יואב קיש רוצה לתגבר לימודי יהדות. על חשבון מה בדיוק?

האפשרות השנייה היא שקיש קצת דואג לכיס. לא לכיס שלו חלילה, בטח שלא ישירות, אלא לכזה של מקורבים, מכרים ואולי אף תורמים פוטנציאליים לפריימריז, שיש להם עניין בהגברת לימודי יהדות בבתי הספר.

כלומר, לא בדיוק בלימודים עצמם אלא יותר בתמורה שתשולם על ידי בית הספר לאיזו עמותה, ארגון או גוף מהגופים שעל פי משרד החינוך רק בעזרתם אפשר "לחזק" את הזהות היהודית… כי קיש אינו דואג רק לשעות תגבור בתחום – ומנחה את מנהלי בתי הספר לחזק את התחום, אלא גם אומר להם בדיוק למי לפנות כדי לקיים את הוראתו.

כלומר לא רק הצו החדש, אלא גם רשימה מאושרת ומפוקחת של קבלני ביצוע. במילים אחרות: יש ארגונים שאפילו אם כל מנהל או מנהלת בבית ספר יחליטו להשקיע רק כמה אלפי שקלים בחיזוק על פי הוראת השר, יעשו מיליונים רבים (כשמכפילים כמה אלפי שקלים באלף בתי ספר ברחבי הארץ) – וזו כבר עננה מסוג אחר.

נכון לרגע זה אין לי מושג אם לחיזוק תדמיתו כלוחם למען היהדות מתכוון קיש או שמא לחיזוק מערך של ארגונים-מטעם, אפשר בהחלט שלשניהם גם יחד (הרי לא טענו ששר החינוך הוא אדם נטול כישורים, אלא רק שהוא לא משתמש באף אחת מיכולותיו כדי לחזק את תלמידי ישראל), מה שבטוח הוא שההצעה של קיש, שהייתה מבורכת אולי בכל זמן אחר, נראית נלעגת בעת הזאת, כשהמערכת עליה הוא מופקד הולכת מדחי אל דחי.

בימים האלה, היא מזכירה את הבדיחה הישנה על האב שקורא את תעודת בנו, עובר מ"נכשל" אחד לאחר כמעט בכל המקצועות, עד שהוא מגיע ל"מצוין" במוזיקה – ודווקא אז סוטר לילד, תוך כדי שהוא גוער בו: "עם תעודה כזאת יש לך עוד חשק לשיר?"