בעולם הערבי מתהווה תהליך שקט, מתחת לפני השטח, כזה שלרוב לא מצליח לפלס את דרכו לכותרות הראשיות – אך עשוי להשפיע על הסדר האיזורי כבר עתה וביום שאחרי המלחמה. בראיון בלעדי ל”מעריב”, ממשיך סא”ל (מיל’) עמית יגור – לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה”ל ובכיר במודיעין זרוע הים – להעמיק בתהליכים האסטרטגיים המתרחשים סביבנו. זהו חלקה הרביעי של הסדרה, והפעם: האם קם מולנו ציר מוסלמי סוני ג'האדיסטי חדש בהובלת האחים המוסלמים, שייכנס לנעליו של ציר ההתנגדות השיעי?
“זהו חלק 4 של ההעמקה הזירתית בנעשה מסביבנו, ולטעמי הכי מעניין”, פותח יגור את השיחה. “בעוד שבציר ההתנגדות השיעי נגענו לעומק בראיונות הקודמים, הפעם נעסוק בשאלה האם קמה לנו איראן חדשה רק מהצד השני של האסלאם – בדמות האחים המוסלמים – וננסה להעריך האם יתכן סדר אזורי חדש כל עוד הם נמצאים".
“את הבוקר האחרון פתחנו עם דיווח לפיו ארה”ב פינתה 600 חיילים משטח סוריה – פינוי של כשלושה בסיסים – ונותרה עם 1,400 חיילים במזרח סוריה. בעוד כ-60 יום תבוצע הערכת מצב מחודשת לנוכחות האמריקאית שם, כשברקע אמירה לפיה ארה”ב לא מתכננת נסיגה מלאה מהאזור, ורשימת דרישות אמריקניות שהוגשה למשטר החדש בסוריה. נזכיר שסוריה הייתה הגשר הגיאוגרפי שחיבר את ציר ההתנגדות השיעי, וכעת מסתמן שהיא עלולה להפוך לגשר יבשתי שיחבר בין חלקי ציר ההתנגדות של האחים המוסלמים מבית המדרש של האסלאם הסוני.”
יגור מציע לבחון מה קורה במדינות השונות – דווקא במה שלא זוכה לחשיפה בתקשורת, אך מהווה את עיקר החדשות האמיתיות:
1. קטאר
“השיח עלי אל-קרה דאר’י, העומד בראש ההתאחדות העולמית של אנשי הדת המוסלמים היושבת בקטאר – מוסד דתי סוני קיצוני נחשב בעולם הערבי – הוציא השבוע פתווה שעיקריה: א. יש חובת ג’האד נגד הכיבוש בפלסטין על כל מוסלמי בעל יכולת. ב. יש חובת התערבות צבאית מיידית מצד מדינות האסלאם. ג. חובה להטיל מצור יבשתי, אווירי וימי על האויב הציוני. ד. קיימת חובה דתית לספק תמיכה צבאית, כלכלית, פוליטית ומשפטית כנגד האויב הציוני. ה. יש איסור על נורמליזציה עם האויב הציוני.”
אל ג'זירה בקטאר (צילום: רויטרס)
“קטאר החליטה, במיוחד לאחר בריחת אנשי האחים המוסלמים ממצרים וממדינות ערב במהלך האביב הערבי, לקחת חסות על האחים ועל האסלאם הפוליטי ברחבי העולם – מימון קבוצות ומפלגות אסלאמיות, מימון לימודים אקדמיים ואוניברסיטאות, השקעות זרות – והכול בכסות הומניטרית. זאת בשונה מאיחוד האמירויות, שכנתה, שתומכת רק בגרסה א-פוליטית ומתונה של האסלאם. ראוי לציין שפתווה מסוג זה מופצת מתחומי קטאר בזמן שהיא עצמה מתווכת במו״מ עם חמאס.”
