ישראל בצומת קריטי: החלטה פשוטה או מהלך מסוכן וחסר הגיון

האפשרות ההפוכה היא לפנות בצומת הטי ימינה. המשמעות היא להרחיב את המלחמה. טרם מבצע "מרכבות גדעון" צה"ל שלט בכ-40 אחוז משטח הרצועה, כיום הוא שולט ב-70 אחוז וההחלטה המסתמנת היא להשלים כיבוש של 100 אחוז משטח הרצועה. החלטה כזו מאופיינת בחוסר היגיון מובהק. מצד אחד המחירים של המהלך ודאיים. מהלך כזה יסכן מאד את חיי החטופים ולו רק מהסיבה הפשוטה שהם לא ישרדו עוד מספר חודשים עד שמבצע זה יסתיים. יהיו לצה"ל אבדות רבות, בדיוק כפי שנהרגו במהלך מרכבות גדעון 40 חיילים, פי שתיים ממספר החטופים שלמען הצלתם יצא לכאורה צה"ל למבצע.

יהיה צורך בגיוס ניכר של מילואים ואין צורך להרחיב בהסבר על המחיר והסיכון של שחיקה של מערך זה, המחיר הכלכלי יהיה גבוה והעימות של ישראל עם הקהילה הבינלאומית יגבר עוד יותר. לא בהכרח לא נכון לשלם מחירים אלה אם ברור כי ההצלחה שתושג תהיה עצומה. למרבה הצער זה לא המצב. המשך לחימה באופן לינארי – כיבוש של 40 אחוז ואחר כך 70 אחוז ובהמשך 100 אחוז משטח רצועת עזה לא מבטיח דבר.

ישראל טעתה מתחילת המלחמה בכך שאימצה שני עקרונות פעולה. העיקרון השגוי הראשון הוא התבססות (רק) על לחץ צבאי. כל מנהיגינו הפוליטיים והצבאיים הבטיחו עוד באוקטובר 2023 כי רק לחץ צבאי יביא את החטופים ואת מיטוט חמאס. לחץ צבאי לא מצליח להלחיץ את חמאס היות ולחץ צבאי הורג אנשים והורס בניינים. יחיא סינוואר פתח במלחמה תוך שהוא מאמין כי שווה להקריב את חייהם של שני מיליון תושבי עזה בכדי להשיג מטרה קדושה והיא מיטוט מדינת ישראל.

יורשיו קיצוניים יותר ממנו ולכן הרג אנשים "לא מזיז להם". אולי להפך, הדבר רק עוזר להם ליצור שנאה לישראל אשר "הורגת אזרחים ללא הבחנה". הטעות השנייה הייתה הערכה כי ניתן לכבוש שטח ולהחזיק בו גם כאשר השטח רווי באוכלוסייה עוינת. הניסיון רב השנים עוד מוויטנאם, אפגניסטן, עיראק ושל צה"ל בלבנון מוכיח כי שהייה סטטית בקרב אוכלוסייה עויינת תגרום בהכרח לרצף של פיגועים כואבים. המנהרות של עזה הופכות לקח זה למוחשי וכואב עוד יותר. לתקווה של שר הביטחון כ"ץ כי ניתן להפריד בין האוכלוסיה לחמאס לא היה ואין שום סיכוי.