העבודות השנה מבקשות להתבונן מחדש במציאות: מה מקומה של היצירה בעידן בו כולנו חיים בין מסכים לרחוב, בין זיכרון להישרדות, בין ייאוש לתקווה? הבוגרות והבוגרים של שנקר חוזרים למקומות כואבים, אך גם מעיזים לחלום קדימה. הם יוצרים מתוך אבל אישי וקולקטיבי – אך גם מתוך רצון לחדש, לרפא, ולדמיין מחדש.
המחלקה לעיצוב תכשיטים, חוגגת השנה 25 שנה להיווסדה. יעל אוליאל ראש המחלקה אומרת כי הסטודנטיות מציגות יצירות טעונות, אישיות ונועזות – תכשיטים כמסע רוחני, מחקר רגשי, מחאה שקטה או קריאה לריפוי. מהדמיה של תדרי אהבה ועד כלים לביטוי זהות פלסטינית, ממסעות חיפוש בגוף ועד ביטוי של אובדן, געגוע והחלמה – העבודות נעות בין מסורת לטכנולוגיה חדשנית, ובין עולמות חומריים לרוחניים. זו תערוכה שהיא עדות לכוחו של עיצוב לגעת, לשאול, לשנות – ובעיקר לא לוותר על יופי, גם בלב מציאות מורכבת.