דעות
התנהלותו של נתניהו מוכיחה חוסר כשירות מוחלט – אז למה כולם שותקים?
ביום שני השבוע נשברו שיאי שפל חדשים בהתנהלותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, רגעים המעלים תהיות קשות באשר ליכולת הניהול שלו את מדינת ישראל ואף מעלים במלוא כובד משקלה את שאלת כשירותו.
אי אפשר לעמוד מנגד כשראש ממשלה בישראל מודיע באופן תמוה ב־7 בבוקר כי בחר ראש שב”כ חדש, תוך שהוא תוקע אצבע בעין לבג”ץ, שהקפיא את המינוי ואמור לדון בו בשבוע הבא. סופה הידוע של הפארסה הזו הגיע פחות מ־24 שעות מאוחר יותר, כשנתניהו הודיע שבוטלה בחירתו באלוף במילואים אלי שרביט לתפקיד.
באותו יום שני מטורלל, מיד אחרי ההודעה על מינוי ראש השב”כ, נעצרו שני יועציו של נתניהו, אוריך ופלדשטיין, בפרשת קטארגייט, ובהמשך היום האומלל זומן נתניהו למתן עדות פתוחה בנושא. היום לא נגמר לפני שנתניהו צילם סרטון לחוץ והיסטרי, שבו הוא שב ומאשים את רשויות החוק ברדיפה, את המשטרה והשב”כ בציד פוליטי וקובע בניתוק מזעזע שאוריך ופלדשטיין הם בני ערובה.
כל ההתרחשויות הבלתי נתפסות האלה קורות אחרי כישלונות קולוסאליים של נתניהו: טבח 7 באוקטובר על רקע ראיית חמאס כנכס, קריעת העם לגזרים בשל ההפיכה המשטרית ותקיפה מבישה של מוסדות השלטון. קשה להאמין איך אחרי כל אלה אף אחד לא קם.
איך אחרי ההוכחות האלה לאי־כשירות אף שר, אף חבר כנסת מהקואליציה, לא עושים חשבון נפש ומודיעים כי כך אי אפשר להמשיך, כי ניהולה של מדינת ישראל נמצא בסכנה. תחת זאת ממשיך עדר הסמרטוטים לתמוך בנתניהו כאילו כלום. נתניהו איבד מזמן את אמונו של רוב העם, אך הוא ממשיך להתחפר בכיסאו ולהיאחז בקרנות המזבח, ואין פוצה פה ומצפצף בקואליציה. ליקוי מאורות.
השנתיים הקשות ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל הן השנתיים שבהן מכהנת ממשלת נתניהו האחרונה, שנתיים שבהן נפתחו שערי הגיהינום על אזרחי ישראל. כשנתניהו יפטור אותנו סוף־סוף מעונשו, ובתקווה שנתאושש מהחורבן ומההרס שזרע, על מדינת ישראל ואזרחיה, מימין ומשמאל, לבצע שידוד מערכות יסודי.
מעבר לשיקום הביטחון וההרתעה, שנפגעו מאוד בעידן נתניהו, ומעבר לצורך בחיזוקה של הכלכלה ובדאגה לרווחת הציבור, ביום שאחרי נתניהו צריך לנקוט שורת צעדים לביצור הדמוקרטיה הישראלית כדי שלא יקום עוד מישהו שינסה, כמו נתניהו, לרמוס אותה.
לאחר שתוקם ממשלה ציונית רחבה, יש לחוקק סוף־סוף את חוק יסוד החקיקה שיסדיר אחת ולתמיד את היחסים בין הרשויות ויכלול הן את סמכות הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון על חוקי הכנסת, והן את יכולתה של הכנסת לשוב ולחוקק ברוב מיוחד. על חוקי היסוד להתקבל ברוב מיוחס ולהיות משוריינים.
כמו כן, יש להגביל את כהונתו של ראש ממשלה לשתי קדנציות בלבד, ואין לאפשר למועמד לראשות ממשלה שיש נגדו כתב אישום להתמודד בבחירות. צריך לחזק את גופי הביקורת על הממשלה וגם על הפרקליטות, לבצר את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, וייתכן שבהסכמה רחבה יש מקום לבדוק את פיצול תפקיד היועץ ולמנות תובע כללי בנפרד.
יש לקוות כי ביום שאחרי נתניהו לא ייוותר דבר ממכונת הרעל הנאלחת שהקים, ושילדי ישראל לא ייחשפו עוד לתרבות השקר שהפיץ. מובן שעל התקשורת לשקף נאמנה ויכוחים בין ימין לשמאל, אך כפי שטענתי כאן בעבר, ביביזם אינו ימין. נקווה שביום שאחרי נתניהו הצעירים החרדים יגויסו כשאר הצעירים בישראל, וכספי משלם המיסים לא יפוזרו בין ישיבות משתמטים. וכמובן, שהמשיחיים והכהניסטים יחזרו לגודלם הטבעי.
אבל לפני שכל זה יקרה, צריך שכמה מחברי הקואליציה יתעוררו מתרדמתם המוסרית והציונית ויגידו לו “לך הביתה”.