2. סוריה
“סוריה מתכסה בדיבור רך ובממשלה חדשה שקמה. לא רבים יודעים שבמקביל לממשלה הוקמה גם מועצת שריעה, שתפקידה די ברור. נוצר שם גשר יבשתי בין המפרץ הפרסי לטורקיה, כששני מכשולים עומדים בדרך – הנוכחות האמריקנית במזרח סוריה והאזורים שבשליטה כורדית. סוריה זקוקה לכסף, לשיקום ולהדרכה – והיא כר נרחב להשפעה חיצונית. השחקן החיצוני שיצליח להיות דומיננטי שם (כסף סעודי בתמיכת ארהב או כסף קטארי בתמיכה וחסות טורקית) ישפיע מאוד על המזרח התיכון החדש וכמובן על ישראל.
3. טורקיה
“את אמירותיו הקשות של ארדואן נגד ישראל לא צריך להזכיר. גם השבוע טען ש’ישראל היא מדינת טרור ואין לה הגדרה אחרת’ ו’ישראל הופכת להיות יותר חצופה ככל שהעולם שותק ואדיש’. אך במקביל – שולח צוותים לשיחות תיאום עם ישראל בנוגע להתפשטות הטורקית בסוריה.”
“מאז ההפיכה במצרים ב-2013, טורקיה קלטה את האחים המוסלמים שברחו – כולל ערוצי טלוויזיה להפצת מסריהם. כיום, היא מנסה לכונן ברית מדינות מוסלמיות נגד ההתפשטות הישראלית. לכן, היא מפשירה יחסים עם מצרים – עם ביקורי נשיאים הדדיים במחצית השנייה של 2024 – ומשלמת מדי פעם במס שפתיים וצעדי נראות חיצוניים(בלבד) כמו שלילת אזרחותו של מחמד חסין, מדריך האחים, שמתגורר באיסטנבול.”
1. מצרים
“על אף שהיא מתווכת, מצרים משלימה עם חמאס, אף שהוא מייצג את האחים המוסלמים – שנואי נפשה של קהיר. חמאס שירת את האינטרסים של מצרים בשנים האחרונות – בכך שהסיט את הקשב ממצרים עצמה ואפשר מענה כלכלי של הברחות להרגעת הטרור בסיני. אך בל נטעה – מצרים מצויה במלחמה מול האחים. מכון אלאזהר, הסמכות העליונה באסלאם הסוני, גינה חריפות את הפתווה שפורסמה בקטאר: לדבריהם, מדובר בקריאה לג’האד נמהר שפוגעת בהלכה המוסלמית.”
צבא מצרים (צילום: רשתות ערביות)
2. ירדן
“ירדן עצרה השבוע את חאלד אל-ג’הני, מזכ”ל מפלגת העבודה האסלאמית המזוהה עם האחים. הסיבה: העברת כספים לפעילי הזרוע הצבאית של האחים בדרום לבנון, שאחסנו נשק וכטב”מים בשני מחסנים תת-קרקעיים בעיר זרקא. במודיעין הירדני טענו שאיראן עומדת מאחורי גיוס החוליה ומימונה – דרך בכירים באחים המוסלמים. זו הפעם הראשונה שהירדנים מודים בפה מלא: איראן זוממת להפיל את שלטון המלך עבדאללה. המשמעות – ירדן תתחיל לפעול נגד האחים בתקיפות, כמו מצרים, שם הוצאו אל מחוץ לחוק.”
“ההתרחשויות הללו ממחישות בדיוק את הצדדים השונים בעולם הערבי ואת המלחמה מתחת לפני השטח על דמותו של הסדר האזורי החדש במזרח התיכון. זה לא סותר את זה שכולם מדברים עם כולם למראית עין (כולל סעודיה עם איראן השבוע).
אבל אם לדבר על סדר אזורי חדש – כדאי לדבר על החזון הכלכלי של ביידן וטראמפ- טראמפ ביקש לבססו על תוכנית IMEC – ציר סחר יבשתי מהודו, דרך האמירויות, ערב הסעודית, ירדן וישראל כשער לאירופה.”
“מולה ניצבת תוכנית מתחרה משנת 2017 – שינוע גז וסחורות מקטאר, דרך סוריה, לטורקיה – כשער העיקרי לאירופה. זה מהותי – כל מי שרוצה לראות נורמליזציה של ישראל עם שכנותיה, צריך להבין שהמימד הכלכלי הוא המפתח.”
