"טרופיקנה" מתרה בנו: נראה אותך משתעמם ממני. הסרט עוקב בפירוט ובסטטיות אחרי גיבוריו ופעולותיהם, כמו אומר לנו – הם חשובים מספיק כדי שלא תפסיק להסתכל עליהם. סרטי פסטיבלים נוטים לעיתים קרובות להיות גם סטטיים ומשונים כמו "טרופיקנה", אבל כאן יש משהו שאין במספיק מהם: הומור. זה סרט מצחיק נורא, והוא מלא באהבה כנה כלפי דמויותיו.
"טרופיקנה" חוגג אותן ואת הנשים שמגלמות אותן: לירית בלבן ודליה בגר בתפקידים קטנים ונפלאים שיודעות לספק רק שחקניות שיודעות לנצל הזדמנות, רבקה בכר קורעת מצחוק. אבל כולן מגבות את הדיווה הגדולה של הסרט: עירית שלג. שלג נוסקת בתפקיד אורלי, בוראת דמות סתמית, גדולה מהחיים, מכמירת לב, פתטית וסקסית, לפעמים כל אלו באותה הסצנה.
זה לא סרט לכל אחד. למעשה, זה אפילו לא בדיוק סרט בשבילי. אבל ככל שזה נוגע לקולנוע טריפי ומשונה, אין טובים כאלה, לא משנה באיזו שפה.