יש קשישים שבאזעקות פשוט נשארים בבתים, והחרדה שלהם עולה

"הפצנו בראשון סקר בקהלים הוותיקים שלנו ברחבי הארץ, ושאלנו אותם מה מצבם בימים טרופים אלה", סיפרה איילה וול, מנכ"לית עמותת "שפר" לקידום בריאות וקהילתיות בקרב אזרחים ותיקים. מהסקר, היא ציינה, עולים כמה אתגרים עכשוויים: הגעה בזמן למרחב מוגן, מגורים בבניינים שהמקלטים שבהם אינם נגישים לאנשים מבוגרים, קושי בשמיעת האזעקות בקרב אנשים שמרכיבים מכשירי שמיעה ומסירים אותם לשנת הלילה, וגם המעקב אחר ההנחיות המשתנות של פיקוד העורף.

המצב שיצרה המלחמה בעורף הישראלי מקשה מאוד על כולנו. לאנשים רבים בשכבת הגיל השלישי המצב מסובך עוד יותר. "מישהי כתבה לנו: 'לצערי הרב, אנחנו נאלצים להישאר בבית לא מוגנים. המקלט הביתי נמצא שתי קומות מתחתינו, ובלתי אפשרי להגיע אליו. גם חדר המדרגות הוא לא אופציה. בעלי סיעודי, אני לא יורדת לבדי למקלט, ולא אשאיר אותו לבד עם המטפל'", תיארה וול.

"אזרחית ותיקה אחרת שיתפה בתחושותיה: 'בעלי נכה, וכשהוא יושב על כיסא הגלגלים, אני לוקחת אותו לממ"ד. אבל אם הוא ישן במיטה, אני לא מעירה ולא מוציאה אותו לממ"ד, כי זה גוזל זמן רב'".

מצוקת הבודדים

וול מציינת שבסקר שנערך בקרב האוכלוסייה המבוגרת, 53% ציינו שהם נכנסים בזמן האזעקה לממ"ד בבית, 31% יורדים למקלט הבניין, 6% יוצאים לחדר מדרגות, 6% הולכים למקלט הציבורי ברחוב ו-4% נשארים בבית בלי מרחב מוגן, ומקווים לטוב. "אלה שמצליחים להגיע למקלט מציינים לטובה את ההתרעה המוקדמת של פיקוד העורף, שעוזרת להם להגיע בבטחה", אמרה וול. "ההתרעה המוקדמת קריטית להם, כי ההתניידות שלהם איטית. אבל עדיין אנחנו רואים שכ-10% לא מגיעים למרחב מוגן ונשארים בבית או בחדר המדרגות".

רבים מהקשישים חוששים ליפול בדרכם לממ"ד, ולכן הם נמנעים מלגשת אליו. "אנחנו עושים שיחות בנושא איך להתגבר על הפחד", וול סיפרה, והסבירה שבימי שגרה העמותה מקיימת פעילויות שונות, שנפסקו עכשיו. "אנחנו מארגנים תכנים בזום במקום, אבל כרגע אין הרבה ביקוש כי אנשים עדיין בשוק. אני מניחה שאם המצב יתארך, אנשים יעברו לתחליף הזה".

עם זאת, היא מעוּדדת מיכולתו של הציבור המבוגר: "רבים מאיתנו נמצאים בחרדה ובדאגה, ואני מוצאת דווקא את הוותיקים חסונים מאוד נפשית. הם כבר עברו וחוו דברים".

"לכל אדם שאין לו ממ"ד בבית המצב מורכב, על אחת כמה וכמה כשמדובר באדם קשיש", טען שמואל (סמי) קידר, מנכ"ל "הל"ב" – איגוד העמותות לזקן בישראל, שמפעיל כ-120 עמותות ברחבי הארץ. והבעיות אינן מסתכמות בנושא הבטיחות. לדברי קידר, כל עוד הקשיש נמצא בבית עם בן משפחה או מטפל צמוד, אפשר למצוא פתרון, "אבל יש כאלה שחיים בבדידות. ויש גם זקנים שזכאים למטפלים שמגיעים אליהם לכמה שעות ביום כדי לסייע בארוחות, בניקיון, ברחצה.

"לצערנו, במלחמה עובדים ועובדות רבים לא יכולים להגיע, גם מפני שהתחבורה עובדת באופן חלקי. ואז הקשישים נשארים לבד בבית, לא אוכלים, לא מתרחצים, לא לוקחים תרופות. זה מצב חמור. כמו כן, מרכזי היום לקשישים סגורים כיום, ואנשים נשארים כל הזמן בבית. זה מחמיר עוד יותר את המצב. יש לנו קהילות תומכות, הזקנים מתקשרים אליהן ומבקשים דברים שהם צריכים, לדוגמה, תרופות שחסרות, או תיקון המזגן. אבל כיום, במצב של הפגזות, לא הכל ניתן לפתור".

"לקשישים שאין מרחב מוגן בבית, היכולת להגיע למקלטים ציבוריים מוגבלת מאוד. קורה פעמים רבות שהם פשוט נשארים בבתים, ואז, בהתאמה, מפלס החרדה שלהם עולה", הסביר ד"ר דרור גולן, המנהל הקליני הארצי של עמותת "עמך" המעניקה תמיכה נפשית וחברתית לניצולי שואה ודורות ההמשך. בשנים האחרונות מטפלת העמותה באוכלוסיות נוספות, בהן קשישים שאינם ניצולי שואה.

