1. המערב, ארה"ב – ואירופה בעיקר – החליטו בעקיפין, שלא בכוונה תחילה, להעצים את ישראל באמצעות החלטות חשובות של ברית נאט"ו עבורנו בעת האחרונה. הברית הצפון־אטלנטית, "הברית החזקה בהיסטוריה", כדברי הסיכום של ההחלטה בוועידתה בהאג ב־25 ביוני השנה, קבעה להעלות את תקציב הביטחון של גוש מדינות נאט"ו ל־5% מהתוצר של כל מדינה חברה עד לשנת 2035, מבקושי 2% כיום – שיעור שאינו מיושם במלואו כרגע. מההקצאה האמורה 3.5% ייועדו עבור מערכות נשק של ממש, והשאר, 1.5%, עבור תשתיות תומכות בהגדלת העוצמה הצבאית והביטחונית של אירופה וחברות אחרות בברית נאט"ו.

נזכיר שעל פי סעיף 5 של ברית נאט"ו, התקפה על אחת מהמדינות החברות נחשבת התקפה על כולן. זה שנים שארה"ב דורשת מאירופה להעלות את תקציב הביטחון. בימי כהונתו הראשונה דרש דונלד טראמפ העלאה ל־2%. הרבה מדינות התעלמו, וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל התחכמה – הבטיחה ולא קיימה. מדינות אירופה העדיפו את המשך שמירת האמריקאים מידי הטורף הנאצי, ומאז תום מלחמת העולם השנייה מעניקה ארה"ב שירותי ביטחון ליבשת המזדקנת בהנחה של ממש.

הפעם עומד בשערן של מדינות אירופה העיט הדו־ראשי הרוסי. תחת שלטונו של ולדימיר פוטין פלשה רוסיה לגיאורגיה, חצי האי קרים ומחוזות אחרים במזרח אוקראינה, ומחזיקה מחוזות בהם. אירופה מבינה עתה שהאיום הרוסי הוא ממשי ולכן מתחמשת תחת מטרייתה של ארה"ב, שתהיה ככל הנראה ספקית הנשק הגדולה לתוכניות החימוש.

ברית נאט"ו גם קובעת שהיא מתחמשת נגד התגברות הטרור. הוחלט שכל מדינה תגיש תוכנית עבודה מסודרת ליישום ההחלטה בדבר העלאה מתמשכת בתקציב הביטחון. החלטה קריטית נוספת היא להמשיך לסייע לאוקראינה בנשק, בתחמושת וכן בתשתיות לתעשייה הביטחונית שלה. ההחלטה בנושא אוקראינה התקבלה לאחר שהנשיא טראמפ מאס בהתמשכות המגעים עם רוסיה לסיום המלחמה באוקראינה.

ההחלטה הוגשה לוועידת נאט"ו על ידי ארה"ב, והתקבלה על ידי כל החברות למעט ספרד, המונהגת על ידי ראש הממשלה פדרו סנצ'ס מהמפלגה הסוציאליסטית העוינת כלפי ישראל. ההרג במלחמת רוסיה־אוקראינה התעצם מאז כישלון הפלישה המסיבית של רוסיה ב־24 בפברואר 2022. הצבא האוקראיני הביס טור של כ־1,700 טנקים שהרוסים שלחו  – ביזוי והעלבה של האימפריה הרוסית. בצבא הרוסי חשבו כאילו מדובר בחזרה על מלחמת העולם השנייה, עת ניסו הסובייטים לבלום, ללא הצלחה, את טנקי הפאנצר הגרמניים למיניהם עם התחלת מבצע ברברוסה הגרמני לכיבוש בריה"מ, למרות העדיפות האיכותית והמספרית של הטנקים והמסייעים הסובייטים מדגמי T למיניהם.

2. מאז הפלישה הרוסית בפברואר 2022 ועד יוני השנה נהרגו, על פי הדויטשה ולה הגרמני, 75,512 חיילים אוקראינים; עוד 67,848 נעדרים ועוד 5,525 נשבו. "האקונומיסט" הבריטי מעריך שעד נובמבר 2024 נהרגו בין 60 אלף ל־100 אלף חיילים אוקראינים. באוקראינה מודים שעד פברואר השנה נהרגו להם 50 אלף חיילים ועוד 380 אלף נפצעו. על פי האו"ם, 13,341 אזרחים אוקראינים נהרגו, 32,744 נפצעו ועוד כ־16 אלף אזרחים נשבו.

