זהר ארגוב היה צריך לחגוג השבוע 70: חזרנו לסיפורים שמאחורי השירים

זוהר ארגוב היה זמר ישראלי בעל השפעה רבה על המוזיקה הישראלית, סגנונו שילב אלמנטים של רוק, פופ וטקסט עברי משובח. למרות חייו הקצרים שהסתיימו בהתאבדות טראגית בכלא, הוא הותיר חותם עמוק על התרבות הישראלית והמוזיקה הישראלית. ארגוב היה צריך לחגוג השבוע 70, לציון האירוע חזרנו לסיפורים שמאחורי שיריו הגדולים.

אלינור
מילים: ג'קי מקייטן, לחן: כרסטוס ניקולופולוס
שיר הנושא מאלבומו הראשון של ארגוב הפך אותו בן לילה לכוכב גדול ופרץ לו את הדרך להפוך למלך הזמר המזרחי. גלגולו של השיר נושא אותנו אל הטברנות היווניות ב־1975, אז הקליט סטליוס קזנג'ידיס, גדול זמרי יוון, את שירו "איפרכו" ("אני קיים") והפך אותו ללהיט גדול. מי שהביא את השיר ארצה היה הבוזוקאי והזמר סטלוס (שמעון מזרחי), לימים חצי מהצמד "סטלוס ואורן חן", שהקליט אותו ביוונית ב־1978 בתקליטו הראשון.

שנה לאחר מכן, ב־1979, כתב ג'קי מקייטן, אז אחד הכוכבים העולים בשמי הזמר המזרחי, טקסט עברי משלו ללחן זה ובחר לקרוא לו על שם אישה שהיה מאוהב בה עד מעל לראש – צביה מזרחי (אז מוסרי). "אחיה של צביה לא רצה שהיא תצא עם ג'קי בגלל שהוא נכה וזמר, אז היא נאלצה להיפרד ממנו", מספר הגיטריסט יהודה קיסר, שניגן בין היתר עם מקייטן וארגוב. "כשהכירה בחור חדש והתארסה לו – הלב שלו נשבר".

"הוא ישב בדירה שלו ושמע בטייפ הקטן את 'איפרכו'. על המקום הוא חיבר את הטקסט. הוא קרא לשיר 'צביה' והשמיע לה אותו בתקווה שזה יחזיר אותה אליו. הוא שר 'צביה, התאכזבתי קשות, לא ישנתי לילות', אבל זה לא עזר". צביה, שהייתה אז בחורה צעירה מחולון, פנתה אל מקייטן בבקשה לשנות את שם השיר. "היא חשבה שלא מתאים שג'קי יקליט עליה שיר רגע לפני שהיא מתחתנת, והוא שינה את השם ל'אלינור'", מסביר קיסר.

את השם "אלינור" בחר מקייטן בהשראת שירו האיטלקי של זמר הפופ הישראלי דאז ג'קי וולש "אליאונור", שמקייטן אהב. במשך שנים נשמרה זהותה המלאה של צביה בסוד, עד היום. אומנם משפחתה לא רצתה שהיא תתחתן עם זמר, אבל נראה שלגורל יש דרכים משלו, ושני בניה הם זמרי החפלות שימי וברק מזרחי.

בשנת 1979 הקליט מקייטן את "אלינור" בליווי קיסר ושיגרו לתחנות הרדיו – שהתעלמו ממנו. באותה עת מקייטן החליט לטפח את ארגוב, שהיה מגיע דרך קבע להופעות שלו והפך להיות הנהג הפרטי שלו. "באחת ההופעות בבאר שבע, ג'קי ביקש ממני להעלות את זהר לבמה, הקהל התהפנט וגם אני, וכך התחלנו לעבוד", מספר קיסר. "כשזהר שמע את 'אלינור' בביצוע של ג'קי, הוא נדלק וביקש ממנו להקליט את השיר. ג'קי לא התלהב בהתחלה, אבל זהר התעקש. זה בעצם היה שיר הפריצה של זהר ובמובן מסוים ג'קי העביר לזהר את הכתר".

ארגוב הקליט את השיר יחד עם שאר שירי אלבומו הראשון, במשך שעתיים בלבד, במועדון "הברווז" ביפו, עם נגנים שאסף קיסר. ההקלטה הייתה באיכות ירודה, בטייפ ארבעה ערוצים, אך עם המון נשמה. אחד הנגנים בהקלטה היה סטלוס, שהיה כאמור הראשון שניגן וביצע את "איפרכו" בגרסתו היוונית. שמו לא מופיע בקרדיטים באלבום. למה? "רציתי להתפרסם כזמר ולא להיות מזוהה כנגן הקלטות, לכן ביקשתי להשמיט את הקרדיט", הוא מסביר.

סוד המזלות
מילים: אביהו מדינה, לחן: משה בן מוש ואביהו מדינה
ב־1977 הגיעו אביהו מדינה וחיים משה, הרכש החדש של צלילי הכרם, לביקור בביתו של משה בן מוש, גיטריסט ההרכב. בן מוש השמיע לשניים לחן חדש שיצר. "הייתה לי מנגינה בלי פזמון", הוא מספר. "ניגנתי להם על הגיטרה את המנגינה, אביהו הוציא טייפ, והשלים את הפזמון. אחר כך הוא כתב את הטקסט הנהדר".

כעבור שנה הגיש מדינה את השיר לוועדת פסטיבל הזמר המזרחי. מי שנבחר לבצע אותו היה הזמר ראובן ארז, שהתפרסם אז בעיקר כחבר בלהקת אלף־בית, שליוותה את יזהר כהן באירוויזיון עם השיר "אבניבי". "יוסף בן ישראל (מייסד ומפיק פסטיבל הזמר המזרחי – ד"פ) התעקש שאני אבצע את השיר, מה שלא מצא חן בעיניו של אביהו", מספר ארז.

"האמת היא שאף פעם לא הייתי מחובר לשיר הזה, בלשון המעטה. בפסטיבל הלבישו אותי כמו אלביס, ביקשו ממני להתנועע כמו ג'ון טרבולטה ולרקוד דיסקו לצלילי השיר, כך שזו לא הייתה הופעה שאני בדיוק גאה בה, אבל הייתי זמר בתחילת הדרך, אז זרמתי עם זה".

השיר בביצועו של ארז לא הגיע למקום גבוה, ומדינה הגיש אותו לצלילי הכרם, שהקליטו את גרסתם לשיר. גם ארגוב החליט להקליטו לאלבום הבכורה שלו, עם ריף הגיטרה המיתולוגי של קיסר. "בגלל שבאתי מרקע של רוק'נרול, זה השפיע עליי מאוד בעיבודים", מספר קיסר. "ב'סוד המזלות' לקחתי את פתיח הגיטרה מהשיר 'American Woman' של להקת Guess Who מ־1970, שיניתי לו את הטמפו, וזה בעצם מה ששומעים בהקלטה".

מה לך ילדה?
מילים ולחן: משה נגר
השיר של משה נגר, שהקליט ארגוב לתקליטו "אלינור", הפך לאחת הקלאסיקות הגדולות בזמר הים־תיכוני. השיר נכתב בעקבות סיטואציה משפחתית שאליה נקלע נגר. "התחתנתי בגיל 22 וכעבור כמה שנים התגרשתי", הוא מספר. "כשגרושתי עזבה לאמריקה, היא השאירה אצלי את ילדינו, לימור ואדם, ותפקדתי כאב חד־הורי. במטרה לנחם את בתי לימור, כתבתי, הלחנתי ושרתי לה מדי לילה כשיר ערש את 'מה לך ילדה?'".

ב־1977 קיבל נגר הצעה מחברת הד ארצי להקליט כמה שירי דמו על מנת לאפשר להם להחליט אם להחתים אותו על חוזה הקלטות. "מה לך ילדה?" היה אחד השירים שהקליט. נגר הגיש את השיר לוועדת הפלייליסט של גלי צה"ל ורשת ג' באפריל 1978, אך לא הצליח להתקבל. "מהר מאוד ויתרתי על הרעיון של להיות זמר והצעתי את השיר לשימי תבורי, שהיה אז בשיאו, והוא ויתר עליו", מספר נגר. לימים תבורי הקליט את השיר.

נגר מסר את השיר לזמר יחזקאל מטרי, שהקליט אותו לאלבומו השני "אהבת תימן". "לצערי השיר לא הושמע אפילו פעם אחת ברדיו", אומר מטרי. "הוא הוגש לעורכי הרדיו אך הוא לא עבר פלייליסט. התעלמות מוחלטת".

מי שלא התעלם הוא ארגוב, ששמע את השיר והתלהב. "פנינו למשה נגר, שאישר לנו – והקלטנו", אומר קיסר. מאז זכה השיר לגרסאות כיסוי רבות ואף אומץ במגרשי הכדורגל הישראלי כשיר נאצה שהאוהדים שרים לקבוצה המתחרה. "למעשה עד היום אף אחד לא יודע שזה שיר שלי במקור", אומר מטרי. "הוא היה אמור להיות הלהיט שלי. אין לך מושג איזו תחושת החמצה הרגשתי. עד היום אני מרגיש פספוס בכל פעם שאני שומע את 'מה לך ילדה?' ברדיו בביצוע של זהר".

עוד יום יבוא
מילים: יורם טהרלב, לחן: אברהם דוד הכהן
ב־1979 צלצל הטלפון בביתה של השחקנית והזמרת לילית נגר. על הקו היה ידידה, המלחין ונגן הקאנון הנודע אברהם דוד הכהן. "אברהם, שהלחין לי את 'זמר בודד הוא הלב', שאיתו זכיתי בפסטיבל הזמר המזרחי, אמר שפנה אליו זמר צעיר בשם זהר ארגוב שמאוד רוצה להקליט את השיר, וביקש את ברכתי", נזכרת נגר. "מכיוון שעיקר עיסוקי באותה עת היה משחק, לא ייחסתי חשיבות יתרה לקריירה המוזיקלית שלי ולא הופעתי עם שיריי, אז אמרתי לאברהם שאין שום בעיה מבחינתי".

השיר פתח את הצד הראשון של התקליט "אלינור", והפך לאחד השירים המזוהים עם ארגוב. "זהר הפך את השיר ללהיט גדול הרבה יותר מהגרסה שלי", אומרת נגר. "אומנם פסטיבלי הזמר המזרחי שודרו בטלוויזיה, אבל ברדיו לא השמיעו יותר מדי את השירים. אני לא דחפתי ולא קידמתי את השיר בהופעות, לכן הוא לא זינק. כששמעתי את הגרסה של זהר, וכבודו במקומו מונח, פחות התחברתי לגרסה, כי השיר הפך להיות פתאום מעין 'חפלה תימנית', שונה לגמרי מהגרסה של הפסטיבל. אבל עם הצלחה לא מתווכחים".

נזכר אני במבטך
מילים: שאול ישראלי, לחן: סואט סאין
על עטיפת תקליטו הראשון של ארגוב, נכתב הקרדיט "עממי", למילים וללחן של השיר "נזכר אני במבטך". אולם הטקסט העברי הוא של היוצר־זמר שאול (נדב) ישראלי, והלחן, טורקי במקורו, הוא של המוזיקאי סואט סאין.

ב־1973 הקליטה כוכבת הזמר הטורקייה נג'ה קרבוצ'ק את שירה "Intizar" ("ציפייה"), והוא הפך לאחד מלהיטיה הגדולים. שאול ישראלי הקליט אותו עם מילים שכתב בעברית כעבור ארבע שנים וקרא לו "שובי אליי". "כתבתי את השיר לאהבת חיי, ציונה, כיום אשתי, תוך שאני מביט בתמונתה", אומר ישראלי, שמופיע כיום בשם הבמה "הכוכב בזמר". "לאחר כמה שנים הקליט אותו ארגוב, ואני במקרה שמעתי את זה ברדיו. ראיתי שבתקליט שינו את שם השיר וטשטשו את הכותבים. הייתי בהלם. נעלבתי עלבון עמוק. לא הבנתי למה לא נתנו לי קרדיט. במשך השנים אנשים חשבו שזה שיר של זהר בלי לדעת שזה בעצם שיר שלי".

היו זמנים
מילים: סוזי סרנגה, לחן: ריפאת סנליאל
ב־1975 הקליטה נג'ה קרבוצ'ק את שירה "Deli Gibi Sevidim" ("אהבתי כמו משוגעת"), שהתפרסם מאוד ברחבי העולם הערבי. בישראל זכה השיר לגרסת כיסוי מוצלחת בטורקית של הזמר הישראלי ניקולס (אמנון קמיגרוב). גרסתו של ניקולס הפכה את השיר ללהיט גדול בישראל. על עטיפת תקליטו של ניקולס נשא השיר את השם "ארקדש" ("חבר").

בשנת 1980, כשארגוב ליקט שירים לאלבומו השני, פנו האחים ראובני, מפיקיו, אל פזמונאית צעירה ואלמונית בשם סוזי סרנגה, אחותו הגדולה של הזמר שלומי סרנגה, אז רק בת 14. הם ביקשו שתכתוב לשיר טקסט עברי. סרנגה כתבה את השיר "היו זמנים", שהפך לשיר הנושא של האלבום. "מכיוון שרצינו לחסוך כסף על שעות אולפן ונגנים, השתמשנו בפלייבק של השיר של ניקולס וזהר פשוט הקליט שירה, והשאר היסטוריה", מספר מאיר ראובני. לאותו תקליט כתבה סוזי סרנגה גם את השיר "נעלמת בלי מילים", על פי לחן יווני.

היה זה בערב סגריר
מילים: דדי חובשי ויחיעם לוי, לחן: יחיעם לוי
השיר הפותח את תקליטו של ארגוב "היו זמנים", מאוד מזוהה עם ארגוב, שאף הזכיר בו את בנו גילי, שהיה אז בן 8. גלגולו של השיר נושא אותנו אל יישוב העובדים התימנים טירת שלום, ליד נס ציונה, ואל חבורת אומנים שהתגוררו בו: המוזיקאים דדי חובשי, יחיעם לוי והזמר שלום נחום.

"היינו מבלים יחד ושרים", מספר נחום, המבצע המקורי של השיר. "באותה תקופה עבדתי כקבלן ביום, ובלילות הייתי שומר הראש של אהובה עוזרי, חברתי הטובה. יום אחד אהובה אמרה לי: 'שלום, אני רוצה שתקליט תקליט'. אהובה הלכה אל הבעלים של חברת התקליטים גלרון ואמרה לו שהיא רוצה שהוא יוציא לי תקליט".

חובשי ולוי כתבו עבורו את השיר שנקרא "ביום סגריר", הוא פתח את האלבום. "ההקלטה הייתה גרועה ולא הייתי מרוצה ממנה", אומר נחום. "אין פלא שהשיר לא הצליח בביצוע שלי, זה היה סאונד נוראי. זהר משום מה מאוד אהב את השיר, הוא אהב להגיע להופעותיי ולשמוע אותי, וכשהוא חיפש חומרים לתקליט שלו, הוא ביקש את אישורי, כיבד אותי וכמובן שהסכמתי". לימים הוא גם הקליט את הגרסה העברית שחיבר נחום לשיר האיטלקי "Chitara Romana", שהפך בגרסתו ל"כוכבי לילה יזהירו".

צל עץ תמר ואור ירח
מילים: אפרים וינשטיין, לחן: חיים קוברין
ב־1945, בניסיון להרשים את אשתו רבקה יז'בסקי, כתב השחקן אפרים וינשטיין את השיר וביקש מגיסו הרופא, חיים קוברין, להלחינו.
בארכיון "הספרייה הלאומית" מצאתי את ההקלטה המקורית משנת 1952. השיר נקרא "כינור קסמים", ומי שביצע אותו היה הזמר איזי גרשוני, יוצא להקת החישטרון. על עטיפת התקליט של גרשוני צוין כי את הטקסט כתב אברהם יערי והלחן הוא של המלחין ניקולייב (ייתכן שהכוונה למוזיקאי הרוסי ליאוניד ניקולייב, שפעל ברוסיה בשנות ה־30).

הזמרת לילית נגר הקליטה את השיר ב־1954, תחת הכותר "נגן נגנה", כשעל עטיפת תקליטה נכתב "מילים ולחן: לא ידוע". גרסת נגר, טנגו מכשף שהלם את מקצב הריקודים הסלוניים ששלט באותה תקופה, הצליחה מאוד ברדיו. בשיחותיי עם נגר ועם מעבד השיר, המוזיקאי משה ("פיסי") אושרוביץ ז"ל, הם לא ידעו על גרסתו של גרשוני או על זהות יוצרי השיר.

שני עשורים אחר כך, ב־1978, מקליט הזמר שלום נחום את השיר בסגנון טנגו וקורא לו "צל עץ תמר ואור ירח". "הכרתי את השיר דרך הרדיו בקולה המכשף של לילית נגר", מספר נחום. "לא ידעתי מי כתב אותו, אז כתבנו על התקליט 'עממי'. כשזהר ארגוב שמע אותי מבצע אותו, הוא נדלק וביקש ממני אישור להקליט אותו לאלבום שלו".

בתקליטו של ארגוב נקרא השיר "צל עץ תמר ואור ירח", והקרדיט ליוצרים הוא, כפי שבוודאי ניחשתם – "עממי". לימים זכה השיר לעדנה מחודשת בביצוע מוצלח מ־2012 של קרולינה. ב־2014, בהליך בוררות בראשות השופט בדימוס תיאודור אור, נקבע כי ויינשטיין וקוברין יירשמו באקו"ם כמחברי השיר.

אהבת רעיה רצוני
מילים: רבי שלום שבזי, לחן: אהרן עמרם
בחודש שעבר הלך לעולמו אהרן עמרם, יוצר, זמר, משורר ומלחין, חוקר יהדות תימן ואחד הזמרים המשפיעים ופורצי הדרך בעדה התימנית. בריאיון שקיימתי עימו ל"מעריב" ב־2019 סיפר עמרם על המפגש עם ארגוב.

"כשזהר עבד כטייח, לפני פרסומו, הוא היה מחכה לי לפני הופעות בראשון לציון ובתל אביב ומבקש שאעלה אותו לבמה. בהתחלה היססתי, אבל כשהעליתי אותו בפעם הראשונה וראיתי את יכולותיו הווקאליות, התרשמתי ממנו ומאז העליתי אותו בכל פעם כשהוא הגיע להופעותיי. כשהוא כבר התפרסם והיה כוכב, הוא ביקש שאכתוב לו שיר. אמרתי לו שאכתוב לו רק אם יפסיק עם הסמים והעניינים שלו ויחזור להיות זהר הפשוט משיכון המזרח. הוא ביקש וביקש ובסוף כתבתי לו את 'אהבת רעיה רצוני'", סיפר.

נכון להיום
מילים: שאול בן שאול, לחן: אבנר גדסי
בנובמבר 1982 הוציא ארגוב את תקליטו השלישי והנמכר ביותר "נכון להיום", שבישר על כניסתו ללב המיינסטרים הישראלי. שיר הנושא, הפותח את האלבום, נכתב על ידי שאול בן שאול, אדריכל במקצועו. הוא כתב את השיר כאשר תכנן בית בראשון לציון ושמע אדם שר בבית ליד. "הוא הרעיד את כל נימי נפשי, הלכתי וכתבתי שיר, שיהיה מעין השתקפות של מה שאני רואה בו", סיפר בעבר בן שאול.

מי שהלחין את הטקסט היה אבנר גדסי, אייקון מוזיקלי בפני עצמו. "זהר הביא לי את הטקסט של 'נכון להיום' והלחנתי אותו בוואן טייק אצלי בבית עם הגיטרה", מספר גדסי. "זה פשוט נשפך החוצה. כשזהר שמע, הוא מיד צעק: 'אבנר! תיזהר! זה שלי! אל תיקח לי את השיר הזה!', אמרתי לו: 'קח את זה איתך, תקליט את זה. זה שלך'. וכך קרה".

השיר התפרסם לא מעט בשל סולו הגיטרה של שמוליק בודגוב, אז חבר להקת ברוש המיתולוגית שניגנה בהקלטות. "הסולו נולד כמו שהרבה סולואים שלי נולדו: מהנשמה", מספר בודגוב. "זה עניין של דמיון וחופש יצירתי. היינו מקליטים את המוזיקה עם מי שהיה המעבד המוזיקלי, ננסי ברנדס במקרה זה, וזהר בא לשיר אחר כך. ראיתי אותו גם בימים הטובים פחות, וזה היה עצוב".

כבר עברו השנים
מילים ולחן: אביהו מדינה
"בביקור בספרד, בדרך בין ואיאדוליד למדריד, עצרתי בבית קפה לקנות סיגריות", סיפר אביהו מדינה, יוצר השיר, בריאיון עבר ל"מעריב". "בכניסה ישב על הרצפה עיוור עם גיטרה, ניגן ושר. זה היה כל כך מרגש. כשהגעתי לארץ כתבתי עליו שיר שנקרא תחילה 'העיוור', ולימים נהיה 'כבר עברו השנים'. במשך שמונה שנים השיר שכב אצלי, אף אחד לא רצה לשיר אותו, כי הוא היה מסובך קצת".

"ואז פגשתי את זהר ארגוב, שאמר 'אכבר! שיר בן זונה!'. שיניתי חלק מהמילים, אבל נשאר טקסט שמתייחס לעיוור: 'ומני אז כבו עיניי, כל עולמי חשך עליי'. התמונה של אותו עיוור, מנגן בגיטרה ושר בקול שבור לא הרפתה ממני. השיר הוא ניסיון שלי לספר את הסיפור שלו. לא הבנתי מילה אחת ממה שהוא שר, אבל את המשמעות, את הסבל, הבנתי היטב", סיפר מדינה.

בעיבודו של ננסי ברנדס, שעיצב את הסאונד של ארגוב בשנות ה־80, הפך השיר ללהיט מהרגע הראשון. הוא נכלל באלבומו "נכון להיום" וזכה לגרסת כיסוי מפתיעה של מאיר אריאל.

הפרח בגני
מילים: אביהו מדינה, לחן: אביהו מדינה ומשה בן מוש
סיפורו של השיר נושא אותנו אל 1962, לפנימייה בקיבוץ כיסופים. אביהו מדינה, אז נער בן 14, כותב טקסט על סיפור אהבה לא ממומש כלפי מלכה יוחנן (היידן), נערה מהקיבוץ שבה היה מאוהב.

שני עשורים אחר כך, המוזיקאי משה בן מוש, גיטריסט צלילי הכרם, הלחין בגיטרה שלו מנגינה אבל לא הצליח לסיים אותה. "לא הצלחתי למצוא פזמון חזק", הוא מספר. "כשאביהו בא אליי לעבוד על סקיצות, השמעתי לו את הקטע. הוא שמע והלך. כעבור כמה ימים הוא חזר עם הפזמון ועם הטקסט שלו מפעם. כך נולד השיר".

ב־2017 התגלגלה לידיי הקלטה של השיר "אהבת דלילה", של היוצרת והזמרת זמירה חן. הלחן של השיר היה דומה להפליא לזה של "הפרח בגני". בתוכנית "הצינור" בערוץ 10 בזמנו, שם פרסמתי את הממצאים, הכחישו חן ומדינה כי הכירו את הלחנים זה של זה.

הזמר משה הלל, שביצע בשנות ה־70 שני שירים של מדינה בפסטיבל הזמר המזרחי, טוען שהשיר הוצע לו בתחילה. "יוסף בן ישראל הציע לי את השיר", הוא טוען. "ברגע ששמעתי אותו, אמרתי ליוסף שזה שיר שיזכה במקום הראשון. שאלתי מי כתב, וכשהוא אמר אביהו מדינה, הבהרתי לו שאני לא מוכן לבצע את השיר כי היחסים ביני לבין אביהו מדינה לא היו טובים, ואני לא אפרט למה. המלצתי ליוסף בן ישראל על זהר ארגוב. אמרתי לו שהוא זמר מעולה, שיכול להרים את השיר לגבהים".

"ברגע שמשה הלל סירב בכל תוקף לבצע את השיר, אמרתי לאביהו שימצא מבצע אחר", סיפר לי בפגישתנו יוסף בן ישראל המנוח. "הייתה לי תחושה שהשיר הזה יכול לזכות, אז הצעתי אותו לשימי תבורי".

"אביהו הציע לי לבצע את השיר, כי נחשבתי למי שזוכה במקומות הראשונים בפסטיבל", מספר תבורי. "אבל הרגשתי שבע. רציתי לנסות את מזלי בחו"ל. בגלל שעבדתי עם זהר ארגוב והיינו חברים מאוד טובים, אמרתי לאביהו שייקח אותו". מדינה הסכים עם הגרסה הזו, כך פרסם בדף הפייסבוק שלו ב־2017. אבל כעבור שנתיים סיפר סיפור אחר. "השיר נכתב במקור לזהר ארגוב", אמר אז. "זהר לא התלהב ואז פנו לשימי תבורי".

כשתבורי סירב, מדינה חזר לארגוב. הוא ניסה לשכנע אותו לבצע את השיר ושוב סורב. בסוף הציע מדינה פשרה: כל אחד מהם ישלח שיר לפסטיבל הזמר המזרחי, והשיר שיתקבל יבוצע על ידי ארגוב. ארגוב שלח את "שיר פרטי", שהוא חשב שמתאים לפסטיבל, ומדינה את "הפרח בגני". ההיסטוריה ידועה: "הפרח בגני" התקבל, ארגוב ביצע אותו על בימת פסטיבל הזמר המזרחי, וזה היה השיר הראשון שלו שנכנס למצעד הפזמונים השנתי.

ויש עוד מי שטוען שיש לו חלק בעובדה שארגוב ביצע את השיר. "אמרתי לזהר שכל שיר אחר שישלח לפסטיבל לא יהפוך ללהיט כמו שיר של אביהו", אומר המוזיקאי משה בן מוש. כך או כך, לאחר שנבחר המבצע, נכנס לעבודה המעבד המוזיקלי ננסי ברנדס, עולה חדש מרומניה.

"כשהוזמנתי לעבד את 'הפרח בגני', רציתי להוכיח את עצמי, אז שמתי את כל הביצים בשק אחד", מספר ברנדס. "יצרתי עיבוד בומבסטי שהמוזיקה המזרחית לא הכירה, עם אלמנטים מערביים ומזרחיים. אני לא אשכח שכשזהר ארגוב בא עם אביהו לחזרה הגנרלית, ושמע בפעם הראשונה את העיבוד, הוא אמר לי עם דמעות בעיניים: 'יא רומני – אתה אלוהים!".

בדד
מילים: עמשי לוין, לחן: עוזי מלמד
השיר נכתב בתחילת שנות ה־50 על ידי שני חברי ילדות מתל אביב, עמשי לוין ועוזי מלמד, ועסק בשיברון לב, אהבת נעורים נכזבת. בשנת 1961 הוא בוצע לראשונה על ידי הזמר זבדיה לוי ולהקת העליזים. "עוזי ואני הכרנו בקפה נגה בתל אביב", סיפר לי זבדיה לוי בריאיון ב־2015. "יום אחד הוא הביא לי את התווים של השיר הזה, והתחלתי להופיע איתו והוא תפס חזק בהופעות".

בשנת 1969 הקליטה את השיר להקת הברנשים של פיאמנטה, שבה מלמד ניגן כחצוצרן. בתקליט ניתן קרדיט ללוין ולמלמד על פי שם העט שבחרו: עמוס יהב ועוזי יהב.

"בשנת 1973 הוזמנתי להקליט כמה שירים לרדיו", סיפר לי הבסיסט והזמר המנוח שמעון (צ'אבי) חתוקה, שכונה "הרצף המזמר", בריאיון שקיימנו ב־2018. "מכיוון שמאוד אהבתי את השיר הזה, בחרתי להקליט אותו. הופעתי עם השיר במועדונים באילת לאורך שנות ה־70. זהר שמע אותי שר את השיר וביקש להקליט אותו, והפך אותו ללהיט".

שיר פרטי
מילים ולחן: יהודה אביטל
סיפורו של השיר נושא אותנו אל באר שבע של סוף שנות ה־70, אז הבסיסט, היוצר והזמר יהודה אביטל (אבוטבול), יוצא להקות קצב, פצח בקריירת סולו והקליט מספר שירים. "כתבתי המון שירים למגירה וחשבתי לעצמי: מה יקרה אם יום אחד כל השירים יתפרסמו ולא יהיה לי שיר אחד לעצמי? על זה נכתב 'שיר פרטי', שביצעתי על במות כבר ב־79'", מספר אביטל.

"באחת ההופעות שלי נכח זהר ארגוב, ששמע אותי והזמין אותי אליו לשולחן. זהר שאל אותי של מי השירים שאני שר, אז אמרתי לו שהם שלי. הוא סיפר שהוא עובד על תקליט חדש ומחפש שירים. אמרתי לו: 'שמעתי את התקליט הראשון שלך וזה נשמע לי כמו תקליט של בכיינים, אני פחות בעניין הזה כי אני יותר בכיוון הקאנטרי־רוק'. הוא ניסה לשכנע אותי ואמר שמשקיעים בו עכשיו באופן רציני ושננסי ברנדס מעבד את התקליט הבא שלו, וסיימנו את השיחה כשהוא ארגן פגישה".

לפגישה הגיע ארגוב יחד עם חברו שימי תבורי. "השמעתי להם כמה מהשירים שלי, וזהר אמר שהוא רוצה להקליט אלבום שלם רק עם שיריי", מספר אביטל. "אמרתי לו שאני מוכן לתת צ'אנס ולתת לו שיר אחד כדי שיקליט ונראה איך זה נשמע. הוא בחר ב'שיר פרטי'. ואז התקיים הוויכוח המפורסם ביני לבין אביהו מדינה על איזה שיר זהר ישיר בפסטיבל, ו'הפרח בגני' ניצח. בהמשך, בין השנים 1983־ל 1982 זהר הזמין אותי לנגן בלהקתו, ואכן הייתי הבסיסט שלו, אבל עזבתי את זה ברגע שהוא נכנס לסמים".

מרלן
מילים: עוזי חיטמן, לחן: אנריקו מסיאס
ב־1984 החל עוזי חיטמן לכתוב שירים עבור ארגוב, לאלבומו “כך עוברים חיי". אחד הלהיטים מהאלבום היה “מרלן", גרסה עברית לשירו של הזמר היהודי־צרפתי־אלג'יראי אנריקו מסיאס "Le Violon De Mon Pere" ("כינורו של אבי").

“זהר השמיע לי במהלך נסיעה שיר צרפתי של אנריקו מסיאס", נזכר אשר ראובני, אמרגנו של ארגוב דאז. “הגענו לעוזי, וזהר אמר לו שהוא רוצה שיר על אהבה נכזבת, שהמילה ‘מרלן' תהיה בו מוטיב. כעבור יומיים עוזי שלח לנו את השיר, שהפך ללהיט".

עד מתי אלוהיי
מילים: עוזי חיטמן, לחן: אפוסטולוס קאלדארס
את הלהיט הנוסף שחיטמן כתב עבור ארגוב לאותו אלבום, הוא הלביש על לחן יווני של אפוסטולוס קאלדארס. השיר מבטא בצורה ביוגרפית כמעט את חייו של הזמיר. “אתה יודע כמה קשה היה להקליט אותו?", אומר אשר ראובני, "תפסתי את זהר, שברתי לו את מבחנת הסמים ואמרתי לו להיכנס לאולפנים להקליט. ביקשתי מהטכנאי לשים פרגוד ולהחשיך את האולפן, כדי שזהר לא יראה אף אחד. זהר שר את השיר מהבטן, כאילו חרב עליו עולמו, הוא זעק מתוך כאב, ויצא לו קול עילאי בשיר".

ים של דמעות
מילים: זמירה חן, לחן: רפי גבאי
זמירה חן כתבה את השיר בהשראת סיפורה של שחקנית ואשת בוהמה מפורסמת משנות ה־50 שניהלה רומן עם גבר נשוי. בשלב מסוים, כך סיפרה לי חן, אותו גבר, שהפך לאב לראשונה, נפרד מהשחקנית ועבר עם משפחתו לארצות הברית, כשהוא מבטיח לשלוח לה מכתב מדי שבוע. השחקנית חיכתה שבוע, חיכתה שנה וחיכתה עשר שנים, ושום מכתב לא הגיע. בשנות ה־60, בעקבות מפגש מקרי עם חייל שהתגלה כבנו של מאהבה לשעבר, גילתה כי אותו מאהב נהרג בתאונת דרכים בארצות הברית בשבוע שבו הגיע לאמריקה.

השיר נכתב ובוצע לראשונה ב־1971 על ידי זמרת הפופ הישראלית אווה פרנסיס (שם הבמה של שריתה אלפסי), שהלכה לעולמה לפני מספר חודשים. "הייתי בת 19, וזה היה השיר הראשון שלי", סיפרה לי פרנסיס. "השיר היה בסגנון פסטיבל סאן רמו, מאוד אהבתי להופיע איתו אבל הוא לא התפרסם למרות שהושמע ברדיו. הוא לא תפס".

בשנת 1976 הוקלט השיר על ידי המוזיקאי יואל שר עם לחן בלוזי משלו, אך גם גרסה זו לא תפסה. בשנת 1985 הקליט ארגוב את "ים של דמעות" כשיר הנושא מאלבומו שיצא באותה עת והפך אותו לקלאסיקה. "הופתעתי לשמוע שזהר הקליט את השיר הזה", אמרה לי פרנסיס. "גם זמירה וגם אני לא ידענו על כוונתו להקליט אותו, וזה צרם לי בכל פעם ששמעתי אותו ברדיו. השיר היה אמור להיות הלהיט שלי". ב־2003 התפרסם הקאבר שעשתה נינט טייב לשיר בגמר התוכנית "כוכב נולד", ביצוע שהעניק לה את הזכייה.

להיות אדם
מילים: אביהו מדינה, לחן: משה בן מוש ואביהו מדינה
שיר הנושא מאלבומו השביעי, שיצא ב־1986, התפרסם בזכות הביצוע של ארגוב בתוכנית הטלוויזיה של מני פאר בערוץ הראשון. הוא עלה לשיר לאחר שהדגים לפאר כיצד נהג להזריק הרואין, והצהיר כי התנקה מסמים.

"אחרי שהלחנתי 90% מהשיר, ביקשתי מאביהו שישפץ אותו", אומר בן מוש. "אביהו אמר לי שהשיר לא טוב". בן מוש השמיע את המנגינה לארגוב ולדבריו ארגוב "השתגע". זהר ביקש להקליט את השיר. "אמרתי לו שאביהו טוען שהשיר לא מי יודע מה טוב, אבל זהר התעקש ואמר שהוא מוכרח להקליט", אומר בן מוש. "זהר דיבר עם אביהו, שכתב את הטקסט בהתאמה לסיפור חייו של ארגוב, הוסיף קטע קטן במנגינה והשיר הפך ללהיט הגדול האחרון של מלך הזמר המזרחי".

אל נבקש
מילים: תמי לוי, לחן: משה נגר
השיר, שנקרא גם "יש דברים נסתרים", נכתב עבור זהר ארגוב ל"הדרך הברוכה" (1987), שהיה אלבומו האחרון. תמי לוי, ילדה בת 12, כתבה את השיר בהשראת הספרים משלי וקהלת. דודתה, מזל מזרחי, שעבדה בקול ישראל בירושלים, מסרה לנגר את השיר, והוא הלחין אותו בתוך שבוע.

"הקלטנו את הסקיצה של השיר באולפן של יהודה קיסר", אומר נגר. "זהר היה אז במצב גרוע. היה קשה לו לשיר, אז הקלטנו שורה־שורה על המקום, בלי שהוא למד את השיר. בשירה שלו אפשר לשמוע את הכאב. מצב רוחו היה ירוד מאוד. ההקלטה שיצאה בתקליט היא סקיצה, משום שזהר מת לפני שהספקנו להקליט אותו באולפן. אחרי מותו הפך השיר ללהיט, למרות שההקלטה באיכות מאוד ירודה והוא לא במיטבו".