יש מתמחים שלא ראויים אפילו לעבור על חוזי שכירות

"יש אינפלציה מטורפת של מועמדים, אבל למצוא בתוכה באמת אנשים חדים, אינטליגנטיים, עם חשיבה משפטית סדורה – זו משימה קשה", אומר עורך דין בכיר העומד בראש אחת הפירמות הגדולות בישראל. "המועמדים שמגיעים – גם מתמחים וגם עורכי דין צעירים – לא פעם ברמה כזו נמוכה, שזה מפחיד. אני לא סומך על חלקם אפילו עם חוזה סטנדרטי של השכרת דירה, אז בטח שלא עם ייצוג בעסקת נדל"ן או תיק מיסוי מורכב".

הדברים נאמרים על רקע פתיחתם של ימי הראיונות לתקופת ההתמחות הבאה. החל מה-17 במרץ, סטודנטים למשפטים בשנתם השלישית פוקדים את המשרדים הגדולים והבינוניים ברחבי הארץ, בניסיון למצוא את המקום שבו יעשו את ההתמחות המשפטית שלהם – בספטמבר 2026 או במרץ אותה שנה.

על פי לשכת עורכי הדין, המועד הראשון שבו ניתן לחתום על התחייבות להתמחות הוא ה־27 במרץ – עשרה ימים בלבד לאחר פתיחת סבב הראיונות. כ־1,500 מתמחים צפויים להצטרף למחזור הקרוב.

פסי הייצור של האוניברסיטאות והמכללות ממשיכים להזרים מדי שנה מאות מתמחים חדשים לשוק: "אני נותן להם מקרה פשוט – תרחיש יומיומי עם טוויסט קטן – ושואל מה הזכויות המשפטיות שעולות", אומר עורך דין בכיר באחד מהמשרדים הגדולים בישראל.

"במקום לשאול שאלות, לחשוב, לפרק את הסיטואציה, לבנות טיעון – אני מקבל בליל של מילים. מושגים משפטיים שנזרקים לאוויר בלי קשר, משפטים בלי התחלה או סוף. אין כלים, אין שיטה, אין חשיבה משפטית. אתה רואה שלא לימדו אותם לגשת למקרה, להפעיל שיקול דעת, להבין את מבנה החשיבה המשפטית. לימדו אותם לעבור מבחנים – לא לחשוב כמו עורכי דין. וזה מטריד. כי אלה האנשים שמחר יכתבו חוזים, ינסחו כתבי טענות, ייצגו לקוחות. אין שם ביטחון, אין אחריות, אין עמוד שדרה מקצועי".

למעשה, ישראל מחזיקה בשיא עולמי לא מחמיא: מספר עורכי הדין לנפש הגבוה בעולם. עורך דין אחד על כל 120 אזרחים. לשם השוואה, במדינות מערביות אחרות היחס נע בין עורך דין אחד ל־300 או ל־600 תושבים.