חדשות 12 דחקו את הפרסום הכי חשוב שלהם לשעה תשע. למה?

רגע, אבל למה אני מתגולל על נעים ועל חדשות 12 שהביאו את המסמך החשוב הזה? בגלל שהם נכנעו לאג'נדה מוטעית. אותה לי נעים שבערך בתשע בערב שודר הריאיון המטלטל שלה עם סולומון, שידרה כמחצית השעה קודם לכן ישירות מכיכר הבימה את ההפגנה במחאה על פיטורי רונן בר.

סהדי במרומים שאני מזדהה עם המוחים, אבל לא מסוגל לעשות שקר בנפשי: כיכר חצי ריקה, בה עומדים כ-3,000 בני אדם, שככל שאני מעריך אותם ואת נכונותם לצאת מהבית ולהפגין, הרי שבהיותי תושב השכונה עד לאחרונה, כבר זיהיתי חלק מהפרצופים שהגיעו ברגל מהבית עם שלט בידם.

זה לא ניסיון חלילה לגמד את פעלם האזרחי החשוב, אלא רק להגיד שמי שהקדים את שידור ההפגנה הבלתי חשובה הזאת (שוב, לא במטרותיה אלא בהיקפה) לשידור עדותו המטלטלת של סולומון, לא למד שום דבר מליקוי המאורות התקשורתי שיש לו אשמה תורמת בהידרדרות לקראת 7 באוקטובר.

מה קיבלנו במקום? הרבה אוויר חם מפגישת טראמפ-נתניהו. אפשר להבין את הציפייה לכך שתצא מהפסגה הזאת הודעה דרמטית, אחרי שנתניהו עזב הכל וטס לוושינגטון. אי אפשר היה לדעת מראש שבסופה יישבו שני המנהיגים ויגידו משהו כמו:

"אה, כן, דיברנו על המכסים ועל החטופים, קצת גם על עזה ואיראן, בלה בלה בלה, אדוני הנשיא, אתה נפלא לעם היהודי. כן אני נפלא לעם היהודי, אבל גם אתה עובד נורא קשה למען החזרת החטופים, בלה בלה בלה, שני מקסיקנים על רכס, אחד מהם הוא רוצח סדרתי, יש כאלה שבאים גם מקנדה, בלה בלה בלה, רק אתמול דיברתי עם משפחה של חטוף, היו גרמנים שעזרו ליהודים בשואה, הפלסטינים לא".

וכך הלאה, עד שאפילו בבתים שבהם נערך אל מול המסך קרב שבמסגרתו היא רוצה לראות חיפה-באר שבע והוא את חתונמי, התייתר הוויכוח לטובת מבול הקשקושים הזה, שבסופו הבטיח נתניהו שיפעל לצמצום הגירעון (הוותיקים בין הקוראים יכולים להיזכר בנאום הראשון של נתניהו בקונגרס, לפני כמעט 30 שנה, שבו הצהיר על כוונתו להפסיק את הסיוע האמריקני לישראל וקצר מחיאות כפיים סוערות) ואילו טראמפ הדהים אותו כשסיפר שהוא ממקבל אותו עם שר החוץ האיראני.