הדרג המדיני בישראל יכול לרשום לעצמו הישג מרשים אחרי כמעט שנתיים של מלחמה. ישראל רושמת לעצמה הישג משולש – דשדוש בשלוש חזיתות בו זמנית: בשדה הקרב בעזה, בחדר הישיבות בדוחא, ובגיבוי האמריקאי והקהילה הבינלאומית להמשך המלחמה. 

צה״ל החל אתמול עוד שלב במלחמה שלא נגמרת בעזה, אוגדה 36 אמורה להתקדם לתוך דיר אל באלאח, אחד ממחנות הפליטים במרכז הרצועה. על פי הערכות מודיעין לא מעט חטופים מוחזקים במרחב מחנות המרכז, ישראל מנהלת מלחמה בעזה מתוך נקודת מוצא שככל שהיא תפעיל כוח על השטח ותשלול נכסים לחמאס, היא תביא להתגמשות של החמאס – מה שיביא לשחרור חטופים. 

ישראל מחזיקה ביותר מ-75 אחוזים משטח הרצועה, היא גרמה להרס והרג של תשתיות ואנשי החמאס, היא פגעה במערכי הפיקוד, היא שברה את הארגון ככוח צבאי סגור והוא כעת מתנהל כארגון גרילה. ישראל הצליחה לערער גם את המשילות של החמאס בדרום הרצועה, על ידי חלוקת הסיוע דרך מנגנון חברות אמריקאיות. על כל זה נאמר שצהל והשב״כ הפעילו הרבה כוח על החמאס.

כרגע השרים של הציונות הדתית אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ' מכתיבים את המדיניות הישראלית: מלחמה, ועוד מלחמה ועוד מלחמה בעזה. בישראל מתעלמים מכמה דברים משמעותיים בניהולה של מלחמה. הדבר הראשון הוא שבכל תוכנית למלחמה יש להכין לא רק מטרות, תוכנית תקיפה אלא נקודת יציאה ותוכנית מדינית ליום של אחרי המלחמה. 

אבל לישראל אין נקודות יציאה ואין תוכנית ליום שאחרי. מה כן יש לה זה תוכנית להמשיך את המלחמה – את זה הגיש בימים האחרונים הרמטכ״ל רא״ל איל זמיר – כי היא פועלת על פי הלחץ של סמוטריץ' שמתנהל כמי שתופס את הממשלה בחלציים. ישראל מסרבת לדון על הפסקת המלחמה.

החמאס מבין שבידו ״חמישים יהלומים״ בדמות חמישים חטופים. לכן חמאס מבין שהוא לא יכול להתגמש כל עוד אין אופק נראה לעין של שחרור חטופים. מכאן הטקטיקה של חמאס להביא את ישראל לדשדוש בשלושת החזיתות: הצבאית, במשא ומתן, ובגיבוי הבין לאומי להמשך המלחמה. 
מצב צה״ל ומצב החברה הישראלית בשל התארכות המלחמה מוכרת היטב למקבלי ההחלטות בממשלה. 

הבעיה הגדולה של מדינת ישראל היא שהמדינה סובלת ממחלה אוטואימונית שבה הממשלה תוקפת את המדינה. מעבר לכך שהממשלה לא רואה את מצב הצבא והחברה הישראלית שנים קדימה, היא אף פועלת לחבל באופן מופגן בחוסן הצבאי והחברתי של המדינה. העובדה כי היא פעלה להדיח את שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ״ל רא״ל במיל הרצי הלוי ואתמול הגיע התור של יו״ר ועדת החוץ והביטחון ח״כ יולי אדלשטיין. 

הסיבה להדחות – ההתנגדות של כל אחד מהם לחוק ההשתמטות של עשרות אלפי חרדים משירות בצה״ל – חוק שאותו מובילה בכל הכוח הממשלה, כל זאת למרות שצה"ל זקוק בדחיפות לאלפי חיילים כדי לעמוד במשימות הביטחון בהווה ובעתיד. המצב כרגע הוא שהדשדוש הוא כל כך עמוק ולא ברור לפי שעה אם הפעם יותר כוח בדיר אל באלאח יביא ליצאה מהדשדוש, אם מסתכלים לנוכח העבר, הסיכוי לכך נמוך.