זו לא עזה זו רמלה: רוצחים חופשיים ונשק בשפע | ריאיון

הצווים המנהליים, שנכנסו לתוקף רק לאחרונה, כבר מיושמים נגד בכירים בארגוני הפשיעה. כך, בתחילת החודש הוטל צו מנהלי חמור על עיסאם ג'רושי, מהדמויות המרכזיות ב"פלגכמאל" של משפחת ג'רושי. הצו כלל מעצר בית מלא במלון בנתניה למשך 45 ימים, לצד איסור כניסה לערים מרכזיות ובהן רמלה, לוד, תל אביב, חיפה וירושלים למשך 60 ימים. בנוסף הוגבל מיצירת קשר עם עשרות גורמים המזוהים עם הארגון, נאסר עליו להשתמש ברחפנים, אופניים חשמליים, קורקינטים ואמצעי מעקב שונים, וכן נאסר עליו כל שימוש באינטרנט, למעט לצורך קשר עם עורכי דינו או טיפול רפואי לבנו הקטין. עוד נקבע כי לא יוכל לצאת מהארץ, והמשטרה הוסמכה לערוך חיפושים על גופו, בחדר המלון שבו הוא שוהה ובמחשביו האישיים.

לצד הצווים המנהליים וההגבלות החריגות שהוטלו על בכירים בארגוני הפשיעה, מבהיר תנ"צ מור כי מדובר רק באחת מהחזיתות במאבק. "רואים ניצנים של שינוי הרתעתי, אבל זה לא יכול להיות רק כוח משטרתי. זה חייב להיות רב שכבתי", הוא אומר. ובכל זאת, לדבריו, המפתח לשינוי אמיתי טמון בפיענוח תיקים כבדים ובראשם תיקי רצח. מיד לאחר מכן הוא מצביע על הבעיה החמורה ביותר מבחינתו: הברחות הנשק.

"כל שבוע אני תופס עשרות אמצעי לחימה. חלקם זולגים מהצבא, חלקם חוצים גבולות. אנחנו תופסים אבל הזרימה לא פוסקת. כדי לייבש את זה צריך לטפל במה שמתדלק וזה בדיוק מה שאנחנו עושים, כולל פגיעה בצירים כלכליים".

כמעט בכל בית בשכונה מותקנות מצלמות פרטיות. עבור התושבים זו שכבת הגנה, לדעת מי מתקרב. עבור המשטרה לעיתים ראיות קריטיות: מי עבר, מי חנה, מי יצא ברגע הירי. אבל כאן יש פרדוקס: מצלמות שנועדו להעניק ביטחון הופכות גם לתזכורת תמידית שהחיים מתנהלים תחת איום.

בסוף הסיור, אחרי שתיאר את המלחמה הבלתי נגמרת של מחוז מרכז מול גל הפשיעה, תנ"צ מור עוצר לרגע. שעה ארוכה דיבר על ירי, חיסולים ותחמושת שזולגת מהצבא, ואז כשהשאלה על החלום האישי שלו עולה, התשובה פשוטה ומפתיעה: "אם את שואלת אותי על חלום אחד, הייתי מסתכל על המחסום הזה וחולם שזה יפתח, ושלא אצטרך לעשות יותר חסימות כאלה, שאני אוכל לאפשר לילד בג'ואריש לעבור עם האופניים ולשחק כדורגל במגרש בישרש. זה החלום שלי, שלא אצטרך להציב פה חסימה כשאני יודע שבטווח המיידי הולכים להיכנס כאן אנשים רעים שבכוונתם לבצע את החיסול הבא".

כשאנחנו יוצאים מהשכונה, המחסומים עדיין במקומם, המצלמות ממשיכות לצלם, והסכסוכים המשפחתיים רחוקים מלהסתיים. אבל דבריו של מפקד המרחב נשארים מהדהדים: אחרי כל הדוחות, אחרי כל התכניות, החלום שלו מסתכם בילד אחד שרוכב על אופניים ומשחק בכדור בלי פחד. וכך, בתוך התמונה הרחבה של המציאות המדממת במרכז הארץ, מתברר כי ג'ואריש ורמלה הן רק חלק מפסיפס אלים הרבה יותר.