Connect with us

טלוויזיה

זו הסיסמה שאמנון אברמוביץ' סיפק לאופוזיציה בבחירות הבאות

Published

on




מי שלא צפה אמש בחדשות אולפן שישי, החמיץ את אחד מסיעורי המוחין היותר מרתקים על שולחן הפאנליסטים. נושאים שונים היו על הפרק הקשורים לאירועי הימים האחרונים, כמו האכזבה הגדולה מרון דרמר שמונה להוביל את המו"מ לשחרור החטופים במקום רונן בר, וכל מה שהשיג עד היום הוא כלום ושום דבר.

אפילו ב-CNN האמריקאי, צוין שמאז מינויו על ידי ראש הממשלה, המו"מ תקוע. קושמרו הוסיף נימה לגלגנית לטענה הזו, כששאל, אם מישהו יודע לאן נעלם רון דרמר, כי יש כאלה שיכולים להישבע שהאיש קיים. אין כמו אירוניה טובה שיודעת לקלוע בול על המהות.

נושא אחד במיוחד היווה אמש את גולת הכותרת של הערב והדיון שהתפתח סביבו. המכתב עליו חתמו טייסים ואליהם הצטרפו גם מילואימניקים מחיל הים, 8200 והשריון, ובו הם דורשים להחזיר את החטופים גם במחיר עצירת המלחמה.

תגובת נתניהו לא איחרה לבוא, ואני מתגעגעת לימים של נתניהו אחר, בתקופה אחרת שבה הוא ידע לשמור על ממלכתיות ולהיזהר בדבריו, בעיקר כשדיבר על מערכת הביטחון שעליה אף הפליג בשבחים. הגוף המפואר הזה שכשל בשביעי באוקטובר, אך לצד הכישלון גרף לאורך השנים הצלחות והישגים מרשימים.

נתניהו כינה את כותבי מכתב המחאה והחותמים על העצומה נגד המשך הלחימה בעזה, "פנסיונרים אנרכיסטים, מנותקים", שהם קומץ שנהנה ממימון זר. על כך הגיב אברמוביץ': תראו מי שמדבר, מי שכל הישרדותו הפוליטית מתבססת על מימון זר.

מר נתניהו, אולי כדאי שתביא סימוכין והוכחות שאמנם אותו קומץ "אנרכיסטים" כפי שאתה מכנה אותם, ממומן על ידי גופים זרים. הרי מי כמוך יודע, אתה שנשפט בימים אלה בבית המשפט וטוען לחפותך ש"לא היה כלום כי אין כלום", שגם שם בהיכל הצדק, נקבעת אשמתו של אדם רק אם מוצגות הוכחות של ממש לחפותו. אז למה אתה סתם זורק לחלל האוויר האשמות לא מבוססות כמו שאר חבריך בממשלה המקולקלת שלך.

בנימין נתניהו בבית המשפט (צילום: ראובן קסטרו, פלאש 90)
בנימין נתניהו בבית המשפט (צילום: ראובן קסטרו, פלאש 90)

אלא אם כן, אתה נהנה להזין עוד ועוד את מכונת הרעל, שרק תגביר ותעצים את הפילוג והשסע שזוהו על ידי חמאס כחולשה בחוסן הלאומי שלנו ולכן תקפו בשביעי באוקטובר. ואולי כדאי שתקח לתשומת ליבך שזריקת רעל, לבסוף עלולה לדבוק במי שזרק אותה כי הרעל כבר דבק בך מכל עבר. כמו אותו אדם שמהלך עם כלבו ברחוב ובמקום לנקות את צרכיו של הכלב, הוא משאיר אותם שם על המדרכה, ולבסוף דורך עליהם בעצמו.

התגובה לדברי הגנאי של נתניהו על אותם מילואימניקים לא איחרה לבוא, והיא באה לידי ביטוי בתיאור פועלו הציוני והמרשים של מילואימניק אמיץ וחדור מטרה, עמרי רונן, ממובילי "אחים לנשק", שגייס מתנדבים להגיע לכפר עזה ולבנות אותה מחדש במו ידיהם, בלי עזרתה של הממשלה, ואמר את המשפט האלמותי המהווה דיסוננס מוחלט לדברי הבלע המורעלים של חברי הקואליציה: "המשימה הזאת (שיקום כפר עזה) היא תשובה הולמת והכי טובה למה שניסו לעשות לנו בשביעי באוקטובר" והוסיף: "ולי קוראים "בוגד" (ברשתות), לי?". כמובן, ברשותה האדיבה של מכונת הרעל של הממשלה והעומד בראשה שממשיכה ועובדת במלוא המרץ, עכשיו גם כנגד "אנרכיסטים פנסיונרים".

קושמרו פנה לדדי שמחי ושאל לדעתו על מכתב הטייסים ותהה בפניו, למה אסור לטייסים מילואימניקים שהם אזרחים לכל דבר, להביע דעה נגד המלחמה בעזה, ואילו ל"בטחוניסטים", אותו גוף עליו נמנה שמחי בעבר, מותר לקרא להמשיך במלוא המרץ והעצימות את המלחמה בעזה? אתה הרי גם חתמת על מכתב שקורא להמשיך במלחמה לא? שאל קושמרו את שמחי, ופה נקלט חיוך קטנטן וערמומי שבצבץ על שפתי שמחי שבדרך כלל לא מרבה לחייך ותמיד שומר על ארשת פנים רצינית.

הוא הכחיש את דברי קושמרו: "אני בינתיים לא חותם על שום מכתב", ו-"אל תעשה לי מה שניסית לעשות לי עכשיו".  במילים אחרות, ניסית להפיל אותי בפח אבל זה לא יצלח, כי אני כבר לא שייך אליהם. בכל מקרה, טען שמחי שהמכתב של הטייסים הוא חרפה וטוב עשה מפקד חיל האוויר שהחליט להדיחם.

במידה מסוימת הסכמתי עם דבריו, כי מכתב שכזה עלול להחליש את חיל האוויר מבפנים כפי שטען גם ניר דבורי שהכניס את האינפוט שלו והסביר שהיום, יותר מתמיד, חיל האוויר חייב לשמור על כשירות ואחדות דעים.

אלא מאי? הייתי מצפה משמחי, שבאותה נשימה שהוא מגנה את כותבי המכתב, יתייחס אף לתגובה המביכה של ראש הממשלה וכינויי הגנאי שהטיח באותם חותמים על העצומה, שדרך אגב, לא נאמרה בה אף מילה על סרבנות, אלא הבעת דעה גרידא. אילו שמחי עשה כך, היו דברי הביקורת שלו כנגד הטייסים, יורדים לי יותר חלק בגרון. כי אתה לא יכול מצד אחד להגיד שחיל האוויר עשה עבודה נפלאה עד היום, ומצד שני, לשמוע את הגינויים כלפיהם של ראש הממשלה, ולהישאר אליהם אדיש.

היה זה אברמוביץ', שפישט את הדברים והעמיד אותם על דיוקם. לגרסתו, תוכן המכתב מוצדק, אלא שהמסגור שלו תחת השם של "טייסים", היא טעות, וטוב היו עושים אילו דיברו בשם העם, ולא בשם היחידה בה הם משרתים.

ואברמוביץ', שדרך אגב, הבריק אמש באמירות לא מפולפלות ופלספניות מדי, אלא ישירות וענייניות,  מיקד את הדברים והבהיר שהמכתב הכי חשוב לכתוב היום לראש הממשלה הוא: "אדוני ראש הממשלה, אם ניפול בשבי, אתה תחזיר אותנו, או תהפוך אותנו לנטל ואת משפחותינו לאויבות העם?". כפי שקורה בפועל יש לציין, כאשר ברשתות לא רק לירי אלבג מותקפת, אלא אפילו יגיל יעקב, בן ה- 13 שחזר מהשבי, סיפר שברשת אמרו לו שחבל שהוא לא נרצח ביחד עם שאר הילדים בעזה.

שערותי סומרות בכתיבת מילים אלה. זה כבר לא מכונת רעל זו מכונת הסתה לרצח. בכך סיפק אמנון אברמוביץ' לאופוזיציה את הסלוגן הבא לבחירות, וכדאי ורצוי שיאיר לפיד, בנט גנץ ושות', ילמדו ממכונת הרעל ויאמצו סיסמה אחת קליטה שאומרת הכל. 

ואסיים בשאלה הנוקבת והרטורית של אברמוביץ': "למי אתה ראש הממשלה מחויב? רק לסמוטריץ' ולבן גביר ולבני משפחתך?", ואוסיף משלי: האם אתה מחויב כפי שהבטחת כשנבחרת, להיות ראש הממשלה של כולם? כן, גם של אותם אנשים שמתנגדים לדרך בה אתה מנהל את המדינה והמלחמה, ובמקום להשמיצם, לשמש גם להם אוזן קשבת.  





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טלוויזיה

כוכב ערוץ 14 נועם פתחי נגד נעם תיבון ב"הפטריוטים" של ינון מגל

Published

on




במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.

פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".

אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.

הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".

אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

הבטיחה עקרונות ברזל, הפכה לפרודיה: לאן נעלמה מרב מיכאלי?

Published

on




מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.

מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.

מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.

בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.

כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.

בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.

טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?

מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)

האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.

אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.  

אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.

אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.

גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.

ליאור שליין (צילום: יח''צ)
ליאור שליין (צילום: יח"צ)

יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?

תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.

כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.

להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

"בחיים לא בכיתי ככה ימים ולילות": יגאל גואטה בריאיון לרוני קובן

Published

on




חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".

אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.

לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".

רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".

הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.

קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים