חמשת המקורות המכירים את תהליך קבלת ההחלטות של חמינאי הדגישו כי מקורבים אחרים שלא היו מטרה לתקיפות ישראל נותרו חשובים ומשפיעים, כולל יועצים בכירים בנושאי מדיניות, כלכלה ודיפלומטיה.
לפי שניים מהם, חמינאי ממנה יועצים לטפל בנושאים בעת שהם צצים, ומרחיב את השפעתו ישירות למגוון רחב של מוסדות בתחומי הצבא, הביטחון, התרבות, הפוליטיקה והכלכלה. ההתנהלות הזו, אמרו הגורמים, כולל בגופים שנמצאים לכאורה תחת הנשיא, פירושה שמשרדו של חמינאי מעורב לעיתים לא רק בשאלות הרות גורל, אלא גם בביצוע יוזמות קטנות.
הם אמרו שבנו, מוג'תבא, הפך גורם מרכזי יותר ויותר בתהליך זה במהלך 20 השנים האחרונות, כשבנה תפקיד שחוצה בין אישים, סיעות וארגונים כדי לתאם בנושאים ספציפיים. מוג'תבא, איש דת בדרג בינוני שנחשב בעיני חלק מהמקורבים כיורש פוטנציאלי לאביו המבוגר, בנה קשרים הדוקים עם משמרות המהפכה, מה שמעניק לו השפעה נוספת על המנגנון הפוליטי והביטחוני של איראן.
עלי אסגר חג'אזי, יועץ לענייני ביטחון פוליטי במשרדו של חמינאי, מעורב בהחלטות ביטחוניות רגישות ולעיתים מתואר כגורם המודיעיני החזק ביותר באיראן, כך לפי המקורות.
במקביל, ראש משרדו של חמינאי, מוחמד גולפאייגאני, וכן שרי החוץ לשעבר עלי אכבר וליאתי וקמאל חראזי, ויו"ר הפרלמנט לשעבר עלי לריג'אני, נותרו אנשי אמונו בנושאי מדיניות דיפלומטית ופנימית, כמו הסכסוך הגרעיני.
אך אובדן מפקדיהם הבכירים של משמרות המהפכה חיסל את צמרת הארגון הצבאי שאותו חמינאי הציב במרכז הכוח מאז שהפך למנהיג עליון ב-1989, כשהוא מסתמך עליו הן לביטחון פנים והן למימוש האסטרטגיה האזורית שלו.
בעוד ששרשרת הפיקוד של הצבא הסדיר עוברת דרך משרד ההגנה תחת הנשיא הנבחר, משמרות המהפכה כפופים ישירות לחמינאי, שמה שמבטיח לקצינים הבכירים בשורותיהם עמדות מפתח ברפובליקה האסלאמית.