12 ימי העימות הצבאי עם איראן והפגיעות הקשות בעורף האזרחי במהלכו הוכיחו שהמדינה ויתרה על 1.7 מיליון אזרחים עם מוגבלויות וקשישים והפקירה אותם לגורלם. לולא נוכחותם של מתנדבים, כמו של אנשי "האפוד הסגול" של עמותת "נגישות ישראל", אלפי נכים המרותקים למיטותיהם או לכסאות גלגלים ואנשים סיעודיים, היו נותרים במהלך המלחמה חשופים לפגיעה ישירה של הטילים האיראניים.
ב-1999 עבר בכנסת חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. זו גם השנה שבה הוקמה עמותת "נגישות ישראל". רק ב-2005 עבר חוק הנגישות שהעניק לממשלה שנה, עד 2006, להתקין תקנות לטיפול באוכלוסיות עם מוגבלויות בעת חירום.
עד שנת 2008 לא קרה דבר והעמותה הגישה עתירה לבג"צ נגד הממשלה והכנסת ומאז בכל מספר חודשים ביקשה הממשלה ארכה. רק ב-2022 עברו תקנות ראשונות בכנסת שעסקו בפינוי אנשים עם מוגבלות בחירום אבל לא חייבו את הרשויות המקומיות או את משרדי הרווחה, הפנים או הביטחון, לפנות מראש אזרחים מוגבלים חסרי מיגון אל מרחבים מוגנים נגישים, ונותרו אות מתה בחוק.
נגישות למוגבלים (צילום: דוד כהן)
גם לחובה על הרשויות למפות מראש מקלטים נגישים לנכים ניתנה ארכה והדבר לא בוצע ברובן. בנוסף, רק ב-2023 עברו תקנות לחוק שמחייבות את הרשויות המקומיות במיפוי האנשים עם מוגבלויות בתחומן, עם ארכה ל"היערכות" כמובן. מאגרי המידע הללו לא הושלמו עד היום.
"באזעקה שמתי כריות על החלונות, כיסיתי אותו והתפללתי"
26 שנים של סחבת מצד הכנסת והממשלה וכך הגענו למציאות הבלתי נסבלת והבלתי נתפסת שהייתה מנת חלקם של אלפי נכים במהלך המלחמה עם איראן. שרה אלימך, בת 74, היא אמו של אילן, בן 40 מבת ים המתגורר איתה ועם אביו בדירה ישנה בקומה שביעית בבניין הקרוב לזירת ההרס הגדולה מנפילת הטיל בעיר במלחמה.
"אין לנו ממ"ד והמקלט נמצא בקומה 1- אליה לא ניתן לרדת עם הכסא של אילן במעלית שמגיעה רק עד קומת קרקע, רק במדרגות. באזעקות בשבוע הראשון של המלחמה, אז כשהוא על הכסא הסתתרנו במסדרון בתוך הדירה או לנסות לצאת למדרגות. אבל כשהוא כבר במיטה אין זמן להכין אותו, הוא בחור גדול. אני ובעלי מטפלים בו ואנחנו מבוגרים".
"ביטוח לאומי נותן לו קצבת סיעוד אבל בשביל להעסיק מטפל צריך להוסיף הרבה כסף ואין לנו ברירה". שרה מוסיפה: "אמרתי לבעלי 'לפחות תצא אתה למדרגות אם יקרה משהו'. אני פתחתי את החלונות באזעקות שלא יהיה הדף של זכוכית, סגרתי תריסים ושמתי כריות בחלון בחדר של אילן ואז כיסיתי אותו עם שמיכה והתפללתי".
משפחת אלימלך (צילום: באדיבות המשפחה)
בשבוע השני של המלחמה שכרה עבורם מתרומות "נגישות ישראל" לשבוע דירה נגישה שנמצאה בקושי רב בהרצליה. "בעירייה לא ידעתי למי לפנות ומכרה הפנתה אותי לעמותה. אסנת מ'נגישות' היתה מלאך ועשתה הכל בשביל למצוא מקום. בהתחלה מצאו רחוק ולא יכולנו כי קשה לאילן בנסיעות, גם בדירה עם מקלט היה קשה כי כשהוא במיטה הוא מרותק אליה, זה בחור סיעודי. ואז מצאו לנו בנס דירה עם ממ"ד" מספרת שרה.
