כדי לאפשר בישראל גיוס חרדים – יש להתחשב בצורכיהם

שונות רלוונטית מסוג אחר יצרנו במו-ידינו. בשנת 2008 אישרה הכנסת את "חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים", המאפשר מימון חינוך חרדי בגילי תיכון ללא לימודי ליבה. בית המשפט קבע ב-2014 כי החוק אינו פוגע בזכות לשוויון של הבנים החרדים, ובכך הכשיר מצב שבו המדינה מממנת חינוך נטול מיומנויות בסיסיות, אך מצפה מבוגריה להתגייס לצבא כשווים לאחרים. הסתירה ברורה: המדינה מונעת מהם כלים להשתלבות, אך מחייבת אותם להשתלב.

אז מה הפתרון הדרוש בשם השוויון? ראשית, כל הסדר גיוס חייב להיות כרוך בחובת לימודי ליבה. בשנת 2024 יצר בית המשפט קשר בין מימון לימודים לשירות צבאי, אך רק ביחס לישיבות על-תיכוניות. יש להרחיב עיקרון זה גם לשלב התיכון: המדינה צריכה לשלול מימון ממוסדות שאינם מלמדים לימודי ליבה, מתוך מחויבות לצמצום הפערים ויצירת התשתית לשילוב החרדים בצבא ובחברה.

בנוסף, יש להחיל מיידית חובת שירות אישית מותאמת על כלל בני החברה החרדית – במקום לקבוע מכסות או יעדים לגיוס, שיהוו אחיזת עיניים. כך, למשל, יש לאפשר לחרדים בחירה בין שירות לאומי אזרחי לשירות צבאי. במקביל, יש ליצור תמריצים משמעותיים שיגרמו ליותר חרדים להעדיף שירות צבאי, כמו הארכת משך השירות האזרחי או הענקת משכורת גבוהה והטבות למשרתים בצבא. לצד מסלול ההסדר הקיים, ניתן לאפשר לעילויים למלא את חובת השירות בישיבה, כמו ספורטאים מצטיינים.