ילדים על מזוודות: הקיץ שבו הבית הפך לחדר במלון

משפחת לוי, על חמשת ילדיה הקטנים, סעדה באותו ערב אצל דודתם. "היה טיל ענק ודודה שלי אמרה 'וואי, זה ממש קרוב אליכם'. יצאנו לכיוון הבית, ככל שמתקרבים רואים יותר אמבולנסים ובלאגן. אבא שלי עלה ראשון לראות והבין שנפל ואי אפשר לישון שם, הכול זכוכיות. הקיר של האמבטיה נשבר. חזרנו לבית מפורק", משחזרים האחים הגדולים שמואל וענת, בני תשע ועשר. "הרגשנו לא טוב. חזרנו לדודה שלי ויומיים אחרי זה הלכנו למלון, כי אנחנו שומרים שבת".

מבלי ידיעה מוקדמת, קשה לנחש שהם שוהים זמן ממושך מחוץ לבית, שעזבו את כל רכושם מאחור. הילדים לבושים בבגדים חגיגיים: שמלות בדוגמאות פסים תכולים ופרחים צהובים לבנות, ג'ינס כחול ארוך וציציות מבצבצות לבנים. ניכר שהשמירה על ההרגלים והסטנדרטים חשובה לאמם ציפורה המפקחת מהצד.

ובכל זאת, המרחק מהחדר בבית מורגש. "אני מתגעגע יותר מדי. קצת נמאס לי", משתף שמואל. "נחמד ללכת לקנות דברים בקניון, לקום ולראות סרטים ביוטיוב – החיפושית המופלאה, סמי הכבאי. אבל בא לי לישון במיטה שלי, עם הכרית והשמיכה שלי, עם הצעצועים שלי, הקסדה והגיטרה. למזלי החדר שלי היחיד שכמעט לא נפגע. אני אזכור תמיד שנשבר לי הבית". אחותו מבקשת להאיר את החיובי: "אני אוהבת את היצירות שעושים פה, הייתה פעם שציירנו עם אקריליק. הכרנו המון חברים חדשים. נשמור איתם על קשר, בטוח".