רס״ן ד׳, נכנס כמה שבועות לפני ה-7 באוקטובר לתפקידו כקצין האג״מ של יחידת הלוט״ר של צה״ל. הוא אפילו לא הספיק להכיר את כלל הלוחמים והקצינים ביחידה, כאשר באותו בוקר הוא התעורר בביתו במושב במרכז הארץ לקול אזעקות התראה על ירי טילים. ״ברגע הראשון של ההפוגה בין האזעקות אני לוקח את הטלפון ויוצא החוצה מהממ״ד בבית. אני מסתכל מזרחה וראה שירו לאזור בסיס היחידה".
עוד הוא אומר: "אני יודע שיש לי כח צלפים במוצב נחל עוז. שהוקפץ לשם במסגרת ההערכות להפרות סדר על הגדר. אני מתקשר למפקד צוות הצלפים ושואל אותו אם הם בסדר. הוא אומר לי ׳תוקפים את המוצב׳ ואני עונה לו כן, גם במרכז הארץ יש ירי של רקטות מעזה. ואז הוא עונה לי ׳אחי איזה רקטות? זורקים עלי רימונים. אז נופל לי האסימון״.
הודעות הטקסט (צילום: פאולינה פטימר)
מיד לאחר השיחה, מתקשר רס״ן ד׳ לשני טלפונים, זה היה כמה דקות לפני שבע בבוקר. הראשון למפקד היחידה, הוא מעדכן אותו על ירי רקטות נרחב ועל ההתקפה הרגלית על מוצב נחל עוז. הטלפון השני הוא עושה ליחידה ומבקש להקפיץ מיידית את צוות ההתערבות המטכ״לי של היחידה. ״אני אומר להם תעלו על הסוואנות ותתחילו לנסוע דרומה לעזה אני בדרך אעדכן אותכם במשימה״, משחזר רס״ן ד׳ שממהר להיפרד מהבת הקטנה ומבת הזוג הוא עולה על המדים ונוסע דרומה.
״בגדול אנחנו באותו בוקר תופסים כוננות מהיחידה לכל מיני אירועים שיכולים לקרות, מקבלים התרעות צבע אדום ומשם מתעדכנים על הסרטונים שמתחילים לצאת על הטנדרים והמחבלים שחצו, מקבלים התרעה להקפצה עולים על ציוד ונוסעים לדרום. מקבלים גזרות ואת המשימה שלנו בדרך״, משחזר רס״ל בן לוחם לוט״ר. השבוע לוחמי הלוט״ר שיחזרו את הקרב הראשון שלהם במלחמת ״חרבות ברזל״. קרב שבו נפל אחד מלוחמי היחידה, סמ״ר בן רובנשטיין מהוד השרון. ומפקד צוות נפצע.
הלוחם משחזר את הרגעים הדרמטיים (צילום: פאולינה פטימר)
״אני יוצא מהבית ומתקשר לקצין האג״מ של אוגדת עזה. כולם ראו את הסרטון של הטיוטה עם המחבלים בשדרות. קצין האגם נותן לי כתובת בעיר שדרות: נחל אשלים 6. הוא מספר על מחבלים בתוך הבנין. אני מורה לצוות להגיע לכניסה לקיבוץ רוחמה כדי להתארגן לקראת כניסה לעיר. אחד הלוחמים הביא איתו ציוד כפול מה שמאפשר לי לעלות על ציוד לחימה מלא״. משחזר רס״ן ד׳.
״לפני שנכנסנו לשדרות לא הבנו את גודל האירוע ורק כשנכנסנו עם הסוואנות התחלנו לראות את הגופות והבלאגן שהיה״ מספר רס״ל ברק. ״נכנסנו לעיר דרך אזור התעשייה ולא דרך הכניסה הראשית. לכן לא ידענו על הקרבות ביד מרדכי ובצומת שער הנגב. אבל באזור הצעידה ראינו כבר את המראות הקשים. ברגע שנכנסנו לעיר קיבלנו את הסטירה, אתה רואה את הגופות שעל הכביש. את אוטובוס הגמלאים עם 15 הגופות. זה מה שנקרא ׳ברוך הבא למלחמה…׳. אני נותן הוראה לצוות לא לעצור ולהמשיך ליעד שלנו. אני עוצר את שלוש כלי הרכב חמישים מטר מהכיכר לפני הכניסה לרחוב. זה היה מרחק של מאתיים מטרים מהיעד- מהבנין״, מספר רס״ן ד׳.
