אייל ברקוביץ' התיישב על ספת המרואיין של רוני קובן בכאן 11 ומודה שלפרקים אפילו התאהבתי בו, הכדורגלן הגדול בזמנים, סיפק את כל התשובות סביב התעלומה של האיש שתמיד מושך אחריו כותרות, שדרמות ופרובוקציות הם שמו השני שמצליח להכעיס כ"כ הרבה אנשים, וגם לגרום לאחרים לאהוב אותו, ככה כמו שהוא, עם אפס מאמץ.
ברקוביץ' הוא ללא ספק זן מיוחד, כזה שלא פוגשים כל יום, שלא ניתן להישאר אליו אדישים, שאומנם השכלה גבוהה היא ממנו והלאה, אבל הוא חתול רחוב, רב מעללים ולמוד קרבות וניסיון שיודע יותר טוב מרבים אחרים. הוא ניחן בתכונות בולטות שהפכו אותו לאישיות המיוחדות שהוא, האותנטיות והכנות הבלתי מתפשרת, החמלה לחלש, החוצפה, חוסר הפחד ובעיקר הקצוץ שהוא שם על כולם. אם מישהו לא אוהב את ברקוביץ' – שיצפה בראיון אמש, ובטוח ישנה את דעתו לגביו. גם אם הדעות והסגנון מתנגשים, ברקוביץ' יודע להסביר את האג'נדה שלו בצורה משכנעת והגיונית. חבל שהוא לא מתראיין יותר ומגלה עוד טפח או טפחיים מאישיותו הרב גונית. כי יש לא מעט מה ללמוד מהאיש הזה.
הראיון עסק בין היתר, בזוגיות לשעבר עם אופירה אסייג ועל רקע חרושת השמועות חשף סופסוף את הסיבה לסכסוך שהתגלע בין הצדדים, "כל זוגיות סופה להתפוצץ" הכריז ולאו בהכרח צדק. עוד חשף מי נשאר כועס ופגוע, אבל גם דאג לשמור על כבודה של אסייג ושיבח את אישיותה.
אופירה אסייג (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
"היא חדה ושנונה, חרוצה ואמא לתפארת, היא קראה לאחד הילדים על שמי , למרות שאני חושב שזה על אייל גולן. אני חייב לה הרבה היא חלק מהקריירה שלי. בדיוק סיימתי קריירה של כדורגלן ואתה לא מוצא את עצמך, לא אהבתי אותה כעיתונאית, אבל היא הרימה טלפון ואמרה שרוצה לעשות איתי רדיו ומשם הכל היסטוריה". עוד הוסיף על החברות האישית האמיצה בין השניים "ביום שפירסמה על הגירושים באינסטגרם זה היה ביום כיפור, לקחתי אופניים, והייתי איתה כל היום, זה משפחה".
על סטטוס היחסים ביניהם כיום "כל זוגיות סופה להתפוצץ" הכריז ברקוביץ', שלאו בהכרח צודק "היום אנחנו לא בקשר, היא חסמה אותי בפיצוץ, אין ריב, כל אחד הלך לדרכו, היא עם השני" כשהוא מתכוון כאמור לחיים לוינסון ומסרב להגיד את שמו בקול, כשהוא לא חושש שבחוץ זה עלול להצטייר כמושא קנאה, ומוסיף "לא צפיתי בו ,מעולם לא, אני גם אף פעם לא רואה את התוכניות שלי אחרי". והוסיף כי הוא בטוב היום ומאושר במקומו ואם יוצא לו לפגוש באקראי את אופירה אז הוא פוצח בשיחת נימוסין, אלא שהיא עדיין נוטרת וכועסת, ובמילים אחרות פגועה.
