מוזיקה
חברו של ג'ימי הנדריקס, "אמן הבלוז" ג'ו לואיס ווקר, נפטר בגיל 75
ג'ו לואיס ווקר, גיטריסט, זמר ויוצר הבלוז פורץ הדרך שסגנונו הייחודי עיצב מחדש את הבלוז המודרני, נפטר בשלווה בביתו בערב ה-30 באפריל 2025. בן 75 היה במותו. לצדו היו אשתו מזה 16 שנה, רובין, ושתי בנותיו, לינה וברניס. הסיבה למותו הייתה מחלת לב.
עם קריירה שנמשכה למעלה משישה עשורים, נגינת הגיטרה המחשמלת של ווקר, קולו המלאכי וכתיבתו המעמיקה הותירו חותם בל-יימחה על המוזיקה האמריקאית וריגשו קהלים ברחבי העולם.
יצירתו המוזיקלית של ווקר השתרעה על פני כל ספקטרום מוזיקת השורשים האמריקאית, מה שהקנה לו מקום בין אמני הבלוז המוערכים ביותר בדורו. המגזין "בילבורד" תיאר פעם את סגנונו כ"נוגע בכל הז'אנרים… בלוז עמוק, גוספל שמח, רוק בסגנון הרולינג סטונס, ו-R&B כואב", והוסיף כי "נגינת הגיטרה של ווקר היא מעודנת ונמרצת".
כגיטריסט מבריק ובעל יכולת הבעה יוצאת דופן, זמר מרגש ויוצר פורה, ווקר סייר ברחבי העולם במשך עשרות שנים, והופיע על במות של פסטיבלים מפורסמים כמו גלסטנברי ומונטרה. הופעותיו הדינמיות הגיעו למיליונים נוספים דרך הופעות טלוויזיה לאומיות בתוכניות כמו "לייט נייט עם קונאן אובריאן", "הדון אימוס שואו", ו"לייטר… עם ג'ולס הולנד" הבריטית, מה שביסס את מעמדו בקרב קהל בינלאומי מסור.
במהלך הקריירה המפוארת שלו, ווקר שיתף פעולה עם אייקונים כמו אייק טרנר, בוני רייט, טאג' מאהל וסטיב קרופר; הוא פתח בהופעותיו עבור אגדות כמו מאדי ווטרס ותלוניוס מונק; ונמנה בין חבריו ובני דורו אמנים כמו ג'ימי הנדריקס, פרדי קינג ומיסיסיפי פרד מקדאוול. הוא היה גם חבר קרוב ושותף לדירה לשעבר של וירטואוז הגיטרה מייק בלומפילד.
אלבום הבכורה של ווקר, "Cold Is the Night", שיצא בשנת 1986 בחברת HighTone Records, סימן הגעה נועזת והצביע על הופעתו של קול חדש ומרשים בעולם הבלוז. אלבומים מאוחרים יותר בחברות תקליטים כמו Verve, Alligator ו-HighTone המשיכו לבסס את מעמדו כאחד מאמני הבלוז המובילים בדורו. "הניו יורק טיימס" שיבח אותו כ"זמר עם קדילאק של קול", וציין כי הסולואים שלו "גונחים ביאוש בלוזי". "רולינג סטון" פשוט כינה אותו "פראי".
אלבום הבכורה המוערך שלו יצא לאחרונה מחדש תחת השם "Cold Is The Night Reimagined" בחברת Valley Entertainment. ארגונים יוקרתיים רבים העניקו לווקר כבוד לאורך הקריירה שלו. הוא הוכנס להיכל התהילה של הבלוז, הוכר כעמית ארה"ב על ידי אמני ארצות הברית, וזכה בפרסי W.C. Handy ופרסי מוזיקת הבלוז רבים. הוא גם זכה להכרה עם פרסי Bammy היוקרתיים של סן פרנסיסקו, וקיבל פרס מפעל חיים מטעם חברת עמק המיסיסיפי לבלוז.
ווקר, שנחשב בעיני רבים ל"מוזיקאי של מוזיקאים", קנה לו מקום בפנתיאון של זמרי-גיטריסטי הבלוז החשמלי הגדולים לצד B.B. קינג, באדי גאי ורוברט קריי. הרבי הנקוק הכתיר אותו כ"אוצר לאומי". צ'יק קוריאה, באופיו המלא הומור, כינה אותו "הצ'יק קוריאה של הבלוז", בעוד אריתה פרנקלין העניקה לו תואר פשוט – ומכריע – "אמן הבלוז".
