ואם אנחנו מדברים על האמריקאים, צריך להגיד עוד משהו בהקשר שלהם. האמריקנים הם אחת הסיבות המרכזיות שבגללה ארגון הטרור שמחזיק את החטופים שלנו, עדיין עומד על רגליו. האמריקנים, אותם אמריקנים שכולנו נדרשים עכשיו להודות להם ולהתפעל ממעשיהם, הם שהפעילו עלינו לחץ כבד וציוו עלינו להאכיל את חמאס, לאפשר לו לשרוד, ולגרום לו להבין ששום דבר לא דחוף. האמריקנים הם שהטילו אמברגו נשק שהקשה עלינו לפגוע בטרוריסטים חזק יותר ומוקדם יותר.
ובכלל, אם כל הסיפור מתחיל ונגמר בכך שהאמריקנים דואגים לחטופים שהם אזרחיהם יותר ממה שאנחנו דואגים לחטופים שהם אזרחינו, ובהוקוס פוקוס קטן הם הצליחו לעשות מה שאנחנו לא עשינו, איך זה שעידן אלכסנדר ישב במנהרות 584 יום? למה האמריקנים לא עשו את הקסם הזה מוקדם יותר?
אז אחרי שהצגנו את העובדות, אפשר לצרף להן גם הערכה מושכלת: אחרי שהדרג המדיני שלנו קיבל החלטה על כניסה מחודשת לרצועה בכוחות גדולים, ואחרי שצה"ל גייס כל כך הרבה חיילים לטובת המהלך הזה, חמאס החליט ששווה לו לזרוק לאמריקנים עצם, גם אם משמעותה שחרורו ללא תמורה של לוחם צה"ל, ולו כדי לעשות מאמץ להניע מהלך שיעצור את רוע הגזירה. במילים אחרות, אלה לא האמריקנים, שכאמור לא שילמו כלום, שהביאו לשחרור הזה, אלא היה זה שוב הלחץ של צבא ההגנה לישראל.
ובכלל, המאמץ הזה להפוך כל אירוע, אפילו שחרור משמח של לוחם גולני, לעניין חמוץ ומדכדך, הופך בלתי נסבל. מה אכפת לי שהשחרור הזה נעשה בעקבות שיח של האמריקאים עם חמאס? מה אכפת לי שהשחרור הזה התבצע "מעל ראשה של ממשלת ישראל"? יש לנו עשרות אנשים שנמצאים בשבי, נוכח הדרישות של חמאס – מאמצי השחרור שלהם נתקלים באתגרים לא פשוטים. ובהינתן המצב המורכב הזה, כל מי שיביא רעיון כיצד לשחרר ולו חטוף אחד, ללא תמורה, לא משנה מי הוא ואיזה אזרחות יש לו – תבוא עליו הברכה.
אם הרפובליקה הדומיניקנית תצליח להביא לשחרורו של חייל צה"ל מהשבי, בחינם, מעל ראשה של ממשלת ישראל, והיא תעשה את זה רק בגלל שהחייל הזה ריגש את הדומיניקנים כשביקר פעם בארצם, וכל זה יתרחש אגב ניצול העובדה שדובר חמאס הוא בן דוד שני של שר התיירות הדומיניקני, אני אמור להתבאס מזה? תגידו, השתגעתם?