התקיפה באיראן: השגנו הישגים גדולים, אך אסור לשכוח את החטופים

בשבוע שעבר אירע מחזה יוצא דופן במליאת הכנסת. מי שלא צפה בערוץ 99 לא ראה זאת. מספסלי האופוזיציה מחאו כפיים לראש הממשלה בנימין נתניהו, ומספסלי הקואליציה מחאו כפיים ליו”ר האופוזיציה יאיר לפיד. המחזה יוצא הדופן התרחש בזכות נוכחותו במליאה של אורח יוצא דופן – נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, תומך ישראל בכל מאודו. דומה כי היה זה לפני עידן ועידנים. מה שהתרחש לאחר המראת מטוסו מהארץ הפך את עולמנו.

זה כבר היום הרביעי שאת מלחמת “חרבות ברזל” מחליפה מלחמת “עם כלביא”. אחרי שהפרוקסיס בדרום לבנון וברצועת עזה הוכו ושותקו למעשה, הגיעה שעתם של ראשי הנחש, השוכנים באיראן. מאז שסימן נתניהו לפני כ-20 שנה את הסכנה הקיומית הנשקפת לנו מארץ האייתולות, הגיעה סוף-סוף שעת הפעולה. אז היכו מטוסי חיל האוויר ואנשי המוסד את אתרי הגרעין וחיסלו את ראשי הצבא של איראן, פעולה שהזכירה את פעולת המחץ של חיל האוויר שפתחה את מלחמת ששת הימים לפני 58 שנה, והנחילה תהילת עולם לישראל.

הפעם ימי ההמתנה למכת הפתע היו ארוכים מדי. וספק אם בשישה ימים תסתיים מלחמה זו, שבה העורף הישראלי הפך ליעד מרכזי של טילי האויב. אבל יכולת ההפתעה של גורמי המודיעין ואומץ ההחלטה של ראשי הממשלה – כאז, כן עתה – הנחיתו מכות אנושות על האויב בשעה שעמד על סף השמדתנו. הפעם, גם מהאופוזיציה היו שבירכו את הממשלה והעומד בראשה, תוך הבעת השתאות מגודל ההצלחה של צה”ל, מצד אחד, וכאב על מחיר הדמים בחיי אזרחי המדינה, מצד שני.

הפעם נפלה ההחלטה וניתן האור הירוק למבצע שפתח את המלחמה בזכות קור הרוח של בנימין נתניהו. מה שמגיע – מגיע. מתברר שבמדינה כשלנו, כשכל פרשן הוא מלך, כשהרשתות החברתיות עמוסות במלל הזוי, האיש יודע להתמקד בעיקר. גם בפרוץ המלחמה עדיין היו פרשנים, כותבי פוסטים, אנשי רל”ב, שהמשיכו בטון המבזה שלהם. הם לא יכלו להתאפק מלדבר על “שיקולים פוליטיים” ו”תועלת אישית” כמניעים לפעולה.

במלחמת ששת הימים העם כולו התאחד סביב ממשלתו וצבאו. לא נשמעו קולות מפקפקים. לא כן הפעם, כשכמה לשעברים, שדיברו על הצלחתו הפנומנלית של חיל האוויר ועל המודיעין הנפלא שהושג במשך תקופה ארוכה, שכחו את מי שנתן את הפקודה לרמטכ”ל: צאו לדרך!

מלחמת “חרבות ברזל” אינה מאחורינו. צה”ל מוסיף להכות את חמאס ברצועת עזה, כשמטרת-העל היא שחרור החטופים. כוחותינו פועלים גם בקיני הטרור ביהודה ושומרון, כשבמקביל חיל האוויר הולם עוד ועוד ברחבי איראן הענקית. עם זאת, המחיר שאנו בעורף האזרחי משלמים ועוד נשלם – בלתי נסבל. האיראנים משגרים את טיליהם הקטלניים אל מרכזי האוכלוסין, יודעים עד כמה כל חלל וכל בניין הרוס מכאיבים לנו. והמראות מזעזעים את הלב.

עירי רמת גן, קורבן מתקפת הסקאדים העיראקיים ב-1991, חווה שוב מוות והרס. כמו צבי בר בשעתו, גם ראש העיר הנוכחי, כרמל שאמה הכהן, מוצא עצמו כמנהיג בחזית, שעוד רבה מלאכת השיקום שלפניו. כמוהו כראשי רשויות אחרים – בת ים, טמרה, ראשון לציון ועוד.

13 ביוני ייחקק לעד בתולדות ישראל כיום שבו, בעקבות פעולת צה”ל, המזרח התיכון עשוי לשנות את פניו. אבל גם ביום זה ובימים שאחריו אין לשכוח את מחדל שבעה באוקטובר. הצבא, שפישל אז, שלא בלם את גל מחבלי חמאס בעוטף עזה, שהוא האחראי העיקרי לאסון הגדול ביותר שניחת על עמנו מאז השואה – זהו אותו צבא שמבצע באופן מופתי את מתקפת “עם כלביא”.

חיל האוויר, שעל שמו רשומים המבצעים “מוקד” ב-5 ביוני 1967, ו”אופרה”, חיסול הכור העיראקי ב-1981, הוא אותו חיל אוויר שלא נתן מענה בשבעה באוקטובר – ואותו חיל אוויר שמכה מאז בוקר יום שישי שוב ושוב במוקדי השלטון באיראן, כ-1,500 קילומטרים מהבסיסים בישראל.

ישראל נלחמת להבטחת קיומה לעוד שנים רבות, מפני חורשי המזימות להשמדתה. בדרך, ישראל משלמת מחיר דמים כבד. כמו דורות של לוחמי העבר, גם חיילי ההווה נלחמים בהקרבה מתוך ההכרה בצדקת המטרה. בזכות המלחמה הצודקת היום, המכאיבה לשני הצדדים, יהיו לנו עוד הסכמי שלום מחר, ונקווה גם לשלום פנימי.