חזית ההונאה: נראטיב ההרעבה של חמאס וההדהוד העיוור במערב

מאז השתלטה חמאס על רצועת עזה בהפיכה צבאית אלימה ואכזרית ביוני 2007, היא הייתה הסיבה למציאות ברצועת עזה. אחריותה של חמאס למציאות הקשה שבעקבות 7 באוקטובר מלאה וברורה. לו שחררה את החטופים ולו הייתה מתפרקת מנשקה, לא הייתה מלחמה. חמאס בחרה להמשיך את המלחמה גם במחיר הקרבה מודעת של אזרחיה. מנהיגי חמאס, אסמאעיל הנייה, ח'אלד משעל ויחיא סינוואר התבטאו יותר מפעם אחת בדבר נכונותם להקריב אפילו עוד מאה אלף אזרחים למען הניצחון – השמדת ישראל, ולא היססו להשתמש באזרחים כמגנים אנושיים ובמתקנים אזרחיים כמפקדות טרור. לא לעמה דואגת חמאס, כי אם לשרידותה, גם במחיר סבל ואומללות של נתיניה.

מצעדי התמיכה בחמאס והדה-לגיטימציה לישראל ולמלחמתה נגד החמאס, שטפו את רחובות אירופה, את הקמפוסים באוניברסיטאות והציתו מחדש את הלהט המהפכני, האלים והחולני של הברית הירוקה-אדומה, זו שבין האסלאם הפונדמנטליסטי והרדיקאלי האלים והרצחני לבין השמאל הרדיקאלי, הפרוגרסיבי, שרואה בפלסטינים את הביטוי האולטימטיבי של הילידים המדוכאים ואת ישראל כביטוי האולטימטיבי של האימפריאליזם והקולוניאליזם המערבי האפל והמושחת. שמאל רדיקאלי שעיוור לרצחנות חמאס ולמשנתו הדתית האפלה והדכאנית כלפי נשים, להט"בים וכופרים – כל אלו שאינם מוסלמים לשיטתם. השמאל הרדיקאלי והקהילות המוסלמיות הגדולות הפכו לבסיס תמיכה פוליטית של מנהיגי שמאל באירופה והפחד מפני האלימות של קהילות מוסלמיות משתק את אותם מנהיגים. בתנאים האלו, הם מבכרים שלא לראות ולא לשמוע ומנהיגותם ניגפת מפני הפחד, הרצון בהישרדות פוליטית וכנראה גם אנטישמיות סמויה ואפילו גלויה בחלק מהמקרים. הניסיון להפיס את הברית הירוקה-אדומה מוביל אותם לאובדן דרך מוסרי, הבא לידי ביטוי בהתעלמות מעצם קיומו של ארגון טרור רצחני המבקש להשמיד את ישראל, אבל רק כשלב ראשון בדרך להקמת ח'ליפות אסלאמית כשהיבשת האירופית היא חלק בלתי נפרד ממנה, ובהתנפלות על ישראל. והרי אם מדובר היה בעמוד שדרה מוסרי וערכי של כל אותם מנהיגים, קולם הרם וזעקתם צריכים היו להישמע זה מכבר בהתייחס לכ-5 מיליון פליטים סודנים כ-100,000 אזרחים שנטבחו שם במהלך מלחמת האזרחים. כך גם לגבי 400,000 אזרחים תימנים שנהרגו במלחמת האזרחים בתימן, מעל ל-600,000 אזרחים שנטבחו בסוריה על ידי משטר דכאני ואלים בסיוע איראן ורוסיה ויותר מ-12 מיליון פליטים ועקורים במהלך שנות המלחמה, וכך גם לגבי לבנון, איראן ועוד אזורי סכסוך רבים ועקובים מדם וסבל.

צה"ל ומדינת ישראל אינם חפים מטעויות וסביר להניח שבמהלך המלחמה הארוכה והאכזרית הזו גם נעשו דברים אסורים ואפילו חמורים. אלא שמניינם של אלו שולי בהתייחס להיקף הלחימה מחד גיסא ולמאפייני הלחימה הבזויים של חמאס ומורכבות זירת הלחימה מאידך גיסא. מערכת המשפט הצבאית ומערכת אכיפת החוק בישראל עושות כל מאמץ כדי לאתר את המקרים האלו, לחקור אותם ולהביא את המבצעים לדין. מפקדים הודחו בשל כשלים ערכיים וצה"ל ממשיך לחתור לצמצום מספר הנפגעים האזרחיים באמצעות אזהרות מוקדמות לפני תקיפה ולהימנע מתקיפות בהן עלולים להיפגע אזרחים רבים. יועצים משפטיים מלווים ומאשרים כל תקיפה תוך היצמדות קפדנית ואפילו דווקנית לדין הבינלאומי. ישראל מעולם לא פעלה להרעבת האוכלוסייה האזרחית ובוודאי שלא להשמדתה. ישראל, בניגוד לכל מדינה מערבית שהייתה מעורבת במלחמה פעילה, המשיכה להזרים סיוע הומניטארי גם לאזורי מלחמה פעילה, בידיעה ברורה שהסיוע הזה מגיע ברובו לחמאס ומאפשר לארגון לשרוד ולהשתקם ולהמשיך בלחימה נגד צה"ל.

ישראל התמהמה מסיבות שונות, חלקן קשורות בה וחלקן קשורות בגורמים חיצוניים, במיצוי המהלך הצבאי, כיבוש רצועת עזה, השמדת חמאס כישות שלטונית וצבאית מאורגנת ושחרור כל החטופים. חמאס התעודדה ממערכת הלחצים הבינלאומית שהופעלה על ישראל, היטיבה לטפח נראטיב שקרי אודות מספר הנפגעים האזרחים והמצוקה ההומניטארית, לנהל מלחמת תודעה משוכללת נגד החברה בישראל כשהיא מתעללת בחטופים ובבני משפחותיהם ופועלת בשיטתיות להעמקת השסעים בחברה הישראלית ולערעור האמון של החברה האזרחית בצבא ובממשלה. ואת כל אלו תוך ביצוע של פשעי מלחמה חמורים ביותר ובכללם פגיעה מכוונת באזרחיה הפלסטינים וכשהיא משטה במתווכים ומעמידה בפני ישראל תנאים בלתי אפשריים לסיום המלחמה ולשחרור החטופים. מבצע "מרכבות גדעון" הוא המהלך לשינוי המציאות מן היסוד, כשתחילתו של השינוי היא השמדת חמאס, המשכו בשחרור החטופים ואחריתו בשינוי המציאות הביטחונית ברצועת עזה והכשרת התנאים לשלטון אזרחי חלופי לחמאס ותחילת תהליך שיקומה של רצועת עזה. את מה שנכשל העולם לעשות ואת מה שהוא מתעקש להכשיל בעת הזו, תתקן ישראל בנחישות הנדרשת.

הכותב הוא עמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי ו-INSS