כשנשאל מה קרה עם התוכנית השיב "עזבתי את התוכנית כי מיציתי, שיעמם אותי. הורידו את התוכנית בגלל המלחמה, אחרי חודשיים רצו שנעלה בחצות, מבלי לדבר על פוליטיקה, אני לא הסכמתי והיא עלתה כל שבוע עם מישהו אחר. לא הפריע לי, שעלתה עם אחרים. הייתה תחושה של בגידה, לא הבנתי למה להרוס את המותג אבל הייתי כ"כ בצער מהמלחמה שזה לא עניין אותי". אמר וסתר את דבריו "כבר הייתי חם ועצבני על זה שאופירה עלתה עם אחרים, גם לא רצו שאדבר על פוליטיקה, וקיבלתי הצעה מטורפת מרשת 13, ובנוסף לכל גם מיציתי, אז עזבתי".
כמו כן התייחס להצעה הכספית הגדולה שקיבל ברשת 13, על פי הדיווחים השונים כ- 180 אלף שקלים, סכום שברקו סירב לאשר לקובן, אבל סיפר כי הגיע מוכן לפגישה ברשת 13, ודרש לקבל כפול ממה שהרוויח, וכך השיג את מבוקשו. ובמילים אחרות, ברקוביץ' הרוויח 90,000 שקלים בתוכניתו בקשת, ולא ייתכן שאופירה הרוויחה יותר או פחות ממנו, כך שמבלי ששם לב חשף על הדרך גם את המשכורת של אופירה אסייג בקשת 12.
עוד חשף על הכספים שבזבז במהלך החיים, על מכוניות, שעונים ודירות שהוחלפו כמו גרביים. וגם שיתף בטוב ליבו וכיסו הרחב וסיפר כי הוא מממן כבר יותר מ-30 שנה את כל בני המשפחה, המצומצמת והרחבה. על הבגידה באשתו טלי והפעם הראשונה שהוא ששיקר בחייו: "לצערי הרב שיקרתי במערכת יחסים עם טלי, אני מתנצל על כך, אני לא היחיד שלא עמדתי בפיתוי, קרה. אני וטלי כיום ביחסים מצוינים, חברות של 30 שנה. טעיתי, התחרטתי ואני מתחרט עד היום".
על פרשת הזנות שעוררה סערה, אמר שמעולם לא היה עם זונה בחייו, "זה לא הז'אנר שלי, יכול לעשות לי מכונת אמת" והוסיף וגרס כי "בכל מקום בעולם צורכים זנות ורק אנחנו בישראל רוצים להיות שונים. אני לא בא לתקן את העולם יש זונות בכל מקום בעולם למה שפה לא יהיה".
עוד דיבר על חוסר הערכה שלו לראש הממשלה נתניהו ועל השקרים שלו: "למרות שאני ימני מעולם לא הצבעתי לביבי, תמיד חשבתי בו שהוא לא איש אמין. אני לא אסלח לו על הפילוג שעשה לנו פה, זה התפקיד המרכזי של ראש הממשלה לאחד את העם, הפילוג שהוא עשה לנו בלתי נסלח הוא המחריב שלנו".
כמו כן נשאל את השאלה מתבקשת האם שוקל מירוץ לפוליטיקה "לא אומר לא לפוליטיקה, אף אחד לא הציע לי עד עכשיו להצטרף, אבל גם לא הייתי הולך עם אף אחד, אני הולך עם עצמי לא מעניין אותי להיות מספר 2". וסיים את הראיון עם המסר הבא: "גם ככה לא יזכרו אותך אחרי שתלך, אז אל תעשה חשבון לאף אחד".
במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.
פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".
מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה. שמישהו יספר לגוואד הזה שאמיר תיבון, בנו של נעם תיבון גר בנחל עוז ושבבוקר של ה-7 באוקטובר, נסע נעם תיבון לחלץ את בנו ומשפחתו מהמקום. נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות, בקיבוץ באותו היום.@amirtibonpic.twitter.com/rwzJU0QGrX
אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.
הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".
אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".
מה בעצם עושה מרב מיכאליבימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
ליאור שליין (צילום: יח"צ)
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".
אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.
לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".
רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".
הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.
קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".