"אנחנו לא יכולים להציע לקשישים עזרה קונקרטית בהגנה מפני טילים, אבל אלה שאין להם ממ"ד בבית, אנחנו מנסים שיעברו לילדים שלהם, שבבתיהם יש מרחב מוגן", הסביר גולן. "כמו כן, אנחנו מאוד ממליצים לקשישים להיות בקשר עם אנשים קרובים, עם מכרים, עם בני משפחה. גם אם זה מרחוק, יש לזה משמעות גדולה".

עיקר הפניות לעמותה, ציין גולן, הן של אנשים שרוצים לקבל מענה רגשי, בטלפון או בזום. "בתקופה הזאת כמות הפניות עולה", הוא הבהיר. "לכל אחד מאיתנו זה מלחיץ להיות תחת איום טילים. על אחת כמה וכמה אצל אנשים מבוגרים, שחלקם מתקשים להגיע למקלט".

נתונים ליד הגורל

"יש לנו קו חירום ייעודי שאנחנו מפעילים לאנשים מבוגרים ולבני משפחותיהם. בימים האחרונים יש הרבה מאוד פניות מהמבוגרים עצמם וגם מבני המשפחה שלהם, שנמצאים בחרדה גדולה", סיפרה שגית קולמן, עובדת סוציאלית המנהלת את שירותי המעטפת בחטיבת הסיעוד בעמותת "עזר מציון". "יש בתקופה הזו הצפה שאני לא מכירה. גם בקורונה הייתה הצפה, אבל עכשיו אני מרגישה שהגענו לשיאים חדשים".

במה עוסקות רוב הפניות?
"יש אנשים שאין מרחב מוגן תקני בדירה שלהם והם לא מסוגלים להגיע למקלט. יש בני משפחה שרוצים שההורה יעבור לגור אצלם, ומבקשים מאיתנו עזרה כדי להסיע אותו באמבולנס. בזה אנחנו יכולים לעזור. אנחנו מצליחים לעזור בבקשות שנוגעות לרכישה של תרופות, לקניות, להורדת האשפה, לטיול עם הכלב וכדומה. אנחנו עובדים עם המערך של 'עזר מציון' ועם מתנדבים רבים. דרך מיזם 'מחוברים לחיים' יש לנו קבוצות וואטסאפ של מתנדבים בכל הארץ. אנחנו מעלים בקבוצות האלה צורך, והם מסייעים במענה בשטח".

מקרים קשים יותר, ציינה קולמן, הם בין השאר אלה שבהם בן המשפחה אינו יכול לארח את ההורה מסיבות שונות, כולל היעדר מרחב מוגן בביתו שלו: "ואז כולם בלחץ גדול, ולא יודעים מה לעשות. יש אנשים בודדים, שהאתגר שלנו הוא איך נותנים להם מענה. יש לא מעט מקרים שאין כרגע פתרון עבורם. יש אנשים שהם חסרי אונים ונתונים ליד הגורל".

לדברי קולמן, מתקבלות פניות עם דילמות לא פשוטות מבני משפחה וממטפלים סיעודיים: "למשל, מספרים לנו על אנשים עם דמנציה שבעת אזעקה לא מוכנים לצאת. ואז יש התלבטות גדולה של בני המשפחה מה לעשות: אם להישאר עם האדם, או להיכנס בלעדיו למרחב מוגן".

"אין ספק שהאוכלוסייה של האנשים הקשישים היא הכי פגיעה בסיטואציה הנוכחית, גם כי מבחינה פיזית לחלק גדול מהם קשה לזוז וגם כי חלקם סובלים ממחלות נוספות, כולל דמנציה", אמרה אירית נהר, האחראית על מרכז המידע והשירותים הפרטניים של עמותת "עמדא" המטפלת בקשישים עם דמנציה ואלצהיימר.

במקרים רבים, היא סיפרה , קשה מאוד להביא למרחב המוגן אנשים עם ירידה קשה ביכולות הקוגניטיביות, כי הם פשוט אינם מסכימים לכך: "לאנשים עם דמנציה שינויים הם דבר קשה מאוד. לכן קשה להעביר אותם בעת הזו לדירה של אחד הילדים".

אז מה עושים במצבים האלה?
"צריכים למצוא פתרונות. לדוגמה, לשים משהו נחמד או טעים בממ"ד כדי לפתות את האדם להיכנס לשם. או אם האדם יושב על כיסא גלגלים אפשר לקחת אותו לממ"ד גם אם הוא מתנגד, כי מדובר במצב מסכן חיים. התמודדנו עם זה גם כשהיו טילים מעזה, אז הייתה התרעה של דקה וחצי. היינו אומרים לאנשים המטפלים בקשישים האלה, 'אם אתם לא מצליחים להכניס אותם לממ"ד, תשאירו אותם איפה שהם ותיכנסו אתם לממ"ד'. זו החלטה מאוד קשה גם לבני המשפחה וגם למטפלים שרוצים להציל את האדם שהם מטפלים בו. ראינו כבר כמה מטפלים זרים שנפגעו. במצב הנוכחי יש קצת יותר זמן מבחינת התרעה, וצריך לנסות להכניס את הקשישים למרחבים המוגנים, על אף הקושי".