מורשתו של ווקר ממשיכה לחיות דרך הקטלוג הענק של הקלטותיו, דרך דורות של מוזיקאים שהוא השרה השראה, ודרך אינספור מעריצים שחייהם הושפעו ממוזיקה שלו.
פרידה מאגדה: השחקן הישראלי אלון אבוטבול, שנפטר השבוע בגיל 60, זוכה הבוקר (חמישי) לכבוד אחרון בטקס אשכבה המתקיים באולם רובינא בתיאטרון הבימה בתל אביב.
טקס האשכבה של אלון אבוטבול ז"ל (צילום: וואלה)
קהל גדול של מאות אנשים, ביניהם דמויות בולטות מעולם התרבות כמו השחקנים דרור קרן, ששון גבאי ואלי דנקר, הזמרים מירי מסיקה וגלעד כהנא והשר לשעבר עמיר פרץ, התכנסו לחלוק כבוד לאחד השחקנים הישראלים הבולטים ביותר מאז שנות השמונים. לאחר הטקס, תיערך הלוויתו של אבוטבול לקבורה בבית העלמין שבקיבוץ גבעת ברנר. כזכור, השחקן המוכשר איבד את חייו לפני מספר ימים כשהתמוטט בחוף הבונים זמן קצר לאחר שיצא מהים.
יצחק, דוד של אלון, אמר: "אני זוכר את היום שאחותי באה עם התינוק החייכן, חצי אס חצי נסיך. הוא טען שזה לא פיקניק גדול להיות אח מועדף. האמנתי לו. בסופו של דבר, להיות ילד מועדף זה עול, כנראה שהרצון להיות הכי טוב נמשך כל חייו, ואולי אפילו עד הרגעים האחרונים".
"הרבה אנשים אומרים הנה, הילד מקריית אתא, הפריפריה, הגיע לצנטרום התל-אביבי ועשה קריירה. אז אספר שזה התחיל כשלילד מהפריפריה היה דוד מאותה פריפריה, שהיו לו שנים בברנז'ה. בגיל 15 הוא אומר לי 'אני רוצה ללכת לתלמה ילין, אבל פיקששתי את הדדליין'. הבנתי מה הוא רוצה ממני, אצלנו בארץ הדדליין לא כזה דד. שלום יקר שלי, תודה רבה".
הזמר שולי רנד ספר: "כאילו שהיה חסר לנו כאב וחוסר אונים במקום הזה מוכה הכאב, החליטה הנשמה היקרה שלך, הסקרנית, חסרת המנוח, הססגונית, מלאת אהבת האדם, להסתלק ולשבור לכל כך הרבה שנים את הלב. היו לנו אינסוף שיחות על המקצוע והחיים, דיברת על גורם ההפתעה. 'להפתיע שולי, להפתיע. את הפרטנר, את הבמאי'. קראת לזה להישאר חי. כל כך פחדת ממוות פנימי, מקצועי. אז הפתעת, ועוד איך הפתעת".
"ליטשת את הכישרון שלך לדרגת מאסטר. צייר, מוזיקאי, איש משפחה, חבר אמיתי, בן אדם. נפגשנו בתל אביב, מפוצץ אמביציה לכבוש. ההתבגרות המקצועית, האישית, תמיד חסר שקט ומחפש לפרוץ את הגבולות של עצמך. לא לנוח, להמשיך לגלף את המתנה הנדירה שנתן לך אלוהים ליצירת מופת. התקופה המשמעותית ביותר שבילינו יחד הייתה ליד מיטתו של אחיך. אברהם היה דמות חשובה להמון אנשים ובעיקר לך. ראיתי באיזו עדינות, מסירות ורגישות טיפלת בו. לא נתת לו להרגיש את הפחד והכאב שלך".
במהלך קריירה ארוכה של למעלה משלושה עשורים, הותיר אבוטבול חותם בל יימחה על הקולנוע והתיאטרון הישראלי. הוא זכור במיוחד מתפקידיו "שתי אצבעות מצידון", "האסונות של נינה", "קצפת ודודבדנים", "גוף השקרים" לצד ליאונרדו דיקפריו, "עלייתו של האביר האפל" בבימויו של כריסטופר נולאן, ועשרות סרטים וסדרות נוספות.
