חשיבות העיסוק במורשת הציונית ובמורשתו של משה שרת במערכת החינוך

דווקא בימים סוערים ומתוחים אלו של מלחמה מתמשכת, ואחרי המערכה מול איראן, קיטוב פוליטי ושחיקה באמון הציבור – מערכת החינוך נדרשת עוד יותר מתמיד ולעסוק גם בבסיס וגם בשורשים. לחזור אל העיסוק בזהות. והזהות הזו לא צומחת מאליה – היא תוצר של חינוך מתמשך, חשיפה לערכים ולדמויות מופת, ועיסוק שורשי במורשת הציונית ובתולדות הקמת המדינה. בתוך כך, הדמות של משה שרת – מדינאי, ממלכתי, איש רוח ולשון, איש שלום אך גם לוחם על זכות קיומה של המדינה – הופכת רלוונטית מאי פעם.

שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל ושר החוץ הראשון שלה, ודמות מרכזית במאבק להקמת המדינה היה מופת לדרך ממלכתית, שקולה, חכמה. הוא האמין בכוחה של מילה, לא פחות מאשר בכוחו של נשק. הוא ייצג עמדה נדירה בנוף הציבורי: של פטריוטיזם מאופק, של זהות ציונית-הומניסטית, של דיאלוג פנימי וחיצוני. עיסוק במורשתו אינו פולחן אישיות – הוא מפתח לזהות.

מערכת החינוך בישראל נושאת על כתפיה את האחריות לעצב את דור העתיד – לא רק באמצעות הקניית ידע, אלא גם דרך טיפוח זהות, ערכים, תחושת שייכות ומנהיגות. אחד הכלים המרכזיים לכך הוא העיסוק המעמיק והמשמעותי במורשת הציונית, ובראשה – תולדות המאבק להקמת המדינה.

החוויה החינוכית: עדות מהשטח

כך כתבה לי ליבנת אלחדד, רכזת החינוך החברתי בחטה"ב ע"ש משה שרת באורט נוף הגליל – אחד מבתי הספר הבודדים בארץ, שקיים פעילות חינוכית משותפת עם העמותה להנצחת מורשת שרת רציפה ומשמעותית בשנתיים האחרונות:

"השותפות עם העמותה גרמה לי לתהות על עצם החשיבות שבהנחלת מורשת, לאו דווקא כפעולה שמטרתה להאדיר דמות היסטורית מסוימת, אלא כמעשה חינוכי-ערכי שמטרתו לחבר את הדור הצעיר לשורשים, להיסטוריה, למפגש בין דורי וללמידה מן העבר. במקרה של הנחלת מורשתו של שרת הרווח היה כפול – מפני שמעבר ליתרון המהותי של העיסוק במורשת, התלמידים גם הפיקו תועלת מחשיפה לערכים אותם שרת ייצג: מנהיגות שיש בה מתינות, חשיבות ההסברה, הדיאלוג עם החברה הערבית בישראל, החיבה לשפה העברית ולשפות בכלל, והעמקת ההיכרות עם אירועים היסטוריים במאבק להקמת המדינה".

"הערכים הללו מקבלים משנה תוקף כשמדובר בתלמידים המגיעים מנוף הגליל – עיר מגוונת מבחינה תרבותית – ובמיוחד עבור בני נוער בתקופה של אתגרים לאומיים מתמשכים. חשוב שלבני הנוער תהיינה דמויות הנהגה אליהן יוכלו לשאת עיניים, לשאוב מהן השראה, ולבנות בקרבם תודעת מנהיגות ותחושת מסוגלות להשפיע על המציאות". המילים האלה מגלמות את מה שמערכת החינוך זקוקה לו כיום: חיבור בין ערך להיסטוריה, בין דמות מופת לחיים עצמם.

אז מדוע דווקא עכשיו? הדור הצעיר גדל בעידן של מסכים מהירים, זיכרון קצר וספקנות גוברת. אך דווקא עכשיו – כשהמציאות מורכבת, כשהפחדים גוברים, וכשהתקווה נשחקת – יש צורך ברור בעוגן. המורשת הציונית, לרבות סיפורם של אישים כמו שרת, יכולה לספק תחושת המשכיות, שייכות וערכים. במקום לצמצם את ההיסטוריה לשורת מבחנים ותאריכים – יש להפוך אותה למרחב של שיחה, של השראה, של זהות.

