ישראל המנצחת נגד ישראל הנכנעת | בן כספית

"חשוב שלא תתבלבל", אמר לי מישהו שאין בקיא ממנו בפרטי המו"מ להחזרת חטופינו משבי חמאס, "העיסקה שעומדת להיסגר עכשיו היא העיסקה שהיתה על השולחן לפני ארבעה חודשים. פלוס-מינוס. אז, חמאס הסכים ל-6 חטופים בפעימה הראשונה, עכשיו זה 8 חטופים ועוד 2, אבל אפשר היה להעלות את המספר גם אז. כל מי שעוסק במלאכה יודע את זה. הפערים קוסמטיים וזניחים. אלא שבינתיים, בחודשים הללו, נפלו 40 לוחמים".

האיש לא יגיד את זה למצלמות או און-רקורד. כמוהו, שאר העוסקים במלאכה. הם מפחדים. רוחות רעות מנשבות כאן ומשתלטות על חופש הבעת הדעה, מכתיבות נרטיב אחיד, שלטוני. פעם מישהו קרא לזה "תהליכים". אבל זו הדעה הרווחת בקרב כל בעלי המקצוע שאינם פוליטיקאים מתוך הצוות המצומצם והמורחב העוסק במלאכה. למה זו דעתם? מסיבה פשוטה: כי זו האמת, במלוא מערומיה.

האם זה אומר שעשרות הנופלים, מיטב הנוער, בנינו הצעירים והאמיצים, נפלו לשווא? לא. הם נפלו כי צה"ל שלח אותם להילחם והם יצאו לקרב יחד עם חבריהם לנשק ואין בצה"ל שום דבר שהוא חזק יותר מאחוות הלוחמים הזו, הפינה הפלוגתית שחודרת לנשמתך, נצרבת על מצחך ותלך איתך עד יומך האחרון. דברי ימי צה"ל עמוסים בקרבות שבדיעבד הוכחו כמיותרים, שלא נדבר על מלחמות. אף אחד מהנופלים שנלחמו בהם, לא נפל לשווא. אין בנמצא נומרטור שיקבע על מה ולמה נפל כל נופל. ככה זה צבא, ככה זה מלחמה.

ועדיין, את העיסקה הזו אפשר היה להשיג מזמן. מה שחמאס התעקש עליו, היה הליך שיוביל להפסקת המלחמה. זה בדיוק מה שבנימין נתניהו אמר אתמול למשפחות: המו"מ לסיום המלחמה יתחיל מיד, ולא בסוף 60 הימים.

אז מה בכל זאת השתנה? איראן. נתניהו קיבל את תמונת הנצחון שלו. הנרטיב השתנה. הוא יכול עכשיו לנופף בקרקפת האיראנית ולתלות אותה על חגורתו (למרות שהנצחון שם רחוק מלהשיג את המטרה). אז הוא אזר אומץ וגייס את התעצומות הנדרשות לו כדי לנסות להעביר את העיסקה הקודמת, עכשיו. על הראש של בן-גביר וסמוטריץ'. ובינתיים, צה"ל ממשיך להתבוסס במרדף אבוד אחר המחבל האחרון במנהרה האחרונה רק בגלל הזיותיהם המשיחיות של שני אלה, שחלומם האמיתי הוא להקים מחדש את ההתיישבות בגוש קטיף. אה, וגם בגלל שבנימין נתניהו תלוי בהם לצרכים פוליטיים. צריך להתרגל, צריך לעכל, אבל אסור להתבלבל. זו האמת.