חברו של ג'ימי הנדריקס, "אמן הבלוז" ג'ו לואיס ווקר, נפטר בגיל 75

ג'ו לואיס ווקר, גיטריסט, זמר ויוצר הבלוז פורץ הדרך שסגנונו הייחודי עיצב מחדש את הבלוז המודרני, נפטר בשלווה בביתו בערב ה-30 באפריל 2025. בן 75 היה במותו. לצדו היו אשתו מזה 16 שנה, רובין, ושתי בנותיו, לינה וברניס. הסיבה למותו הייתה מחלת לב.

עם קריירה שנמשכה למעלה משישה עשורים, נגינת הגיטרה המחשמלת של ווקר, קולו המלאכי וכתיבתו המעמיקה הותירו חותם בל-יימחה על המוזיקה האמריקאית וריגשו קהלים ברחבי העולם.

יצירתו המוזיקלית של ווקר השתרעה על פני כל ספקטרום מוזיקת השורשים האמריקאית, מה שהקנה לו מקום בין אמני הבלוז המוערכים ביותר בדורו. המגזין "בילבורד" תיאר פעם את סגנונו כ"נוגע בכל הז'אנרים… בלוז עמוק, גוספל שמח, רוק בסגנון הרולינג סטונס, ו-R&B כואב", והוסיף כי "נגינת הגיטרה של ווקר היא מעודנת ונמרצת".

כגיטריסט מבריק ובעל יכולת הבעה יוצאת דופן, זמר מרגש ויוצר פורה, ווקר סייר ברחבי העולם במשך עשרות שנים, והופיע על במות של פסטיבלים מפורסמים כמו גלסטנברי ומונטרה. הופעותיו הדינמיות הגיעו למיליונים נוספים דרך הופעות טלוויזיה לאומיות בתוכניות כמו "לייט נייט עם קונאן אובריאן", "הדון אימוס שואו", ו"לייטר… עם ג'ולס הולנד" הבריטית, מה שביסס את מעמדו בקרב קהל בינלאומי מסור.

במהלך הקריירה המפוארת שלו, ווקר שיתף פעולה עם אייקונים כמו אייק טרנר, בוני רייט, טאג' מאהל וסטיב קרופר; הוא פתח בהופעותיו עבור אגדות כמו מאדי ווטרס ותלוניוס מונק; ונמנה בין חבריו ובני דורו אמנים כמו ג'ימי הנדריקס, פרדי קינג ומיסיסיפי פרד מקדאוול. הוא היה גם חבר קרוב ושותף לדירה לשעבר של וירטואוז הגיטרה מייק בלומפילד.

אלבום הבכורה של ווקר, "Cold Is the Night", שיצא בשנת 1986 בחברת HighTone Records, סימן הגעה נועזת והצביע על הופעתו של קול חדש ומרשים בעולם הבלוז. אלבומים מאוחרים יותר בחברות תקליטים כמו Verve, Alligator ו-HighTone המשיכו לבסס את מעמדו כאחד מאמני הבלוז המובילים בדורו. "הניו יורק טיימס" שיבח אותו כ"זמר עם קדילאק של קול", וציין כי הסולואים שלו "גונחים ביאוש בלוזי". "רולינג סטון" פשוט כינה אותו "פראי".

אלבום הבכורה המוערך שלו יצא לאחרונה מחדש תחת השם "Cold Is The Night Reimagined" בחברת Valley Entertainment. ארגונים יוקרתיים רבים העניקו לווקר כבוד לאורך הקריירה שלו. הוא הוכנס להיכל התהילה של הבלוז, הוכר כעמית ארה"ב על ידי אמני ארצות הברית, וזכה בפרסי W.C. Handy ופרסי מוזיקת הבלוז רבים. הוא גם זכה להכרה עם פרסי Bammy היוקרתיים של סן פרנסיסקו, וקיבל פרס מפעל חיים מטעם חברת עמק המיסיסיפי לבלוז.

ווקר, שנחשב בעיני רבים ל"מוזיקאי של מוזיקאים", קנה לו מקום בפנתיאון של זמרי-גיטריסטי הבלוז החשמלי הגדולים לצד B.B. קינג, באדי גאי ורוברט קריי. הרבי הנקוק הכתיר אותו כ"אוצר לאומי". צ'יק קוריאה, באופיו המלא הומור, כינה אותו "הצ'יק קוריאה של הבלוז", בעוד אריתה פרנקלין העניקה לו תואר פשוט – ומכריע – "אמן הבלוז".

מורשתו של ווקר ממשיכה לחיות דרך הקטלוג הענק של הקלטותיו, דרך דורות של מוזיקאים שהוא השרה השראה, ודרך אינספור מעריצים שחייהם הושפעו ממוזיקה שלו.