מנגד, הקטל בשורות החיילים הרוסים עצום: כ־250 אלף חיילים נהרגו ועוד 750 אלף נפצעו עד כה, כך על פי הערכת בריטניה. הערכות שונות דומות למספרים אלה. עוד נהרגו כ־6,000 חיילים צפון־קוריאנים שנשלחו לעזרת מוסקבה במאמץ המלחמתי. ישנה הערכה של המערב כי עוד 30 אלף חיילים צפון־קוריאנים נשלחים לחזית האוקראינית.

המלחמה בין רוסיה לאוקראינה הביאה לנטישת בתים ואזורים באוקראינה, אבל גם ברוסיה על ידי מיליוני בני אדם, בנוסף למחסור במזון בסיסי ומים זורמים במחוזות הגבול של שתי המדינות, וכתוצאה מכך אינפלציה, מטבע הדברים, ירידה בהיקפי המסחר, פגיעה קשה בתשתיות, בעיקר באוקראינה, והפסקות חשמל. כרגע עלות שיקום תשתיות היא כזו שאין ביכולתן של המדינות הלוחמות להקציב, אם וכאשר יתאפשר השיקום. כן קיימת פגיעה בשכנות במערב־אירופה שהטילו עיצומים על רוסיה, מה שפגע גם בהן – פגיעה באיכות הסביבה, מפליטות של חומרי נפץ וחומרים כימיים שנשטפים לנחלים והנהרות עד לים השחור. תושבים רבים נסו על נפשם, בעיקר נשים. הרבה אוקראינים עבורו לפולין. אוקראינה זכתה לעזרה מסיבית מצד המערב בתחום הצבאי, האזרחי והמודיעין, ומנגד, רוסיה על סף פשיטת רגל, עם אינפלציה של 9%־10% – כפול ויותר מיעד הבנק המרכזי. לפנינו מעצמה הנדרשת לסיוע של חיילים צופן־קוריאנים וכטב"מים איראניים. מי היה מאמין?

3. מדינות נאט"ו אינן רוצות לחכות לקטסטרופה, וארה"ב לוחצת עליהן להכין עצמן ליום המחר כבר היום. ההערכה היא שתקציב נאט"ו יוכפל להוצאה שנתית של 3 טריליון דולר, על פי מכון המחקר האמריקאי BTIG Research. בשנת 2024 הוצאותיו של ארגון נאט"ו היו 1.5 טריליון דולר, שהיו 2.7% מהתוצר של המדינות החברות, אבל האמת היא שמרבית מדינות אירופה לא עמדו בהתחייבויותיהן כלפי הארגון וכלפי ארה"ב, והוצאות הביטחון שלהן היו פחותות בהרבה מהשיעור של 2% שאליו התחייבו.

שני שלישים מהוצאות נאט"ו היו על שכמה של ארה"ב. התפנית של מדינות אירופה שהחלו לרכוש עוד ועוד מערכות נשק מארה"ב, וכן מישראל, באה לאחר הפלישה האכזרית לאוקראינה. מאז עלה כבר תקציב נאט"ו של האירופאים ב־22%! ארה"ב לא צריכה להגדיל את הוצאות הביטחון שלה עבור נאט"ו, וכבר עתה היא מוציאה 3.3% מהתוצר בגין זה. חלקה יהיה 13.9 טריליון דולר, והשאר, 10.3 טריליון דולר, יבואו ממדינות אחרות בארגון. ההוצאה על הציוד הצבאי של נאט"ו היא 32% מכלל התקציב. אם שיעור זה יישמר, הוצאות נאט"ו על ציוד בעשור הקרוב יגיעו ל־8.8 טריליון דולר. כיום, למעט קנדה ובלגיה, המדינות החברות בברית נאט"ו כבר מוציאות 20% מהוצאות הביטחון שלהן על ציוד ומחקר ופיתוח.

נפח התעשייה הביטחונית של מדינות אירופה מוגבל, מה שמותיר לחברות הציוד הביטחוני האמריקאיות כשני שלישים מנתח ההזמנות הצפוי בעשור הקרוב – יצוא אמריקאי של 2.7 טריליון דולר של ציוד צבאי וכלי משחית והגנה אחרים מארה"ב לאירופה. זהו סכום כמעט כפול מהרכישות של אירופה מארה"ב, שעומדות כרגע על 1.4 טריליון דולר בעשור, בהתאמה. בשנת 2024 היצוא הביטחוני והצבאי של ישראל ליבשת אירופה הסתכם ב־8 מיליארד דולר, כ־54% מכלל היצוא הביטחוני – קפיצה של 35% בסכום לעומת 2023. היצוא הישראלי כולל טילים, טילים נגד טילים ומערכות הגנה אווירית, כמו היצוא בשווי 3.8 מיליארד יורו לגרמניה עבור מערכות חץ 3. ישראל גם מייצאת כלי רכב משוריינים, ציוד טיס, מלט"ים, לוויינים, מערכות תצפית, בקרה ושליטה, מערכות אופטיקה וכן מערכות סייבר למטרות מודיעין, תחמושת וחימוש, וגם מערכות ימיות.

ארה"ב ייצאה לאירופה בשנת 2024 ציוד ביטחוני ישיר מול ממשלות, וגם מול חברות אירופאיות בתחום, בהיקף של כ־111.5 מיליארד דולר. אם ארה"ב תגדיל היצוא הביטחוני שלה לאירופה על פי מתווה ועידת האג של נאט"ו בחודש יוני, המשמעות תהיה גידול ביצוא האמריקאי בשיעור של כ־93% לשנה בעשור הקרוב בהדרגה. אם התעשייה הביטחונית הישראלית תשמור על חלקה, המשמעות תהיה תוספת ליצוא הביטחוני והצבאי הישראלי לאירופה של כ־7.5 מיליארד דולר לשנה.

כמובן שאלה הנחות עבודה בלבד – היקף הגידול ביצוא הביטחוני לאירופה יכול להיות יותר ופחות מהערכות אלה. לאורך עשור התעשייה הביטחונית המקומית האירופאית יכולה לפרוח, מדינות באירופה יכולות להגדיל המחקר והפיתוח, התכנון, היישום והניסוי של מערכות צבאיות וביטחוניות שלהן. אבל לוקח שנים ארוכות לפתח מערכות כאלה, והאמינות של המערכות נוטלת עוד שנים. מנגד, האויב הפוטנציאלי כבר עומד בשער ומוכיח עצמו כל יום בניסיון להפוך את הים השחור לים הרוסי, בלי מוצא של אוקראינה לים. לישראל יכולות מוכחות בתחום.

4. מלחמת 12 הימים, או עם כלביא, מול איראן, הוכיחה בענק את יכולותיה של ישראל, ולכן הביקוש למערכות ישראליות יגדל. למדינות רבות כבר אין הרבה זמן, פרט לגאוותניות כמו צרפת, שכלי הטייס שלה נכשלו בהודו, או אנטישמיות ממוסדת, כמו ספרד, שמאיימת לסגת מעסקה ביטחונית עם ישראל.

התעשייה הצבאית הישראלית צריכה להתארגן במהירות כדי לעמוד הן ביעדי הביקוש המקומי של מערכות חימוש וציוד אחר לאימון, התקפה והגנה, אך גם לביקוש שיבוא לא רק מאירופה, אלא גם משאר העולם. הביקוש יכלול גם מערכות סייבר הגנתי והתקפי, ושאר התחכמויות בקופסת הפלאים שהמוסד עשה בו שימוש, אם בכלל מערכות טמירות אלה יהיו ליצוא.

לא זו בלבד – ישראל בשנים האחרונות נסמכה עם מדינות בתחום המתכות המיוחדות לצרכים צבאיים. מדינות אירופה, גם הרוכשות מאיתנו ציוד צבאי, הטילו אמברגו על ישראל, אם רשמית ואם בפועל, על יצוא פלדה ייעודית. לכן לא יהיה מנוס אלא ללמוד, לתכנן ולבנות מפעלי פלדה חדשים עתירי אנרגיה וכורי מתכת ייעודיים, גם לשוק האזרחי וגם הצבאי. בעבר נסגרו כורי פלדה בישראל, שהייתה נטולת אנרגיה לשם כך. היום, בזכות מדיניותה של הממשלה לפני עשור שהובילו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר דאז יובל שטייניץ, זכינו לשפע של כוח מהגז במדף היבשה הכלכלי של ישראל, בניגוד לדעתם של המתנגדים, שחלקם כלל לא ברי־סמכא. הייתי בין הבודדים שעמדו לצד הממשלה במאבק למתווה הגז, שהביא פריחה ויציבות לישראל.

התעשייה הצבאית והביטחונית גם תידרש לפיזור של מפעלים – חלקם יהיו חייבים להיות תת־קרקעיים, וכן מערכות הסעה ונגישות סמויים מהעין. הצורך בעוד מהנדסים ומומחים יגבר; גיוס האליטה של ישראל בתחום ההנדסה, המתמטיקה, הסייבר – ועכשיו הבינה המלאכותית – קריטי. לשם כך יש להקציב סכומים נאים להשבתם ארצה של ישראלים שירדו מהארץ. התעשייה הביטחונית קוראת להם.