אלא שבית המשפט לא קיבל אף אחת מטענותיו, וקבע כי העובדה שנחתם מחוץ לישראל אינה פוגמת בתוקפו, ודי בכך ששני הצדדים נהגו לפיו במשך תקופה ממושכת כדי לבסס את תקפותו גם לפי החוק הישראלי.
במישור העקרוני, בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה על שינוי נסיבות מהותי מוטל על הצד שמבקש את השינוי. במקרה זה, הבעל לא הצליח להראות כי הכנסתו נפגעה באופן דרסטי המצדיק את הפסקת התשלום. להפך, נמצא כי מצבו הכלכלי נותר יציב ואף השתפר. מנגד, מצבה של האישה הידרדר, ונפגעה מאוד יכולתה להשתכר.
הטענה לשיהוי נדחתה אף היא, לאחר שהוכח כי האישה הייתה באותה תקופה במצב רפואי קשה שמנע ממנה נקיטת צעדים משפטיים. השופט קיבל את עמדת האישה במלואה. בפסק הדין נקבע כי מדובר בהסכם גירושין לכל דבר ועניין, שאושר על ידי ערכאה מוסמכת בחו"ל בהתאם לדין הזר, ואין מניעה להכיר בו גם בישראל. עוד צוין כי העובדה שההסכם נוסח באופן סופי ומוחלט, וכולל ויתור על תביעות עתידיות, מעידה כי אין מדובר במזונות הניתנים לשינוי – אלא בהסדר רכושי סופי ומקיף.
השופט הדגיש כי יש לכבד הסכמים שנערכים במסגרת גירושין, במיוחד כאשר שני הצדדים פעלו על פיהם במשך שנים וכי שינוי מקום המגורים אינו מהווה עילה להתנערות מההסכם.
בית המשפט הורה על אכיפת ההסכם וחייב את הבעל לשלם לאישה כרבע מיליון שקלים החל מיום הגשת התביעה את מלוא הסכום שהתחייב לו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וחייב אותו בהוצאות משפט בסך 20 אלף ש"ח.
עו"ד ליאת פייגל, שמשרדה מתמחה בדיני משפחה, מסבירה כי "הסכמי גירושין שנערכו בחו"ל תקפים בישראל בכפוף לאישורם כ'פסק דין חוץ'. ניתן לשנותם במקרים של שינוי נסיבות מהותי, פגמים שהתגלו בכריתת ההסכם, או כשההסכם נוגד את תקנת הציבור".