טובה הרצל בפרשנות על משמעות החלטות "פה אחד"

וכך הסביר רש"י, גדול פרשני המקרא, את הפסוק על ה"נביאים" תומכי אחאב שהתנבאו פה אחד: "מקובלני אין שני נביאים מתנבאים בלשון אחד, ואלה כולם לשון אחד אומרים" – כלומר, ברור שאפילו שניים שמתבטאים בנוסח זהה אינם יכולים להיות נביאים – וכאן היו מאות. משתמע שהם פועלים מתוך הכתבה של גורם חיצוני, ואם כך – "נבואתם" איננה נבואה.
בימינו אין נביאים אבל יש מנהיגים. ברוח המקרא, הם לא אמורים להיות חקיינים אלא להפעיל שיקול דעת.

מאוחר יותר, בימי בית שני ואילך, כאשר הסנהדרין הרשיעה נאשם פה-אחד בעבירה שדינה מוות, פטרו אותו מעונש. הסנהדרין הייתה חלק ממערך בתי-דין. הנמוך עסק בדיני ממונות והיו בו שלושה דיינים. הייתה סנהדרין קטנה ובה עשרים ושלושה דיינים, שדנה בין היתר בעבירות שהעונש עליהן יכול להיות מוות. הסנהדרין, בהא הידיעה, מנתה שבעים ואחד דיינים, דנה בדיני נפשות חמורים במיוחד (למשל נביא שקר) ופסקה הלכות לכל ישראל.