"זו צביעות": סורוקה תחת מתקפה, וארגון הבריאות שותק

ברקע לדברים עומדת תגובה נרחבת שפרסם אתמול ארגון הבריאות העולמי בנוגע למצב בבית החולים נאצר שבחאן יונס. בהודעה שפורסמה, התריע הארגון על כך שבית החולים ברצועת עזה סובל ממחסור חמור במכונות הנשמה, מוניטורים, מיטות, דלק ואנשי צוות, והוסיף כי סיפק רק כמות מינימלית של דלק, המספיקה לחמישה ימי פעילות נוספים בלבד. הארגון קרא אז ל"הגנה על מוסדות בריאות, לאספקת ציוד רפואי דחוף, ולהפסקת אש בכל הדרכים האפשריות". על הפגיעה הישירה בבית החולים סורוקה – לא פורסמה כל התייחסות.

בנקוביץ' מדגיש כי סורוקה הוא מוסד רפואי המשרת את כלל אוכלוסיית הנגב – יהודים, ערבים, בדואים, עולים חדשים, ותיקים – ולדבריו, גם צוותי הרפואה בבית החולים מגיעים מכל קצוות החברה. "אנחנו לא רק מוסד רפואי", אמר. "אנחנו בית חולים שנמצא בקו האש – לא רק גיאוגרפית, אלא גם ערכית. אנחנו מטפלים בכולם, בלי הבדל דת, גזע או לאום. הפגיעה כאן היא לא רק בבניין, היא רעיונית. היא פוגעת בעקרון שרפואה צריכה להיות א-פוליטית. והעובדה שגופים בינלאומיים בוחרים להתעלם – זו לא רק צביעות. זו אטימות מוסרית ממדרגה ראשונה".

הוא אף מזהיר מדפוס מוכר מהעבר: "אני מכיר את ההיסטוריה. אני יודע איך הצלב האדום שתק בתקופת השואה, כשיהודים נרצחו במחנות. אני מאוד מקווה שזה לא אותו הדפוס שחוזר עכשיו – התעלמות מוחלטת כשזה נוגע לישראל".

לצד הביקורת הקשה, ד"ר בנקוביץ' לא מוותר על תקווה. לדבריו, למרות הפגיעה, רוח הצוות הרפואי בסורוקה נותרה איתנה. "אני רואה את האנשים שלי – את הרופאות, האחיות, הסניטרים – עובדים בלי הפסקה, מתארגנים תוך כדי תנועה, עושים הכול כדי להמשיך לטפל. זו עוצמה שאי אפשר להסביר במילים".

"המלחמה הזו – כמו כל מלחמה – תיגמר", הוא מסכם. "אבל אנחנו נזכור מי שמר על אנושיות, מי עמד לצידנו, ומי בחר לשתוק. ושתיקת ארגוני הבריאות מול פגיעה ישירה בבית חולים – זו כתם מוסרי. פשוט כך".