יותר מתמיד – כולנו מצווים להתמרד מול הפרעונים החדשים

והשאלה רצינית הרבה יותר, מה בעצם חוגגים בפסח. תשובת גן הילדים היא מעבדות לחירות. וכולם ביחד: "עבדים היינו", "עומדים עלינו לכלותינו". וכל שאר הירקות. זה שטוח מדי. פסח המיתולוגי הוא סיפור מאבק עצום מימדים בין שתי תפיסות עולם. בין הכוחנות הרודנית לבין מתנגדי הכח והעריצות באשר הם. האובססיה היהודית, המקראית והרבנית, להזכיר את מצרים בכל נסיבה נורמטיבית אפשרית היא משמעותית. כי להיות יהודי היסטורי פירושו להיות מתנגד אקטיבי למצריות המהותית.

הערת ביניים: בכל סיפורי התורה רב הנסתר על הגלוי. אין זמנים מדוייקים, המקומות עמומים. ירושלים לא מוזכרת, לא ברור איפה הר המוריה, לא ידוע מתי חי אברהם ואיפה בדיוק נקבר משה. והנה, אירוע אחד מוגדר בדיוק רב במקום ובזמן. מעמד הר סיני. שהתחולל, על פי האגדה, "בחודש השלישי לצאתם מארץ מצרים" והשתרע מתחתית הר סיני ועד פסגתו. למה? כי עשרת הדברות, הטקסט היחיד שהמקרא מעיד עליו כי ירד משמים, הוא מניפסט אנטי מצרי מובהק שניתן ממש סמוך ליציאת מצרים כאלטרנטיבה לכל מה שמצרים ייצגה.

אלוהים של עשרת הדיברות מצמצם לרגע את זהותו. "אנוכי יהוה אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". כלומר, הוא לא אלוהי הבריאה, לא אלוהי בראשית, לא אלוהי אברהם ואף לא אלהי הטבע והיקום כולו. הוא רק אלוהי ההיסטוריה. נקודת היציאה שלו לדרך היא מצרים. עשרת הדברות שלו הן הצעה לסדר עולמי חדש שנועד להחליף את הסדר המצרי שהיה ידוע לעם היוצא ממצרים. אז מהי המצריות?