פושר – זה בינתיים הווייב של העונה הזאת של "חתונה ממבט שני", על סמך הפרק הראשון ששודר אתמול. כל בחירה עריכתית בפרק הדגישה את זה. אפילו לא ניסו למתוח אותנו, לשחק לנו בלב, או להראות רק את האוזן של החתן כל הפרק כמו שהם אוהבים לעשות בעונות רגילות. בחתונמי הבוגרים ישר חבטו בפרצופינו את כל המתמודדים בבת אחת – הרגשתי כמו צלחת שכף פירה ענקית מוטחת בה על ידי טבחית עצבנית בבית יתומים. קחי, תאכלי ואל תשחקי אותה פודי.
בנוסף, פתאום ההפקה נזכרה להפוך מחוללת עלילה פרקטית: מספרת את הסיפור כרונולוגית, יעילה, רוצה להתקדם בנרטיב. טק טק טק! איפה הפלירט? איפה המשחק? אפילו חרדה לא הייתה באוויר, כי לא משנה כמה עקומים יהיו אלה שיעמדו מתחת לחופה – הכל הרי עדיף על להיות לבד. הרי אלה אנשים שכבר עשו חתונה עם כל הרעש והצלצולים, ולא בהכרח רוצים כזו שוב. אלו אנשים שכבר עשו ילדים ונמצאים ברגיעה הורמונלית מבורכת. הם רוצים אהבה, אבל לא יעשו הכל בשבילה. הם רוצים זוגיות, אבל נהנים גם לבד – מה שמוריד את רמת הסטרס, אבל גם את רמות ההתרגשות מהחופה העיוורת הזאת.