״פרקנו מהרכבים בכניסה ואחרי זה כיוונו אותנו מהבניינים למעלה״, מספר רס״ל ברק.
״אנחנו נעים בשני טורים בתנועה קרבית. מוכנים להיתקלות צועדים כמה שיותר מהר. אנחנו נכנסים לרחוב נחל אשלים ובחניה מול הבנין משהו לא מסתדר לי. אנחנו שומעים ירי מהצד של השכונה. אנחנו מתקפלים ונעים לכיוון שממנו נשמעים קולות הירי. אנחנו מגיעים לאזור בית הכנסת השכונתי ״ברית שלום״. המחבלים היו שם כמה רגעים לפני. הם ניסו להיכנס. בבוקר בבית הכנסת היו קצין צהל וחיל שניהם בחופשה, לחיל היה נשק עם מחסנית אחת. הקצין הנחה אותו שהוא יורה כל פעם רק כדור אחד.
בית הכנסת ברית שלום (צילום: פאולינה פטימר)
בשלב מסוים המחבלים מבינים שהם לא יכולים לחדור לבית הכנסת והם נסוגים. הם ממשיכים לרחוב ירמיהו בדרך הם רואים שני אזרחים ורוצחים אותם מטווח קצר. אנחנו מגיעים לרחוב ונתקלים בגופת אחד הנרצחים. אני מבין שהמחבלים במקום. בדיוק שאני מנסה להבין היכן הם יכולים להימצא. אזרח מאחד החלונות של ביתו מסמן לי ע״י המחבלים במעלה הרחוב. תוך שהוא צועק לנו איפה המחבלים הוא חוטף צרור לחלון. אנחנו מבינים כי המחבלים נמצאים ביתרון גובה והם שולטים על נתיב ההגעה שלנו. אני מקבל החלטה לבצע איגוף מהסמטה. כשאנחנו מתקרבים ליד המקום שבו המחבלים נמצאים אנחנו מזהים שני צעירים עם בגדי חג וכובעי זיהוי של המשטרה כשהם מנהלים לחימה עם אקדחים״, משחזר רס״ן ד׳.
הכח של הלוט״ר צועק לאזרחים על פי נוהל החבירה ״צה״ל צה״ל״ כדי למנוע ירי דו״צ. ״איך שאנחנו מתקדמים לעבר זירת הקרב אנחנו חוטפים צרור ארוך. אנחנו מיד תופסים מחסה והמד השמאלי של הכח משיב באש״, מספר רס״ן ד׳. ממכת האש של המחבלים נפגע סמ״ר בן רובינשטיין "הפורץ״ של כוח הלוט״ר.
שאריות הקרבות הקשים (צילום: פאולינה פטימר)
״הגענו לאיזור של בתי קרקע והתחלנו לסרוק את האיזור. דקה שתיים לתוך הסריקה אז חבר שלנו קיבל כדור 7.62 קליע גדול. בן היה מקדימה ואני מאחורה כי אני חובש, הגעתי ביחד עם עוד חובש אחר והגענו אליו והמצב היה על הפנים, דימם מלא אבל באמת תוך ארבעים חמישים שניות היה אבוד ונהרג במקום״, מספר חובש הצוות רס״ל ברק.