מה נדרש לעשות – הצעה לפעולה

1. הגדלת חלקם של תכנים ערכיים בהקשרי מורשת ציונית למערכת השעות: יש לפתח מערכי שיעור המשלבים לא רק את קורות חייו של שרת/או כל דמות מנהיג/ציונית אחרת , אלא גם את רעיונותיו ועמדותיו – מתוך דיון ביקורתי ומעורר השראה. חשוב תמיד ליצור את ההקשר הרלוונטי ולחבר לזמן בו אנו מתנהלים- למשל לחבר את העיסוק בשרת בתקופת מלחמת חרבות ברזל/עם כלביא אל תקופת מלחמת העצמאות והמאבק להקמת המדינה.

2. הפקת פרויקטים חינוכיים־חווייתיים כולל במרשתת : מפגשי תלמידים עם אנשי דור תש"ח/ממשיכי דרכם, סיורים בעקבות הקמת המדינה, והפקת תערוכות/פעילויות בית ספריות ופרוייקטים דיגיטליים במרשתת תוך רתימת כלים חדשניים כ-AI סביב ערכים שמייצגים דמויות של מנהיגים ציוניים כמשה שרת ואחרים.

3. הכשרת מורים: מורים זקוקים לכלים ולעומק כדי להעביר לא רק ידע, אלא גם רוח. מומלץ לקיים השתלמויות ייחודיות סביב דמותו של שרת והקמת המדינה.

4. שיתופי פעולה עם עמותות וגופי מורשת וארכיונים עמותותכמו המועצה לשימור אתרים, המוזיאונים של משרד הבטחון וגופים נוספים שפועלים לשימור המורשת יכולים להוות שותפים טבעיים לפעילות חינוכית חדשנית ומעמיקה.

5. שילוב בני נוער בעשייה: לא רק ללמד – אלא גם להעצים. לאפשר לתלמידים ליצור, להציג, לראיין ולהוביל יוזמות בנושא, כחלק מבניית תחושת שייכות ואחריות. וכן- אפשר גם לעודד באמצעות פרסים ותעודות הוקרה.

6. שיווק שיווק שיווק: לספר את הסיפור – אם כל זה יקרה.

סיכום: לא רק אחורה– אלא עם פנים להווה ולעתיד

חינוך למורשת ציונית איננו רק מבט אחורה – הוא מבט מפוכח, מעורב וחקרני להווה ולעתיד. עיסוק בדמותו של משה שרת כמו גם בדמותם של דוד בן גוריון, זאב ז'בוטינסקי ואחרים הוא לא רק שיעור בהיסטוריה – אלא גם שיעור במנהיגות אחרת, בזהות פתוחה אך נטועה, בזכות לחלום גם בתוך מציאות קשה. וכל זאת- תוך חיבור לתקופה ולאתגרים העכשויים.

במקום לשאול "מי היה שרת?" או "מי היו ברל כצנלסון דוד רזיאל?", הגיע הזמן לשאול – "מה אנו לוקחים ממנו לעולם שלנו?". והתשובה מתחילה בכיתה, במורה, בתלמיד – ובחברה שמאמינה שלשורשים יש כוח לחולל תקווה ובעיקר ביכולת לעיסוק יצירתי, חדשני ורלוונטי תוך שיתוף התלמידים בחשיבה וביישום. לא להנחית עליהם אלא לתת את הגירוי והליווי להפעלה ולהנעה לעיסוק בנושא.

על משרד החינוך ומשרדי ממשלה נוספים, רשתות החינוך, רשויות מקומיות, הנהלות בתי הספר ואנשי חינוך, עמותות מורשת וגופים רלוונטיים נוספים –  לקחת חלק במהלך לאומי של חיבור מחדש אל שורשינו. כי רק מחיבור לעבר, הכרתו והבנתו – יצמחו הווה ועתיד יציבים, ערכיים, ומלאי תקווה.

הכותב הוא סא"ל במיל', יו"ר העמותה למורשת משה שרת