“לכן, בשורה התחתונה, נראה אכן שמתהווה לו ציר חדש – ציר האסלאם הקיצוני הג’האדיסטי. הוא משתמש באסלאם הפוליטי מבית האחים המוסלמים ככלי עיקרי לגיוס תמיכה, ליצירת השפעה ולערעור הסדר הקיים.
דווקא כשממסגרים כך את ההקשר האסטרטגי האזורי שבו ישראל וארה"ב פועלות – נכון יהיה לבסס שיתוף פעולה בין ישראל, מצרים, ירדן, סעודיה וארה”ב לקידום סדר אזורי חדש ליום שאחרי המלחמה, תוך דחיקת ציר ההתנגדות השיעי – אלא שעכשיו גם תוך דחיקת / הגבלת מי שמבקש לרשת אותו- ציר האחים המוסלמים הסוני, שבהחלט מהווה יריב דתי וכלכלי לאינטרסים של ישראל וארה"ב ומדינות ערב המתונות במרחב”.
“זה נוגע להשפעת חמאס ברצועה, לחזבאללה בלבנון, לאופי המשטר החדש בסוריה וליציבות המשטרים במצרים ובירדן – וכמובן ליכולת לכונן סדר איזורי וכלכלי חדש. בהקשר הזה אם נחזור לכותרת של הבוקר הזה– ישראל צריכה להשפיע על ארה”ב שלא להסיג עוד כוחות מסוריה, בטח לא נסיגה מלאה – ואולי אף לעבותם – כמרכיב מפתח במניעת ההשתלטות של ציר ההתנגדות הסוני על המרחב.”
השליח המיוחד של ארצות הברית ללבנון, טום ברק, עורר סערה תקשורתית ופוליטית לאחר מסיבת עיתונאים שקיים בביירות. במהלך המפגש עם התקשורת המקומית, ברק הגיב בעצבנות לשאלות ולסגנון השיח של העיתונאים ואמר: "תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תפסיקו להתנהג כמו חיות". בהמשך הוסיף כי "זו הבעיה במזרח התיכון".
דבריו התקבלו בזעם בקרב גורמים רבים בלבנון, שראו בהם התבטאות פוגענית וגזענית. אחת המגיבות, העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר, כתבה ברשתות החברתיות: "טום ברק צועד לביירות כמו נציב קולוניאלי מהמאה ה-19, מכנה עיתונאים לבנונים 'חייתיים', מרצה לנו על 'ציוויליזציה', ומאשים את 'האזור' שלנו בכל. זו לא סתם יהירות, זו גזענות. אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, ואתם לא יכולים להעליב את אזרחיה".
⚠️IMPORTANT⚠️ Tom Barrack struts into Beirut like a 19th-century colonial commissioner, calls Lebanese journalists ‘animalistic,’ lectures us on ‘civilisation,’ & blames it all on our ‘region.’ That’s not just arrogance, it’s racism. You don’t run this country, & you don’t get to… pic.twitter.com/h8uS5TBCMC
תגובות נוספות האשימו את ברק בכך שביצע "דה-הומניזציה" של עיתונאים מקומיים. כך, באחד מהדיווחים נכתב כי ברק אמר לעיתונאים "לנהוג בצורה מתורבתת ולא חייתית", והוסיף כי "זו הבעיה עם מה שקורה באזור".
הסערה סביב דבריו של ברק צפויה להוסיף מתיחות נוספת ליחסים המורכבים ממילא בין ארה"ב ללבנון, ולחזק את תחושת הרגישות הציבורית בלבנון כלפי התערבויות חיצוניות והתייחסות פטרונית מצד נציגי המערב.
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
פעילות כוחות צוות הקרב של החטיבה הדרומית במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ראש הממשלה נתניהו באירוע בבנימין (צילום: ללא)
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
אנטוני אלבינזי, ראש ממשלת אוסטרליה (צילום: רויטרס)
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".