שני האזרחים בבגדי השבת והאקדחים הצליחו לחבור לכוח הלוט״ר אז מסתבר שמדובר בשני לוחמי ימ״מ שהתארחו בבית משפחה של אחד מהם בבית סמוך. ״שני לוחמי הימ״מ ביקשו עזרה וסיוע רפואי, אחד מהם היה פצוע. אבל לא היה לנו ממש איך לטפל בהם ניסיתי להתקשר למד״א ולכוון אותם לחילוץ. מד״א אמרו שהם לא יוכלו להגיע אלינו בגלל הסיכון. משם אנחנו מבינים איפה האויב פחות או יותר לפחות רובו, ממשיכים להתקדם״, מספר רס״ל בן.
״מרגע שאירו פצוע רצו לעברו שני החובשים. אני נתתי פקודה להמשיך קדימה ליצור מגע עם המחבלים. החלטנו שאנחנו חוצים בין החצרות ולא על הרחוב. באחת החצרות אנחנו מזהים את מקור הירי אנחנו מזהים מחבל על הרצפה ומוודאים שהוא מנוטרל. תוך כדי סריקה אנחנו מקבלים אש מהחצר הסמוכה מרחק של מטר וחצי אולי שנים כשרק הגדר חיה מפרידה בינינו. אנחנו מסתערים והורגים את שני המחבלים בקרב פנים מול פנים במרחק של מטר בלבד״, מספר רס״ן ד׳ שמוסיף: ״אני מסתכל רגע לאחור ואני רואה שמפקד הצוות שהסתער ראשון נפל פצוע. הקליע חדר מרגל ויצא ופגע ברגל השנייה, היה לו דימום עורקי. אני מוציא את חוסם העורקים ומניח על הרגל עם הכדור. בשלב הזה אני מבין שאני צריך לעצור לרגע ולהתארגן כדי להמשיך״.
״עד שמגיעים למגע, החצר הקרובה לאיפה שהם היו. מה שלא ידענו, הגענו לשם ניסינו לצבור איתנו כוחות שיגיעו איתנו. הקרב היה ממש מטווח קרוב, אולי חמש מטר ממני אני שומע שמפקד הצוות נפצע ואני מנסה להגיע אליו והוא מסמן לי לעזוב אותו כי לא נטרלנו את המחבלים סופית. אני רואה שני מחבלים על הרצפה ומנטרל את שניהם ובזמן הזה פינו את ניר, החובש השני מתחיל לעשות לו נקודת לחיצה. אני והחובש השני עוזרים לו, בעצם לקחנו כל אחד רגל והתחלנו לטפל ועצרנו דימום מקומי״, מספר רס"ל ברק.
מפקד הכח מחליט לקחת את אחד מכלי הרכב של אחד התושבים הם מעלים את מפקד הצוות לתוך הרכב. מפקד הכח לוקח לקצין את הרובה והאפוד הקרב, מניח בידו אקדח כדי שאם יתקל יבצע ירי באקדח. את האפוד והנשק הוא מעביר לאיש שב״כ שגר בשכונה והגיע לסייע לכוח.
הלוחם משחזר (צילום: פאולינה פטימר)
״אני ועוד לוחם בכח פינינו את המפק"ץ מחוץ לשדרות ברכב שלקחנו מאזרח״, מספר רס"ל ברק." לקחנו קיה פינקטו ותכננו לנסוע לבית החולים הכי קרוב, באיזשהו צומת היה כוח רפואי גדול ובעצם עצרנו שמה והורדנו את המפק"ץ, החלפנו מידע עם הפרמדיק. משמה אני ומשה רצינו להמשיך לשדרות, בדרך הגיעו אמא ואבא באיזור גילאי החמישים ודקרו נקודה במפה שאמרו שיש שמה בן שלא מצליחים לתקשר איתו. ביקשו מאיתנו לחלץ אותו, עכשיו הנקודה הזאת הייתה בכביש 232 אחרי צומת שער הנגב״, מספר חובש הכח.
בינתיים, בתוך מרחב הקרב בשכונה בשדרות, ״אני הולך אחורה למקום שבן נפגע. אני מבין שהוא לא איתנו. אני סוגר לו את העניים ומבקש מהלוחמים להכין אותו לפינוי. בשלב הזה אני חוזר לכיוון ההתקלות עם שני המחבלים ואני מזהה עשן שעולה מאחת מגופות המחבלים הייתי בטוח שיש עליו חגורת נפץ", מספר רסן ד׳.
