יורים וחוגגים: לא צריך תאי גזים כדי לזהות פשע מוסרי

בית הדין של ההיסטוריה ישפוט את הנתניהו'ז ועוזריהם. אנשים הגונים לא צריכים לחכות כל כך הרבה זמן. המציאות זועקת ואסור להתעלם ממנה. מעטה הצביעות הקלאסי של הישראלי המיוסר, "יורים ובוכים", נקרע מזמן. היום יורים וחוגגים. יורים ומעלים לרשת, יורים ומקבלים ציונים לשבח. אנחנו אולי לא אומה של רוצחים אבל הפכנו ללא ספק לאומה של הורגים. ובראש כל אלה עומד הראשון למושחתי ישראל – בנימין נתניהו. הוא עוד לא הורשע בדין בישראל, ולא הורשע בבית הדין הבינלאומי בהאג ובכל זאת הוא מושחת. כי הוא השחית את נפשם של רבים, טינף את נפשה של האומה הישראלית כולה וזיהם שני דורות, ישראלי ופלסטיני, בזוהמת השנאה והמוות.

כשכל זה ייגמר, וכל צד יתכנס לתוך אבלו וזיכרונותיו תעלה שאלה גדולה. האם אפשר לתקן את קלקול העולם הנורא הזה. הפסימיים יגידו – לא . לעולם לא. "כי יצר לב האדם (החמאסי) רע מנעוריו". ואנחנו אנשי התקווה נגיד: חייבים לנסות. אסור אף פעם להתייאש. אבל איך? לפני כמה ימים פגשתי קבוצה של צעירים ישראלים, מיטב המוחות של הדור הישראלי הבא. גאונים, מרשימים ותמימים. הם משרתים בצבא בהתלהבות פטריוטית של מי שרואים עדיין את העולם בצבעים עזים ובלי מספיק גוונים עדינים. השיחה לא הייתה קלה. לא להם ולא לי. ובסופה עלתה השאלה הזו במלוא עוזה.

אבל אברום, מה נעשה. אז ביום ההוא? שתקתי כמה דקות ארוכות. ובסוף פלטתי: כשאתם חושבים על "היום ההוא". תחשבו שמישהו: בן זוג או ילד, שופט או היסטוריון ישאל אתכם "איפה הייתם כשהשמש הישראלית כבתה. ומה עשיתם כדי למנוע את פשעי עזה?". אם אתם רוצים לתת אז, ביום ההוא, תשובה שתזכה אתכם במשפט מצפונכם אתם חייבים לעשות משהו כבר היום. למשל, אם 10 אחוז מכם יהיו מסוגלים להשקיע 10 אחוז בעתיד של שלום ופיוס. רק עשירית ממה שאתם משקיעים היום בתעשיית המלחמה, ההרס והיאושים – ויהיה לנו סיכוי.

תנו לעתיד השלום רק מעשר מהיכולות המופלאות שלכם. מהיזמות, החוכמה, היצירתיות והתעוזה ותצילו את נפשן של שתי אומות מעונות.

נפרדנו. במגרש החניה מיהרו לעברי כמה מהם ואמרו: אנחנו נשקיע.