"בעירייה לא היה אפילו תיק לאילן ברווחה לא היה עד נקודה מסויימת, לא ידעו עליו בכלל. במלחמה עכשיו התקשרו אלינו ממחלקת הרווחה אבל לא יכלו לעשות שום דבר ולא באו לראות מה קורה איתו".
בעברית רצוצה כשהיא דומעת, אומרת שרה למעריב: "אני מפחדת על הבן שלי מה יהיה איתו כשאני לא אהיה, הוא מאד בודד ואם אנחנו לא היינו לא היה מי שישמור עליו".
יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל, מספר: "לצערנו, על אף התרעות חוזרות ונשנות שלנו, עדיין אנשים עם מוגבלות מוצאים את עצמם נשכחים מאחור בשעת חירום. 42% מהאנשים עם מוגבלות חיים ללא מיגון בכלל או ללא יכולת להגיע למיגון בשל מוגבלותם. מדובר בעשרות אלפי אזרחים שכל מה שנשאר להם בזמן מטח טילים מאיראן הוא חרדות, פחד מוות ולהתפלל".
לעזרתם ועבורם, 'נגישות ישראל' מפעילים צי של מתנדבים תחת מיזם "האפוד הסגול", שנועד לסייע, לאתר ולפנות באופן נגיש נכים וקשישים שביתם נפגע כסיוע לרשויות המקומיות, ובמקרים חריגים אנשים עם מוגבלות שסובלים מחוסר מיגון כמו במקרה של אילן והוריו, וכמו גם במקרה הבלתי נתפס של אלה אסולין, צעירה בת 34 מחולון שאת כל העזרה שלה מקבלת רק משתי המטפלות הצמודות שלה.
אלה אסולין (צילום: באדיבות המצולמת)
"אחרי שנפל הטיל שלחו אותי בחזרה עם הכסא לבית הפרוץ ולא פינו אותי"
"אני גרה בדירת קרקע בבית ישן ובשכונה שלי נפגעו בתים אבל לא הייתי זכאית לפינוי כי התריסים נפלו וגם חלק מהתקרה אבל הבניין לא פונה ולא הייתי זכאית למלון כי הבניין לא עמד לקרוס. בכל זאת לא יכולתי להישאר ככה" מספרת אלה. מתנדבי "האפוד הסגול" הם אלה שמצאו עבור אלה חדר מלון נגיש בירושלים הרחוקה אחרי נפילת הטיל באזור מכספי תרומות ואליו פונתה ביחד עם שתי המטפלות שלה בשבוע השני של המלחמה".
"אחת המטפלות הצמודות שלי נשברה מהמצב ורוצה לעזוב וקשה מאד למצוא מטפלות" היא מספרת בעצב, "השכונה שלי ישנה מאד, בבית אין גם חדר מדרגות, והכל רעד אפילו מהיירוטים. אין לי מקלט בקרבת הבית ועד הנפילה של הטיל, אם הייתי על הכסא היינו ממהרות למקלט הציבורי הקרוב במרחק של קילומטר וקצת. בעירייה נתנו לי רשימה של חמישה מקלטים בסביבה אבל אף אחד לא היה נגיש".
"אחרי שביקשתי מראש העיר, שמו לי מהעירייה רמפה קטנה בכניסה למקלט הכי קרוב אבל יותר מזה לא יכלו לעשות. אחרי שנפל הטיל שלחו אותי בחזרה לבית ואמרו 'אין מה לעשות'. עכשיו אני תלויה בתיקונים שיעשה בעל הבית".
אלה מספרת: "כשנתנו את העשרים דקות מיהרנו לשם וכשלא היתה כבר התראה ארוכה לא היה זמן ומצאתי את עצמי דוהרת על הכסא למקלט ביחד עם המטפלות וכל התיקים, עם יירוטים מעל הראש. אם זה היה תופס אותי במקלחת או במיטה היינו מקוות לטוב. זאת דירת יחיד קטנה וכל הקירות חיצוניים".
היא מוסיפה: "המתנדבים של 'נגישות ישראל', דני ואילן, היו מלאכים ומנהלות העמותה בקשר איתי כל הזמן. לא יכולתי לסרב לפתרון שמצאו לי רק כי היה רחוק, אני כבר הייתי בשבירה נפשית בבית פרוץ תחת אזעקות. המטפלות זה כל העזרה שיש לי, המשפחה שלי רחוקה וגם להם אין מיגון, ואני במרכז כי אני לומדת במכון הטכנולוגי בחולון. אני בן אדם חזק ועברתי המון אבל זה לא נתפס שלא חושבים על אנשים כמוני במצבים כאלה. כולנו יכולים להפוך לאנשים עם מוגבלויות, לחלות או להיפגע".
