טלוויזיה
ישראל זיו ועמוס ידלין מחדשות 12 – אפשר לבקר מישהו, וגם להודות לו
מה עושה אדם כשמתרחש מאורע דרמטי המטלטל את כל השקפת העולם שלו – ממש, פצצה חודרת אידיאולוגיה – וסותר את כל עמדותיו הפומביות? ובתרגום לישראלית: מה יעשה איש שמאל – בהכללה – ברגע שבו מדינת ישראל שוברת טאבו של עשרות שנים ותוקפת את מתקני הגרעין באיראן? ואז משכנעת את המעצמה החזקה בעולם להצטרף אליה?
הרי האירועים ההיסטוריים האלה מזמנים לו סתירה פנימית קשה במיוחד. כאדם הבז לכל גילוי של מיליטריזם ותוקפנות הוא רוצה לגנות את התקיפה. מצד שני, מדובר באירוע שעשוי להיות גיים צ'יינג'ר, כזה שישבור שנים ארוכות של סבל שנגרם לנו כתוצאה מציר הרשע. מה גם שהמשטר האיראני הוא מסוכן ומגונה לכל הדעות, ולכן כל פגיעה בו מבורכת.
מצד שלישי, וזה ככל הנראה הצד הקובע, התקיפה הישראלית נעשתה ביוזמתו של בנימין נתניהו. ללא צל של ספק, האדם השנוא ביותר בקרב אנשי שמאל. ולכן הקרדיט עליה עלול להינתן לו. מה שעוד יתדרדר להשבת הפופולריות שלו ולכך שישכחו לו את מחדל 7 באוקטובר. ואם כבר בנתניהו עסקינן, הרי שמקהלה שלמה של פרשנים ולשעברים טוענת כבר שנים שמדובר באדם פחדן והססן, שלא יעז לנקוט פעולה חריגה כזו. אפילו במובן הצר הזה מדובר ברעידת אדמה ובהתמוטטות של… אכן. קונספציה.
בקיצור, ובלי טיפה של ציניות, קשה מאוד לאדם בוגר ודעתן להתמודד עם שרשרת של אירועים שקוראת תיגר על האמונות והעמדות הבסיסיות שלו. איך מתמודדים עם קושי כזה? אפשר פשוט לשתוק, כמומלץ למשכיל בעת הזאת. עד אשר תמונת המצב – גם הפנימית – תתבהר. ואפשר, כמו מה שאני רואה בהשתאות כבר למעלה משבוע ברשתות החברתיות – לנקוט אקט אינסופי של התכחשות למציאות.
כזה שכולל גימוד והגחכה של חשיבות האירוע (“זקפה לאומית"); הבלטה של מחדלים ובעיות (מס רכוש לא מתקשר! מירי רגב לא מארגנת חילוץ! וגו'); שיתוף המוני ונלהב של כל דיווח או פרשנות הטוענים לחוסר יעילות של המתקפה; והתמקדות במחיר (הכבד באמת) של המתקפות האיראניות על העורף הישראלי. הכל, פשוט הכל, רק כדי להימנע מלהחמיא לפעולה, או – רחמנא ליצלן – לבטא שמץ של אופטימיות.
כל עוד מדובר בגולשים תמימים בפייסבוק, הכל בסדר. מדובר בתגובה אנושית וטבעית לגמרי. הבעיה מתחילה כשמדובר בפרשנים/עיתונאים/מובילי דעת קהל שמסרבים בתוקף להודות בטעותם, וגם לא נדרשים לשלם עליה כל מחיר. דווקא מנהיגי האופוזיציה, כולל יאיר גולן, הפגינו גישה ממלכתית והתייצבו מיד לצד הממשלה ללא כל כוכביות והסתייגויות. מה שקשה לומר על חלק ניכר מהעיתונאים. היות שמדובר בקולגות לא אנקוב בשמות. אבל כשזה מגיע לכמה גנרלים במיל', שכל התחזיות הנחרצות שלהם באולפנים פשוט קרסו בזו אחר זו, אין לי בעיה להיות ספציפי. ואני מדבר בעיקר עליכם, ישראל זיו ועמוס ידלין.
שלל הפרשנים והעיתונאים, שערב התקיפה שללו לחלוטין את ההיתכנות שלה, נקטו לאחריה שתי דרכים עיקריות: להצטרף בהתלהבות לגל התמיכה הפטריוטי ולהצהיר על “אירוע היסטורי", כאילו שלפני רגע לא דיברו בזלזול על הסיכוי שיתרחש; או לשבת באולפן בארשת פנים חמוצה ולתור אחרי סיבות חדשות לדאגה. מה כמעט אף אחד מהם לא עשה? הודה בטעותו. החריג היה נחום ברנע, מבכירי העיתונאים בארץ, שכתב במפורש ש"אולי טעינו בנתניהו" ושמדובר ב"החלטה בן־גוריונית". זה לא שאין עכשיו מקום לביקורת ולספקות. תמיד יש, וזה אחד מתפקידיה המרכזיים של העיתונות. אבל יש רגעים שבהם גם עיתונאים ופרשנים יודעי כל צריכים לתת דין וחשבון על… ובכן. עבודה גרועה. פרשנות שלי: זה לא יקרה.
באופן אישי, אני מודה ומתוודה: טעיתי. הייתי משוכנע שנתניהו הוא אכן פחדן והססן, ושלא יהיה לו האומץ הנדרש למשימה כזו. כל זה לא משנה את דעתי שהאיש זרע כאן פילוג, שנאה וחוסר מוסריות עמוק, שלא לדבר על אחריותו הבלתי נסלחת – לעולם! – לאסון 7 באוקטובר. ועדיין, קבלו סקופ. אפשר גם לבקר מישהו קשות, וגם להודות לו.
מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות