זו הטעות שכולנו עושים כשאנחנו מכינים תפוחי אדמה

מבושל
כשמרתיחים תפוח אדמה במים, חלק מהמינרלים שבו (כמו אשלגן) עוברים אל המים. אם שופכים את מי הבישול, מאבדים רכיבים חשובים. מצד שני, זו הדרך הדלה ביותר בשומן.

האינדקס הגליקמי של תפווח אדמה מבושל הוא גבוה, ולכן פחות מתאים לסוכרתיים – אך אם מקררים אותו, נוצר בו "עמילן עמיד", שמאט את הספיגה ומשפר את ההשפעה המטבולית. (אין פה המלצה לאכול תפוח אדמה קר מהמקרר בשום אופן – רק לידע כללי).

אפוי בתנור
בשונה מהבישול, כאן כל הרכיבים נשמרים בתוך תפוח האדמה – כולל האשלגן. זו דרך נהדרת להכנה, במיוחד כשמשאירים את הקליפה (שמכילה סיבים תזונתיים).

יתרון נוסף – אין צורך בשמן. האינדקס הגליקמי עדיין גבוה אך נמוך יותר בהשוואה לתפוח אדמה מבושל.

צלוי (עם מעט שמן)
צלייה בתנור עם מעט שמן (כף על תבנית שלמה) שומרת על רוב הרכיבים, מוסיפה מעט שומן, ויוצרת מרקם נהדר. אם משאירים את הקליפה – מקבלים גם תוספת של סיבים.

פירה
ברוב המתכונים מוסיפים חמאה, שמנת או שמן – וזה מכפיל את כמות הקלוריות. גם אם הבסיס מבושל, התוספות הופכות את הפירה לפחות מתאים למי שמנסה להפחית שומן רווי או קלוריות.

צ'יפס מטוגן
כשמטגנים תפוחי אדמה – הוא סופג כמו ספוג. תלוי במשך הטיגון ובגודל הרצועות, תפוח אדמה אחד יכול להפוך ל־600 קלוריות. אם מדובר בצ'יפס קנוי קפוא להכנה בתנור – תכולת השומן נמוכה יותר (כ־5%), אבל גם תחושת השובע לרוב נמוכה.

לאחרונה היו מחקרים שהראו שההשחמה של הפחמימות בזמן טיגון תפוח אדמה יוצרת אקרילאמידים שהם חומרים מסרטנים, ולא רק זה – מחקר שפורסם ב־The American Journal of Clinical Nutrition הראה שצריכה גבוהה של תפוחי אדמה מטוגנים מעלה סיכון לפיתוח סוכרת סוג 2, בעיקר בנשים עם עודף משקל.