Connect with us

טלוויזיה

יערה זרד: "הניסיון לפגוע בערוץ 14 זה מאפיה"

Published

on




יערה זרד, מהדמויות הבולטות בערוץ 14, הפכה בחודשים האחרונים לפנים של רצועת הפריים-טיים המוקדמת בערוץ. היא נלחמת, כהגדרתה, על האמת שלה, על הנרטיב של הימין ועל מה שהיא רואה כשליחות של ממש. בריאיון ליקי אדמקר בפודקאסט של "מעריב", היא מדברת בפתיחות על המלחמה מול מה שהיא מכנה "התקשורת הדינוזאורית", על האחריות למחדל 7 באוקטובר, על המסע האישי שלה מהילדות בכפר סבא החילונית ועד לשמירת שבת, ועל המחיר הכבד של החשיפה. "גדלתי בבית שבו אתה יושב מול הטלוויזיה ומבין שמשקרים לך", היא מצהירה, ומסבירה מדוע ערוץ 14 הוא, בעיניה, "מכת המוות הכי חזקה לתקשורת הישראלית".

את מגישה את רצועת שבע בערב בערוץ 14 כבר ארבעה חודשים. איך התחושות?
"מדהים, מאתגר, מרתק, חווייתי וחשוב. זו שליחות. אני מתחילה לעבוד על התוכנית משעות הבוקר, כי חשוב לי להשקיע, לשים לב לדקויות ולפרטים הקטנים".

את חושבת שצריך לעשות טלוויזיה אחרת היום, בשנת 2025?
"חד משמעית. בשונה מפודקאסט, טלוויזיה צריכה להיות מאוד קצרה, זורמת, עם דינמיקה, במיוחד בפאנל. והכי חשוב – להביא אמת. מספיק עם החרטוטים, הקשקושים, ההסתרות והדוברים. הציבור רוצה אמת, וזה מה שקונה אותו. בערוץ 14 אנחנו מביאים את זה ביג טיים. אנחנו אומרים לצופים: 'הנה התגובה הרשמית, אבל אנחנו אומרים לכם שזה לא כל האמת'. לערוצים האחרים, הדינוזאורים, עוד לא הבינו שזה כבר לא עובד להאמין באופן עיוור לגורמים כאלה ואחרים".

אבי שושן ויערה זרד (צילום: אבשלום שושני)
אבי שושן ויערה זרד (צילום: אבשלום שושני)

את מדברת על שליחות. מה מבדיל את השליחות שלך מזו של יונית לוי או דנה וייס?
"כשאני גדלתי בבית שצורך תקשורת, ראינו טלוויזיה והאזנו לרדיו, ואני זוכרת כעס. אתה יושב מול המסך ומבין שמשקרים לך. לא היה ייצוג לאנשים כמוני – בית מזרחי, מסורתי, שהיהדות חשובה לו. הקול הזה פשוט לא היה קיים. גם כשהביאו ימין, זה תמיד היה ימין דתי מול שמאל חילוני. לא היה ימין מסורתי או חילוני. השליחות שלי, בניגוד לשלהן, היא להשמיע קול שהושתק כל החיים. את הקול שלהן לא השתיקו, את הקול שלי ושל המשפחה שלי השתיקו. והוא עדיין מושתק בהרבה מקומות".

איפה הוא מושתק? ערוץ 14 הוא אימפריה. אתם פותחים מהדורות.
"זה עדיין אותו תרגיל. כשמדובר בהפגנות ימין, הדיווח הוא 'אלפי אנשים, כרגע המחאה שקטה'. כשעוברים למחאת השמאל, פתאום 'מאות אלפים הגיעו לדרוש צדק'. אבל אנחנו לא נותנים להם אוויר לנשימה. הכניסה של הרשתות החברתיות שינתה את המשחק. פתאום יושב פרשן באולפן, מחרטט, ולמחרת אומר את ההפך הגמור כאילו כלום. הם חושבים שהצופים שלהם מטומטמים? זה פוגע באינטליגנציה".

ומה לגבי הביקורת שערוץ 14 הוא שופר של נתניהו, שאתם ביביסטים?
"פשש, איזה חידוש. לאורך כל ההיסטוריה זה היה 'בגיניסטים', 'צ'חצ'חים'. הם לא מחדשים כלום. מי שאומר שאנחנו לא מבקרים את נתניהו, פשוט לא צופה בערוץ 14. יושבים שם פאנלים שלמים עם ויכוחים נוקבים בין ימין לימין. יש המון ביקורת על נתניהו ועל שרים בקואליציה. עם זאת, אנחנו לא מהאו"ם. יש מלחמה במדינת ישראל ואנחנו מחויבים לניצחון שלה, אנחנו מחויבים לחיילים שלנו ולמשפחות. למי הערוצים האחרים מחויבים? כשיש לך שדרנים ופרשנים שמעדיפים את הצד החמאסי, הם איבדו את זה. הם לא הבינו שהנוח'בה רוצה לרצוח אותם כמו שהוא רוצה לרצוח את האנשים בעוטף. הם לא בצד הנכון".

את מדברת במילים מאוד קשות על התקשורת המתחרה.
"ערוץ ימני זה מכת המוות הכי חזקה לתקשורת הישראלית. זה פגע להם ברייטינג אנושות, כי פתאום לקהל יש אלטרנטיבה. פתאום יש תחקירים על נשיא העליון, דברים שלא היו מקובלים. אתה לא מבקר את היועמ"שית, אתה לא מבקר את הפצ"רית. זה מכת מוות, וזה נוגע בכוח ובהמון כסף. לכן הם יעשו הכל כדי לנסות לסגור אותנו".

