Connect with us

ביטחון

יכולה ללמד את ישראל: המדינה שמוכיחה – כך מחסלים ארגון טרור

Published

on




ברקע הצהרות הדרג המדיני על "חיסול חמאס" וסיום שלטונו ברצועת עזה, המזרחן והמומחה ללבנון ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, אשר כיהן בעבר כמושל נפת צור ובינת ג’ביל ברצועת הביטחון, אל”מ (מיל’) ד”ר משה אלעד, שוחח עם "מעריב" ופרס את משנתו באשר לחיסולם של ארגוני טרור, ואף מביא דוגמא מהקצה השני של העולם.

בפתח דבריו, אמר אלעד כי ״הוויכוח אודות הסיכויים לחיסולם של ארגוני טרור עד תום או כפי שנהוג לכנותם ‘הניצחון המוחלט’, מסתיים כאשר דנים בחמאס, בג’יהאד האסלאמי ובחיזבאללה. ‘העליהום’ המושמע נגד ישראל במערב בהקשר ‘להרעבה והצמאה’ של תושבי עזה, בגין ‘הרס כל ישובי דרום לבנון’ והניסיון לתאר כל סנקציה שישראל מטילה כמשבר הומניטארי ימנע ללא ספק את חיסולם המוחלט של ארגוני הטרור הללו. צריך להודות, העולם איננו מרשה לישראל לנצח את הארגונים הללו ניצחון מוחלט".

מחבלי דאעש שהוציאו לפועל את הפיגוע בסרי לנקה (צילום: רשתות ערביות)
מחבלי דאעש שהוציאו לפועל את הפיגוע בסרי לנקה (צילום: רשתות ערביות)

עוד אמר אלעד כי "בהיסטוריה של הטרור מוכרים לפחות ארבעה ארגוני טרור שחוסלו עד תום: ‘המאות השחורות’ ברוסיה הצארית שפורקו בכוח ובאמצעים פוליטיים, הארגון הקרוי ‘Sendero Luminoso’ בפרו שחוסל כמעט לגמרי בשנות ה-90, הגם ששרידים ממנו קיימים רדומים, הארגון הגרמני באדר מיינהוף/RAF בגרמניה – שנחלש ופורק ביוזמת חבריו, אבל לא ב’כיבוש צבאי’ והמחתרת באירלנד IRA שהפכה פוליטית כשהתמזגה עם הארגון שין פיין. אלא שעל הארגון החמישי שחוסל ממעיטים לדבר משום שהוא הוכיח את חולשת המערב וזה כמובן לא שמח לחשוף את חולשותיו ברבים. למערב לא נוח כשמזכירים לו את אשר אירע בסרי לנקה".

את הדומה מסרי לנקה חתם בדברים: "חיסול ארגון הטרור ‘הנמרים הטאמיליים’ (LTTE – Liberation Tigers of Tamil Eelam) בסרי לנקה נחשב למקרה יוצא דופן בהיסטוריה של המאבק בטרור, הן בשל האופי המוחלט של החיסול והן בשל השיטות הקשות והשנויות במחלוקת שנקט הממשל. הנמרים הטאמיליים פעלו בסרי לנקה במשך כ-26 שנים (1983–2009) במאבק מזוין למען הקמת מדינה עצמאית לטאמילים בצפון ובמזרח האי. הארגון פיתח יכולות צבאיות מתקדמות והיה מהראשונים שהשתמשו במחבלים מתאבדים, כולל נשים וילדים. עם עלייתו של הנשיא מהינדה ראג’אפקסה (Mahinda Rajapaksa) לשלטון ב-2005, הוחלט על שינוי אסטרטגי – חיסול מוחלט של הארגון באמצעים צבאיים, ולא להגעה להסכם פוליטי".

איך חיסל הממשל בסרי לנקה את ‘הנמרים’?
אל”מ (מיל’) ד”ר משה אלעד: "ראשית הוא החליט על שינוי אסטרטגי. בשנים 2006 – 2009 שנקבעו כשנות ההכרעה הוא השתמש בכוח צבאי מסיבי כאשר צבא סרי לנקה קיבל תקציבים אדירים, גויסו חיילים רבים, ונרכשו אמצעי לחימה מתקדמים. הוכנו ומומשו מבצעים צבאיים רחבי היקף – מתקפות רב-חזיתיות שנמשכו כשנתיים (2007–2009) באזורים שבשליטת ‘הנמרים’ תוך שימוש ביחידות מיוחדות למבצעים בתוך שטח האויב, חסימת תמיכה חיצונית כאשר המדינה פעלה דיפלומטית ואכיפתית כדי לנתק את מקורות המימון והגיוס של הארגון בקרב הטאמילים בגולה (בעיקר בקנדה, בריטניה וסקנדינביה).

