תרבות
ירוסלב יעקובוביץ' שב לישראל בגיל 77 עם יצירה חדשה
אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין, שלום חנוך, מרגלית צנעני, ירדנה ארזי, הכל עובר חביבי, גלי עטרי, יצחק קלפטר ועוד הם חלק מרשימה מפוארת של זמרים, שאיתם עבד סקסופוניסט העל, המלחין והמפיק המוזיקלי ירוסלב יעקובוביץ', בעיקר בשנות ה-80 וה-90. אם תשאלו היכן הוא היום, תגלו שבנוגע אליו זוהי שאלה מורכבת. זאת, באשר הוא רואה את עצמו כישראלי עד עמקי נשמתו, חי בארצות הברית, שם חיים ויוצרים שני בניו ובשנים האחרונות הוא חוגג גם סגירת מעגל מרגשת ופורייה בצ'כיה, ארץ-הולדתו.
ובתכלס? – ירוסלב הגיע בסוף השבוע ארצה עם הרכב הג'ז שלו לשם ביצוע מחווה תזמורתית שיצר ל"פורגי ובס" של גרשווין, שתבוצע ברביעי השבוע בקונצרט העצמאות של התזמורת הסימפונית ירושלים, לצד החמישית של בטהובן, בניצוחו של אלי יפה, שלפני עשור ניצח באולם ע"ש המלחין בז'יך סמטנה בפראג על בכורת היצירה, שאותה הקדיש ירוסלב להוריו. זוהי היצירה התזמורתית הראשונה של ירוסלב, המבוצעת בארץ על-ידי תזמורת סימפונית.
לפני עשור?!
"אכן, לפני עשור. אחרי הבכורה בפראג, הצעתי את היצירה לתזמורות בארץ – והן בכלל לא התייחסו אלי".
מי אתך בהרכב?
"פסנתרן הג'ז אמיל ויקליצקי, שהנגינה שלו ממש גאונית ואיתו מתופף ונגן בס. באמת זכיתי בנגנים אדירים".
ירוסלב מתגורר בפלורידה בין בנו, דוד, במאי קולנוע תיעודי, החי בניו-יורק, לבין בנו, דניאל, מוזיקאי, החי בלוס-אנג'לס ותכופות משתף פעולה עם אביו. אמם, ננסי, האשה של חייו, שהייתה אחות בבית לווינשטיין ולה היה נשוי 53 שנה, נפטרה ממחלה והטרגדיה המשפחתית מטילה עליו את צילה. לדבריו, בשנים שבהן התמסר לטיפול בה לא ניגן ולו צליל אחד. "כשאתה לא מנגן זמן כה רב בסקסופון, אתה מאבד את זה לגמרי ואני הצלחתי לחזור לנגינה", הוא מעיר.
ירוסלב, 77, צמוד לסקסופון מגיל 11. מהר מאוד התאהב בג'ז. הוא משחזר: "בעת הפלישה הסובייטית באוגוסט 68' הייתי בפראג, מתאמן עם תזמורת הביג-בנד הצבאית, שבה שירתי, באחד ממתחמי ארמון הנשיאות. כשראינו את הטנקים מגיעים אל מול הארמון, פתחנו את החלונות וניגנו להם ג'ז בפול ווליום עד כדי כך שהם התקפלו והסתלקו. כשהרגשתי שבוער לי הכובע, ניצלתי את ההזדמנות הראשונה כדי לערוק".
בהגיעו לישראל, נקלט ירוסלב בן ה-21 עד מהרה בסצנת הג'ז המקומית. "סטו הכהן, שהנהיג אותה עם מל קלר, הביא אותי להיות בין המלווים של יוסי בנאי במופע משירי ז'ורז ברסאנס", הוא מעיד. "לא יכולתי לחלום על מורה לעברית יותר טוב מיוסי. לא תאמין איך ניגנתי שם בסקסופון בתפקיד הצ'לו. זה היה רעיון של סטו, גאון שהקדים את זמנו".
תוך זמן קצר, כשרבים כאן החשיבו את ירוסלב – שאז עברתו זמנית את שמו לירון – ככוכב שביט בשדה המוזיקה בארץ, הוא המריא לארצות הברית. לדבריו, זה לא נבע מחוסר סיפוק, אלא מכך שבפראג לא ניתן לו לרכוש השכלה מוזיקלית מסודרת. "יש לי משם תעודת הסמכה של …חשמלאי", הוא מעיר. ירוסלב יצא לשנתיים של לימודים בברקלי – וחזר כעבור תשע שנים, לתקופת השיא שלו במוזיקה הישראלית.