הכל?
"הכל. באמצעים משפטיים, בתקיפת עיתונאים, בתקיפת בעלי הערוץ. הכל כדי לנטרל אותנו. זה שיטות מאפיה, ארגון פשע. ברור שזה מאפיה. הניסיון המתמיד לפגוע בערוץ 14 זה ברור שזה מאפיה. אלו אנשים שיעשו הכל כדי לסתום לך את הפה, כי דעה אחרת מאיימת עליהם. עבור אנשים מסוימים, אנחנו סכנה יותר גדולה מחמאס ומחיזבאללה. חד משמעית".

בואי נדבר על הבית. גדלת בבית מזרחי מסורתי בכפר סבא. איך זה היה?
"גדלתי בסביבה מאוד חילונית, וזה היה מוזר. הרגשתי תמיד את ההתנגשות, גם אם לא ידעתי להגדיר אותה. לא היה מושג כזה 'מסורתי', היה או דתי או חילוני. הרגשתי נטע זר. כשאמרתי לחברות שאני לא יכולה לצאת בשישי בערב כי יש קידוש, או כשהתארגנו במלוא המרץ לחגים וסביבנו זה לא היה קיים. במערכת החינוך יצאתי בורה לחלוטין. בכיתה ט' לקחו אותנו לפגוש ילדים פלסטינים, אבל אף פעם לא לקחו אותנו להתנחלויות או לפגוש ילדים חרדים. שאלתי למה, ולא קיבלתי תשובות. זה חלק ממשחק על הנרטיב. כשאין היסטוריה של מזרחים במערכת החינוך, הם לא חלק מהסיפור של הארץ".

איפה הגיע הטוויסט האישי שלך, ההתקרבות לדת?
"היו לי שנים שרציתי להיות חילונית כמו כולם. אחרי הצבא זה אפילו הרתיע אותי. אבל מהר מאוד חזרתי לשם. באוניברסיטה התחלתי לקחת שיעורי יהדות ומשם זה רק התעצם. אני שומרת שבת כבר חמש או שש שנים, וזה פלא שאני לא מוכנה לוותר עליו. ההתנתקות מהמסכים, מהמידע, ולהיות נוכחת עם מי שסביבך – זה קסם, זה סטארט-אפ שרק היהדות יודעת להציע. לאחרונה, בפסח, התחלתי גם להגיד ברכות השחר. אני מרגישה את הקב"ה בכל מקום שאני הולכת אליו. כל דבר בחיים שלי, הקריירה, החיים האישיים, הכל מדויק. אין סתם".

בואי נדבר על 7 באוקטובר. כמה אחריות יש לנתניהו?
"קודם כל, היה פה מהלך מזעזע בשנה שלפני. שיח שלם על למי הרמטכ"ל צריך להיות נאמן, לראש הממשלה או לבג"ץ. נוצרה תחושה שהוא ראש ממשלה על הנייר, ושבעלי התפקידים יעשו מה שבראש שלהם. והם אכן הסתכלו עליו כך. אנחנו, שנה ושמונה חודשים אחרי, עדיין לא יודעים מה קרה בלילה שלפני המתקפה. זה פשוט לא נתפס".

למה לדעתך מסתירים?
"כי אנשים יצטרכו להתמודד עם אשמה כל החיים. הם רוצים לברוח מזה. רונן בר (ראש השב"כ) עושה קמפיינים פוליטיים כדי לברוח מזה, כדי שיגידו שהוא בסדר וראש הממשלה לא. ברור שלראש הממשלה יש אחריות, הוא אחראי על כל המערכות. אבל מה שעשו פה כדי למדר אותו, להדיר אותו מקבלת החלטות, להסתיר ממנו דברים – זו שערורייה. המערכות מִדרו אותו, שאף אחד לא יספר סיפורים. כשאתה דרג מקצועי ואתה מזלזל בדרג המדיני, משקר לו כי אתה חושב שאתה יותר טוב ממנו – זו מדינת העומק, ולשם הגענו. הסיפור הגדול הוא לא 'נתניהו אחראי או לא', אלא שיש פה מדינה שמנוהלת על ידי גורמים שאף אחד לא יכול לגעת בהם כי הם עטופים בצמר גפן".

לסיום, את בזוגיות חדשה.
"כן, כבר תשעה חודשים. אני בת 37, והרבה שנים שיחקתי עם הדבר הזה. דיברנו על הפציעה שעברתי ועל ההתקרקעות, אז כנראה שההתקרקעות הזאת הביאה גם זוגיות. הוא היועץ הכי טוב שלי והמשענת שלי".

את חושפת אותו?
"כמה שפחות. אני רוצה לשמור עליו מהעולם הזה. מי שנמצא במקום שאנחנו נמצאים בו חייב לגדל עור של פיל. אני את שלי גידלתי לפני שנים, אחרת לא הייתי שורדת יומיים. אתה חייב להיות מחובר לאמת שלך ולא להיבהל מגידופים וקללות. אני בחרתי במקצוע הזה, הוא לא חייב להיות חלק ממנו".





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טלוויזיה

כוכב ערוץ 14 נועם פתחי נגד נעם תיבון ב"הפטריוטים" של ינון מגל

Published

on




במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.

פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".

אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.

הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".

אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

הבטיחה עקרונות ברזל, הפכה לפרודיה: לאן נעלמה מרב מיכאלי?

Published

on




מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.

מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.

מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.

בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.

כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.

בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.

טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?

מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)

האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.

אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.  

אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.

אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.

גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.

ליאור שליין (צילום: יח''צ)
ליאור שליין (צילום: יח"צ)

יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?

תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.

כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.

להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

"בחיים לא בכיתי ככה ימים ולילות": יגאל גואטה בריאיון לרוני קובן

Published

on




חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".

אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.

לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".

רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".

הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.

קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים