טלוויזיה
התכתובות שדלפו מסמנות את קרב הירושה באימפריית התקשורת
בפרשנות שפרסם בוואלה! הכתב דוד ורטהיים מספר: לפני כחצי שנה הזדמן לי לשבת לשיחה (ראיון) עם אחד העיתונאים הטובים (והוותיקים) של חדשות 12 – אמנון אברמוביץ'. מעשה לא טריוויאלי כשלעצמו, שכן בחדשות קשת "שומרים" לרוב את עיתונאי החברה בעיקר לבמות נוחות ומחמיאות כמו "מה באמת קרה שם", עם ארז טל ו"ועידת המשפיעים" (זה עדיין קורה העניין הזה?).
בשיחה ההיא, עלתה באופן טבעי גם השאלה האם התקשורת הישראלית, בדגש על חדשות 12 המובילה בהיקף הצפייה בטלוויזיה, לא חטאה כשלא סיפרה, ובמידה רבה עדיין לא מספרת, לישראלים מה קורה בעזה ומה אנחנו עושים בעזה?
אברמוביץ' השיב בזהירות כמעט מחשידה – "אני לא מתצפת את האחראים עליי, או את האחראים על משהו שאני לא אחראי לו. לכן, אני משאיר את השאלה הזאת בלי תשובה, כי אני באמת לא יודע מה לענות לך. אתה שואל אותי, מה אני חושב שקורה בעזה? אני חושב שיצאנו למלחמה מוצדקת מאין כמותה, ותוך כדי לחימה ולאחר שהיא בעצם הסתיימה, וזה כבר לפני כמעט שנה או קצת יותר, נאמר כמעט שנה, אנחנו מתנהגים בעזה בהתנהגות שיהיו לה השלכות עתידיות, זו מלחמה שאיבדה את כיוונה, זאת אומרת, נשאר לה מצפן פוליטי, אבל לא נשאר לה שום כיוון אסטרטגי", מתאר ורטהיים.
התכתובות מתוך קבוצת הוואצאפ של החברה שדלפו בסוף השבוע ופורסמו על ידי כתב ynet, רן בוקר, מאפשרות לקבל קצה חוט לתשובה. הן מספקות הצצה נוספת לעבר המתחולל בחברה ולהלוך הרוח בה. הן מעידות על הסטנדרט העיתונאי של ראשיה ואם הולכים עם העניין עוד קצת קדימה, הן גם עשויות לסמן גם את קרב הירושה, ביום שאחרי המנכ"ל בעל הכהונה הבלתי נגמרת, אבי וייס.
בתכתובת נראה דיון בשאלה האם ואיך לסקר את הנעשה בעזה, גם מ"נקודת המבט הפלסטינית". כלומר, את הטרגדיה המתמשכת שעוברים אזרחים עזתים, גם אם באשמתם באופן ישיר ועקיף. ברקע השיחה, הפגנה שמתקיימת באותו ערב מול אולפני החברה בנווה אילן, מחאה על ההתעלמות של חדשות 12 מהנושא.
סקר שפורסם לפני כחודש בוואלה מצא שרוב מוחלט בציבור – 65% – מסתפק בסיקור הנוכחי של הזוועות בעזה, וחושב שהסיקור מאוזן. בקרב מצביעי הקואליציה כמעט 90% חושבים כך, ואילו בקרב מצביעי האופוזיציה רק 44%. נראה שעורך אולפן שישי, לשעבר עורך ידיעות אחרונות, רון ירון, קרא היטב את הסקר או דומיו, ומנסה לקלוע לאותו מרכז מדומיין וליישר עימו קו.
ירון, הראשון בהתכתבות שהודלפה, ש"בדיוק עורך עוד כתבה על פדויי שבי", כותב בקבוצה כי "עם כל ההבנה לחובתנו העיתונאית – כששומעים את הסיפור של שורדי השבי, קצת קשה להתחבר למסר של ההפגנה הזאת". וישנה השערה פרועה נוספת, שלא לציבור הרחב מנסה לקלוע ירון אלא דווקא לדירקטוריון. האם באמירה הבלתי-מקצועית בעליל הזו, ניסה להעביר ירון מסר לבעלי הבית כי גם ביום שאחרי וייס, אם תינתן לו האפשרות, הוא יזכור מה באמת הכי חשוב פה – הרייטינג והקליעה המדומיינת והמסוכנת למכנה הרחב ביותר האפשרי, ועוד בתחום החדשות, ועוד תוך כדי לחימה?