יובל וגנר, מייסד ויו"ר עמותת נגישות ישראל (צילום: באדיבות עמותת נגישות לישראל)
"הגיע הזמן שמוכנות לחירום תכלול את הפגיעים ביותר"
"אנו קוראים לכל הרשויות להביא כבר עכשיו פתרונות ישימים למיגון אנשים עם מוגבלויות קשות וגם לשהייה ארוכה במרחבים מוגנים" אומר וגנר ל"מעריב", "גם אנחנו הצלחנו במלחמה לסייע רק למעט מבין האלפים שבאמת לא היה להם שום פתרון משפחתי משלהם או יכולת כלכלית להתפנות והיתה סכנה מוחשית לחייהם".
"המדינה לא רוצה לפנות את כולם מראש גם בגלל העלויות וגם כי אין מספיק פתרונות מיגון. אבל גם להנגיש את הפתרונות הקיימים או לסייע במה שאפשר לא עושים. הגיע הזמן שמוכנות לחירום תכלול את כולם – גם את האנשים הכי פגיעים בחברה שלנו".
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/
אתר drussimjobbs
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili"
Please urgently remove this fake hotel from your website. It is a scam and it is deceiving many customers. It is advertised on all social networks as a scam! very important – report on fraud house and scam that in your website and cheat people and customers! – Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief
The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili" the name of here company is : Ltd Alpaka
405375419
Located at: Nucubidze St N57, Tbilisi, Georgia/Nucubidze Street 57, 0177 it smells terrible, The walls in the room are peeling, I took pictures, there is mold and dampness throughout the room the beds are really uncomfortable, like in a pre-trial detention center, your whole back hurts when you sleep on them and they almost break because they are so thin! the WI FI doesn't work at all, The room was very dirty and filthy, and when you ask her to move you to a room she says everything is taken, even though all the rooms are empty and open! I arrived at this horrible place, this horrible house, at 1:00 AM, after two hours of sleeplessness, I asked for my money back, a blonde girl of about 50 years old named “Anna” told me that she wanted the money in cash right away, otherwise she would not let me out of the hotel, she told me that I would not be able to sleep in their bed, at 3 AM I went to look for an ATM to withdraw money, because I could not find one, after searching for a whole hour, in the Tbilisi cold, I returned to her at midnight to look for an ATM, but she did not give me my suitcase and passport, so I came back the next day and gave me the money in cash, she did not give me an invoice either, do not come near! They are deceiving the public, booking and all hotel websites! This is not a hotel, it is a very dirty, old house and it smells very bad. Search on youtube "never go there – Hotel Delisi, Tbilisi City Georgia of Ana Chuchulashvili the house hotel from hell" , don't go " to “Hotel Delisi” on YouTube or "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia " or"HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat" He was caught on tape speaking badly and illegally taking a passport and suitcase.
That she took the suitcase by force, she also stole 3 expensive shirts from me for a total of 250 GEL, I demand compensation of 128 GEL for the two hours of hell I suffered there + 250 GEL for the shirts she stole from me
I have videos where she only wants money in cash so she doesn't pay taxes and doesn't agree that I pay her with a credit card, and she also doesn't want to give me my suitcase and passport.
1. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia
2. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Address
3. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Rooms
4. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Amenities
5. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Offers and Deals
სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო, ქურდის „ანა ჭუჭულაშვილის“
მსოფლიოში ყველაზე ცუდი სასტუმრო, საშიშია, ახლოს არ მიხვიდეთ! ეს სასტუმრო არ არის! ეს ძველი, ჭუჭყიანი სახლია, ოთახში ტარაკნები და მწერებია, სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო – ადგილის მენეჯერი თაღლითი და ყოფილი ნარკომანია, სახელად „ანა ჭუჭულაშვილი“, კომპანიის სახელია: შპს ალპაკა
405375419
მდებარეობს: ნუცუბიძის ქ. N57, თბილისი, საქართველო/ნუცუბიძის ქუჩა 57, 0177, საშინელი სუნი აქვს, ოთახში კედლები აქერცლილია, სურათები გადავიღე, ოთახში ობი და ნესტია, საწოლები ნამდვილად არაკომფორტულია, როგორც წინასწარი დაკავების იზოლატორში, მთელი ზურგი გტკივა, როცა მათზე იძინებ და კინაღამ იმსხვრევა, რადგან ძალიან თხელია! Wi-Fi საერთოდ არ მუშაობს, ოთახი ძალიან ჭუჭყიანი და უწმაწურია და როცა ოთახში გადაყვანას სთხოვ, მიპასუხებს, რომ ყველაფერი დაკავებულია, მიუხედავად იმისა, რომ ყველა ოთახი ცარიელი და ღიაა! ამ საშინელ ადგილას, ამ საშინელ სახლში, ღამის 1:00 საათზე მივედი, ორსაათიანი უძილობის შემდეგ, ფულის დაბრუნება ვთხოვე, დაახლოებით 50 წლის ქერა გოგონამ, სახელად „ანამ“, მითხრა, რომ ფული ნაღდი ფულით უნდოდა, თორემ სასტუმროდან არ გამიშვებდა, მითხრა, რომ მათ საწოლში ვერ დავიძინებდი, დილის 3 საათზე ბანკომატის მოსაძებნად წავედი ფულის გასატანად, რადგან ვერ ვიპოვე, მთელი საათის ძებნის შემდეგ, თბილისურ სიცივეში, შუაღამისას დავბრუნდი მასთან ბანკომატის მოსაძებნად, მაგრამ ჩემოდანი და პასპორტი არ მომცა, ამიტომ მეორე დღეს დავბრუნდი და ფული ნაღდი ფულით მომცა, ინვოისიც არ მომცა, ახლოს არ მოხვიდეთ! ისინი ატყუებენ საზოგადოებას, დაჯავშნის და ყველა სასტუმროს ვებსაიტს! ეს სასტუმრო არ არის, ეს ძალიან ჭუჭყიანი, ძველი სახლია და ძალიან ცუდი სუნი ასდის. YouTube-ზე მოძებნეთ "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The worse hotel in the world" , არ წახვიდეთ "Hotel Delisi"-ში YouTube-ზე ან "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia" ან "HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat". ის ვიდეოჩანაწერში მოხვდა, სადაც ცუდად საუბრობდა და უკანონოდ იღებდა პასპორტს და ჩემოდანს.
მან ჩემოდანი ძალით წამართვა, ასევე მომპარა 3 ძვირადღირებული პერანგი სულ 250 ლარად, მე ვითხოვ 128 ლარის კომპენსაციას იმ ორსაათიანი ჯოჯოხეთისთვის, რომელიც იქ ვიტანჯე + 250 ლარი იმ პერანგებისთვის, რომლებიც მომპარა.
მე მაქვს ვიდეოები, სადაც ის მხოლოდ ნაღდი ფულით ითხოვს ფულს, ამიტომ არ იხდის გადასახადებს და არ ეთანხმება, რომ საკრედიტო ბარათით გადავუხადო, ასევე არ სურს ჩემოდნის და პასპორტის მოცემა.
"ב-7.10 נחטפה כל המשפחה שלי, אני, בעלי דוד, ושתי בנותינו אמה ויולי, אז בנות 3 בלבד", פתחה את נאומה שרון, אשתו של דוד קוניו החטוף בעזה. "דוד בעלי, אהבת חיי, והאבא של הבנות שלי, עדיין שם. התאומות ואני חזרנו ביום החמישים ושתיים. אמה ויולי שלנו חגגו חמש, בלי אבא שלהן. בשבוע הבא הן ילכו לגן חובה, והן יודעות שאבא לא יהיה איתן ביום הזה. הן יודעות שאבא שלהן שם. לפני כמה ימים, כשהשכבתי אותן לישון הן שאלו אותי 'אמא, את בטוחה שאבא יחזור?'".
"יש הצעה לעיסקה על השולחן, שחמאס כבר אמר לה כן", המשיכה. "האמריקנים רוצים שהחטופים יחזרו. הרמטכ"ל אומר שחייבים ללכת עכשיו לעיסקה. העם, אתם, כל אחד מכם, כאן בככר, במהלך היום בצמתים, בכל מקום, במספרים אדירים, כולם צועקים איתנו, כולם רוצים את החטופים בבית. אז למה אני לא יכולה להגיד לבנות שלי שאני בטוחה שאבא שלהן יחזור?"