כששב הנה, הוא הוחתם על חוזה מפנק ב"סי.בי.אס", שהביא אותו להפיק מוזיקלית שישה אלבומים בשנה אחת ובראשם "חתונה לבנה" של שלום חנוך, "בעיניי יוצר בסדר גודל עולמי". ברם, כשנולד בנו דניאל, הוא קיבל הודעת פיטורים מפוקפקת. ירוסלב קרצף את עצמו מהרצפה והמריא משיא לשיא.
יותר מכל הוא נקשר לרחל שפירא ולמרגלית צנעני – "זמרת נייצ'ר", הוא אומר על הזמרת שיש לו מניות נכבדות בהזנקת הקריירה שלה. "היא הזכירה לי בשירה שלה ובפה הגדול שלה את בט מידלר. זאת עובדה, שההצלחות הגדולות שלה היו איתי. יש איזה מג'יק בינינו".
"היא אחת מהזמרים הגדולים ששיתפתי איתם פעולה. ביניהם ניגנתי לאלבום של פול סיימון, איש הכי מקסים ועדין שיש בעולם. כששמע שאני מישראל, הוא הראה לי טישרט שהיה באולפן ואמר – 'תביט, מן, בדיוק חזרתי מהופעה בקיסריה'. איך אומרים? – עולם קטן".
"עם בט מידלר הופעתי ארבעה חודשים בברודווי וגם יצאתי לכמה 'טורים' איתה. הבחורה הזאת שינתה לי את החיים, ואנחנו בקשר עד היום. היא ראתה באינטרנט קונצרט שלי בפראג ושלחה לי אימייל שפשוט חימם לי את הלב. 'אחרי הקונצרט שלך, אני מאמינה שהעולם יכול להיות טוב יותר', היא כתבה לי".
כיהודייה, למה היא לא באה לארץ?
"זאת שאלה טובה שגם אני שאלתי אותה פעם והיא ענתה שהיא אמריקאית ולא מרגישה צורך. לך תדע".
ריי צ'ארלס?
"ישר אחרי ברקלי הייתה לי עבודה במלון 'וולדורף אסטוריה'. שבועיים עבדתי איתו שם. זאת הייתה חוויה לדבר איתו, לא רק לנגן. גיליתי שהוא לא רק מוזיקאי גדול, אלא גם איש דתי. במלון הזה גם הייתה לי פגישה לא צפויה עם …יאסר ערפאת, שהיה שם עם האקדח שלו אחרי שנאם באו"ם. פתאום הוא צץ שם מולי. אחר כך נשאלתי מדוע לא יריתי בו. לך תגיד שהאקדח היה לו ולא לי".
"עם מייקל ג'קסון והג'קסונים הופעתי באצטדיון הוקי ענקי ברוצ'סטר. בין החזרה לבין ההופעה היו לנו שעות של המתנה. ישבתי שם ופתאום הוא, אז בן 16, נכנס. בשיחה איתו אפשר היה לראות איזה ילד מבריק היה. הוא שאל על ישראל ועל צ'כיה. לא ברור מה קרה לו אחרי זה, איך שהסתבך כל-כך".
כולם מדברים על הבינה המלאכותית. כיצד אתה עם זה?
(צוחק) "ניסיתי להזמין מלון באינטרנט ואני לא יודע איך זה קרה שקיבלתי את ברזיל. אני לא מתעסק עם דברים כאלה. זה לא מעניין אותי. אני לא מבין בזה. כותב פרטיטורה איך שלימדו אותי בברקלי, לא בקומפיוטר, לא בכלום. אני לא מתקרב לדברים האלה".
בגילו רץ ירוסלב קדימה בחיוך ובתקווה. "אני עם ידידה חדשה שהיא איתי פה עכשיו", הוא מספר. "כך אני מנסה לחיות עוד פעם. אם לא כן, הייתי נכנס לדיכאון שקשה לצאת ממנו, לאחר שהיו לי הנישואים הכי מאושרים בעולם. זאת, כשבצ'כיה אני מרגיש בבית וגם כאן, כשיש לי פה משפחה וחברים שאני מאוד-מאוד אוהב. כל מה שאני רוצה זה להמשיך לנגן ככל שהקדוש ברוך הוא ייתן לי".
עם מי?
"עם אלה שעבדתי איתם והייתי שמח לצרף אליהם את גידי גוב, שאני אוהב אותו, אבל לא יצא לי להפיק אותו וגם יהודית רביץ, שאני הכי הכי אוהב ורק ניגנתי לה לאיזה אלבום. אני מת עליה".
מה החלום שלך?
"כדור שני לניצולי שואה, החלום שלי הוא שהעם הזה ימצא את הדרך לצאת ממה שקורה פה עכשיו, כשמלחמות בין יהודים מפחידות יותר ממלחמות עם ערבים".
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
Source link