בנוסף לכך, המדינה הפעילה לחץ על מדינות מערביות להגדיר את הארגון כטרוריסטי ולסגור את רשתות התמיכה בו ולא חסכה בפעולות של ל”פ (לחימה פסיכולוגיות) ודיסאינפורמציה כגון: הפצת תעמולה לצורך פירוד בין הנהגת הארגון לבין הציבור הטאמילי. הממשל הסרי לנקי פעל לגיוס עריקים מתוך הארגון לשם ריגול והכוונה. עד כאן הכל לגיטימי. אלא שלא אלה האמצעים אשר הכריעו את הנמרים. הארגון חוסל בשל שימוש באמצעים שנויים במחלוקת כגון: גרימת אבדות רבות בנפש כאשר עשרות אלפי אזרחים טאמיליים נהרגו לרבות בני משפחה של המחבלים שהרימו ידיים לאות כניעה ונורו למוות. הצבא הסרי לנקי ביצע על פי דו”חות בינלאומיים פשעי מלחמה: ירי לעבר אזרחים, עינויים, והעלמות של חשודים.

משטרת סרי לנקה (צילום: רויטרס)
משטרת סרי לנקה (צילום: רויטרס)

הנה כי כן, חיסול הנמרים הטאמיליים בוצע באמצעות עוצמה צבאית אדירה, ניתוק מקורות התמיכה החיצוניים, אמצעים פסיכולוגיים, ושימוש בשיטות קשות שכללו פגיעות רבות בזכויות אדם. אבל, היו תוצאות. בסיום המבצע בן שלוש השנים התברר כי המקרה של סרי לנקה נחשב לחריג בכך שהוא כלל חיסול מוחלט של שליטה טריטוריאלית, מנגנוני שלטון, כוח לוחם, ומנהיגות ממש עד למוות של מנהיג הארגון ולמעין ‘אפס פעילות’ מאז. וכל זה קרה ‘בלי בג”צ ובלי בצל”ם’ נוסח המזרח".

כמה בני אדם נהרגו אז?
אל”מ (מיל’) ד”ר משה אלעד: "ההערכות המרכזיות של האו”ם (2011) אמרו כי בין 40,000 ל-70,000 אזרחים נהרגו בחודשים האחרונים של המלחמה בלבד (בעיקר בין ינואר למאי 2009). מרבית ההרוגים היו באזורי ‘הבטיחות’ שהוכרזו לכאורה ע”י הצבא, אך בפועל הופגזו באופן אינטנסיבי. ארגוני זכויות אדם כאמנסטי אינטרנשיונל ו-Human Rights Watch דיווחו על פשעים חמורים, כולל ירי מכוון באזרחים, בתי חולים, ושימוש באזרחים כמגנים אנושיים. גם הם מעריכים עשרות אלפי הרוגים באחרית ימי הלחימה.

ממשלת סרי לנקה טענה שהמספרים מנופחים ושלא בוצע טבח באזרחים. לטענתה, מרבית ההרוגים היו לוחמי LTTE. עד היום הממשלה לא הכירה רשמית במספר מדויק של קורבנות אזרחיים. ולמה המספרים אינם ודאיים? כי הצבא מנע גישה חופשית לאזורי הקרבות – לעיתונאים, ארגוני סיוע והאו”ם והיו השמדות של ראיות בשטח ועדי ראייה רבים הוגלו או הושתקו. האמת היא שגם ה-LTTE השתמש באזרחים כמגן אנושי – מה שמסבך את האחריות המוסרית והמשפטית".

איך הגיב העולם המערבי?
אל”מ (מיל’) ד”ר משה אלעד: "ארגוני זכויות אדם ומדינות מערביות קראו לחקירות בינלאומיות אך הממשל הסרי לנקי פשוט דחה זאת ובזה הסתיים העניין. אכן מדובר באחד המקרים החריגים והבולטים של חיסול מוחלט של ארגון טרור. עם זאת, המחיר ההומניטרי הכבד מעמיד את ההצלחה בסימן שאלה מוסרי ומשפטי. השאלה מדוע המערב נקט איפה ואיפה ולא התייחס לרצח העם (ג’נוסייד) בסרי לנקה נוגעת למתח בין אינטרסים גיאופוליטיים, עייפות מהמלחמה בטרור, וסטנדרטים כפולים בזירה הבינלאומית. הנה הגורמים שהביאו לכך שהעולם המערבי גילה אמפתיה יחסית (או לכל הפחות – הבלגה) כלפי פעולות סרי לנקה.

הנרטיב של המלחמה בטרור אחרי 9/11. לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, מדינות רבות במערב אימצו נרטיב של ‘מלחמה גלובלית בטרור’. סרי לנקה ‘עלתה על הגל’ והציגה את המאבק שלה כמאבק בטרור רצחני, והתיישרה עם אותו נרטיב: היא טענה שה-LTTE הוא ארגון טרור עם שיטות אכזריות, כולל מחבלים מתאבדים, גיוס ילדים, חטיפות, וסחיטה של קהילות טאמיליות. היא גם הצליחה להציג עצמה כמדינה ריבונית הלוחמת על שלמותה הטריטוריאלית. התוצאה הייתה נטייה של מדינות מערביות ‘להבין’ את פעולתה מתוך תחושת הזדהות עם המאבק בטרור.

דימוי של ארגון ה-LTTE כאכזרי במיוחד. הנמרים הטאמיליים היו מהראשונים שפיתחו יחידות מתאבדים, ופעלו גם נגד אזרחים סינהלים, מוסלמים וטאמילים כאחד. רצחו מנהיגים פוליטיים, כולל ראש ממשלת הודו לשעבר, רג’יב גנדי. בכך אלה הפכו ל’שנואים’ גם מחוץ לסרי לנקה – כולל בהודו, ארה״ב ובריטניה. התוצאה הייתה ירידה באהדה כלפי העם הטאמילי ככל שנקשר לארגון הנתפס כ’ברוטאלי’.

אגב, לעומת נחישותו וקשיחותו של הממשל הביטחוני התגלתה כאן חולשה של הדיפלומטיה הטאמילית. הטאמילים בגולה ניסו לקדם תודעה בינלאומית למה שקרה ב-2009, אך לא הצליחו לייצר לובי אפקטיבי ברמה של מדינות או מוסדות. המערב נרדם. במדינות המערב לא הייתה ייצוגיות מספקת שתוכל לדחוף לסנקציות, להוציא אולי את קנדה ובריטניה שנקטו צעדים מוגבלים. כתוצאה מכך לא נוצר לחץ אפקטיבי קבוע מהציבור הבינלאומי. הממשל הסרי לנקי השתמש בשפה משפטית וטען שמדובר במבצע לגיטימי לסיום טרור. סרי לנקה רצתה שהנושא לא יטופל מחוץ לתחומה והציגה את המלחמה כאכיפת ריבונות על טריטוריה פנים-מדינתית, ולא כמאבק אתני או ג’נוסייד.

לכך יש להוסיף אינטרסים גיאופוליטיים אזוריים כמו המאבק: סין–הודו–מערב. סרי לנקה מהווה נקודת מפתח אסטרטגית באוקיינוס ההודי. מדינות המערב, כולל ארה״ב, ביקשו לשמר השפעה באזור מול ההשפעה הסינית. ועוד, מאבקי כוח אזוריים גרמו לכך שלחץ בינלאומי כבד על סרי לנקה נתפס כסיכון להדיפת המדינה לחיק סין (מה שבסופו של דבר קרה במידה רבה). כתוצאה מכך מדינות העדיפו ‘להכיל’ את סרי לנקה ולא לאבד אותה גיאופוליטית.

הייתה אז במערב, בניגוד לקורה היום, התנגדות לרעיון של ‘התערבות הומניטרית’. אחרי הכישלונות בעיראק ואפגניסטן, המערב נהיה זהיר במיוחד בכל הנוגע להתערבות בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת. תגובות מוגבלות כן היו – אך סמליות: מועצת זכויות האדם של האו”ם קיימה דיונים ואף גינתה את סרי לנקה – אך לא הוטלו סנקציות משמעותיות. קנדה והאיחוד האירופי השעו סיוע או ביטלו הסכמים כלכליים זמנית. עם זאת, לא הוקמה ועדת חקירה בינלאומית עצמאית עם שיניים. האדישות היחסית של המערב כלפי הפשעים שביצעה סרי לנקה בסוף המלחמה מוסברת ע”י שילוב של: תפיסה פרו-ממשלתית בסוגיה ביטחונית, דמוניזציה של הארגון היריב, אינטרסים גיאופוליטיים אזוריים, עייפות מוסרית ופוליטית מהתערבות בינלאומית״.





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ביטחון

"לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר": מדוע נסע נתניהו לפגישה בהולה עם טראמפ?

Published

on