עוד מוסיף רס'ן ד': "אני מורה לכח להתרחק מהגופה של המחבל. אנחנו מפנים את בן על אלונקה לבית סמוך ומבקשים מבעל הדירה שידאג לפינוי שלו. אני מבקש מכל הלוחמים לקחת שלוק מים ובמקביל אני מתקשר ליחידה ומעדכן על הקרב, על זה שיש לי לוחם הרוג ומפקד צוות פצוע. מבקש משימות לחימה להמשך. קצין האג״מ של האוגדה מבקש ממני להגיע לרעים אומר שהמחבלים חדרו לבסיס. אני אוסף את מי שנשאר מהכח ואומר להם שאנחנו חוזרים לכלי הרכב וממשיכים לקרב הבא. הלוחמים שואלים אותי ׳המפקד איך יוצאים משדרות איך ממשיכים בלי מפקד הצוות ובלי יתר הכח׳".
"אני עושה שתי פעולות מול הלוחמים את כלי הנשק של הנפגעים אני מפקיד בידו של איש השב״כ, שימשיך להילחם באזור אם יגיעו עוד מחבלים, ואת כלי הנשק של בן אני מפקיד בידי אזרח נוסף, שישמש מכפיל כח ללוחם השב״כ. הפעולה השנייה אני אומר ללוחמים ׳המחבלים מנסים להשתלט על החמל״ים של כל הגזרה. אם הבסיס יפול לא ניתן יהיה לנהל את הלחימה׳. אנחנו בסך הכל 12 לוחמים, אנחנו מגיעים לרכבים ואנחנו מגלים שהרכב שלי נעלם. פחדתי שהמחבלים לקחו אותו״, מספר רסן ד׳.
רק אחרי שמונה חודשים נמצא כלי הרכב שלו בחניון של בית החולים ברזילי באשקלון. שני לוחמי הימ״מ שנלחמו במחבלים ואחד מהם נפצע מצאו את הרכב ולקחו אותו. ״הצומת שער הנגב אנחנו חוברים לשני הלוחמים שפינו את מפקד הצוות״, מספר רס״ן ד׳. הכח שהחל לנוע לכיוון בסיס רעים, מקבל פקודה להגיע לבסיס אורים שם מתחולל קרב עם מחבלים שחדרו לבסיס. זה השלב שרס"ן ד' מורה לקצין המבצעים להקפיץ את כל יחידת הלוט"ר כולל את כלל אנשי המילואים.
״אמרתי תקפיצו את כל מה שיש סדיר מילואים שכולן יגיעו ליחידה ויעלו דרומה. כל הכח של הלוט״ר שהגיע להילחם בקיבוץ בארי היו לוחמי המילואים של היחידה. למחנה אורים הגיע מ״פ של היחידה והעברתי לו את הפיקוד הטקטי והתחלתי לנהל את הקרבות של כלל היחידה בעוטף״, מספר רס״ן ד׳. לאחר הקרב באורים המשיך הצוות לחלץ את צוות הצלפים ויתר הלוחמים שניהלו קרב גבורה במוצב נחל עוז. הם המשיכו להילחם עוד ימים ארוכים בעוטף והיו בין הכוחות הראשונים שנכנסו ללחימה בתוך עזה, שם גם נפצע רס״ן ד׳.
״בסופו של דבר זה חוויה מאוד מטלטלת, מאמין שזה השפיע מאוד גם אם אני לא שם לב לזה במהלך היום יום שלי, זה מטלטל שחברים נהרגים מול העיניים ושחווים לחימה עצימה כל כך להרבה זמן. מהצד שלי אני לא מדבר על זה הרבה, אני מבין בתפיסה שלי שהיה קושי ולדעתי לא ייצא לאף אחד מאיתנו לעשות משהו יותר משמעותי, לא משנה מה נעשה, אני לפחות מוקיר על זה תודה״, אומר רס"ל בן.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.