנו. כאשר העדשה הזו סדוקה או מעוותת, גם המציאות מתעוותת: במקום לראות "עשיתי מאמץ" – נראה רק "לא עמדתי בתפריט". במקום "עברתי יום לא קל, אבל המשכתי" – נשמע רק "נפלתי שוב". ומשם הדרך קצרה לייאוש, לאובדן מוטיבציה ולמשפטים כמו: "אז מה הטעם בכלל"?

כמו שהעדשה הפנימית שלנו יכולה להתעוות, היא גם יכולה להתכוונן לחדות ולהתבהר מחדש. וכאן נכנסת השפה האישית שלנו לתמונה: יש מילים שיכולות להחליש, אבל יש גם כאלה שיכולות להעצים ולתמוך. למה זה אפשרי? כי המוח שלנו הרבה יותר גמיש ולמיד ממה שאנחנו נוטים לחשוב.