עם כל הכבוד לעזה, יש הדלפות לבלום
דווקא כתבי החברה אילן לוקאץ' ומיכל פעילן (גם אותם משרתת ההדלפה, מאותן סיבות ממש), סבורים כי "חובתנו העיתונאית לדווח על כל מה שחשוב וראוי לדיווח, בין אם שורדת שבי מתחברת לזה או ובין אם לא". פעילן, שעוסקת באופן נרחב בעצמה בסיקור פדויי שבי ובני משפחותיהם עונה – "מסכימה מאוד עם לוקאץ'. אני מקבלת הרבה ביקורת על כך שאין שום דיווח אצלנו בנושא, ובעיני ביקורת מוצדקת. גם אם שורדי השבי ומשפחות החטופים שאני בקשר קרוב איתן, לא מרגישים אמפתיה למתרחש שם, גם אם אנחנו לא מרגישים, זה לא המדד בעיניי".
בלט בתכתובת במיוחד פרשן החברה הערבית מוחמד מג'אדלה, שיד מסתורית העלימה אותו מהמסך כמעט לחלוטין מאז 7 באוקטובר (הכתב פוראת' נאסר בכלל פוטר) השיב לרון ירון: "רון יקירי, אשמח לסדר לך בהזדמנות שיחה עם זינב בת דודה שלי מעזה (17 שנה). אולי תתחבר קצת לסבל של אנשים שבחיים לא הזדהו או תמכו בחמאס ומתעוררים כל בוקר למרדף אחרי שקית קמח כבר שנה וחצי. רק בשורות טובות לכולם", (כמה תמימות – מג'אדלה צריך להודות על מזלו הטוב, שלא הועף גם מקבוצת הווטסאפ של חדשות 12 כשהתחילה המלחמה. שמע, לא נותנים לך לשדר בחברה, אתה רוצה שישדרו תמונות רעב מעזה?!), ורטהיים מציין בעוקצנות.
לאורך הדיון, ישנו בכיר אחד שלא נוקט עמדה ברורה, ומתרכז במה שחשוב לו במיוחד – סיום השיחה. המנכ"ל – אבי וייס. תחילה מפציר וייס ב"חברים" לצפות במהדורות בחודשים האחרונים (בדיקה שפורסמה בוואלה מעלה כי כמעט בכל התוכניות בכל חברות החדשות מתעלמים באופן מוחלט מהנעשה בעזה), ואז חותר באופן מדי לסיימה – "חברים תודה!!!", כותב מספר פעמים וייס, שנראה מוטרד מאפשרות הדלפה של העימות.
זה מעניין כי שקיפות וביקורת היא דבר טוב ומתבקש בארגון עיתונאי, למעשה, זהו דיון שבארגון בריא כדאי דווקא לעורר ולהתגאות בו, אבל בהנהלת חדשות 12 היא מצטיירת כפגיעה מוראלית של ממש. במקום שבחברה יהיו מוטרדים כיצד עורך תוכנית מרכזית בה סבור שהוא צריך להתחבר למציאות שעליה הוא מדווח (או במקרה הפחות טוב לנסות להחניף ולקלוע לאיזה קהל מדומיין שימחה על תיווך המציאות, קשה ככל שתהיה) – נראה כי החשש מעימותים והדלפות וביקורת מטריד יותר.
ראשי חדשות 12 בשני העשורים האחרונים, (אבי ניר ואבי וייס) התגאו לא אחת על היותה "ספינת המיינסטרים" ששטה באיטיות מבלי להיכנע לשוליים הגועשים ולגלים. אלא שהמלחמה אילצה אותם לחשב מסלול מחדש. למעשה, נראה כי קו השבר המרכזי של חדשות 12 עם ה"מיינסטרים" (הלחם והחמאה של חדשות 12) נחצה עם תחילת ניסיון ההפיכה המשטרית. העלייה המטאורית (ועכשיו גם ברור – החשודה) של ערוץ 14 שהציב קונטרה מול ההגמוניה של 12 אילץ את הספינה לשוט במים סוערים ומטלטלים כמותם לא חוותה.
מישות אמורפית של "צופי ימין מושבעים", ערוץ 14, תחת מיתוג מחודש וממשלה נחושה ועם קמפיין של איש השיווק הטוב במדינה, נסק והפך תוך חודשים לשחקן שמתחיל לאט לאט לאיים על הדומיננטיות (המסוכנת לשכעצמה) של חדשות 12. אבל החשש היה חמור מזה – להפוך תחת המכבש הביביסטי של היריב החדש לערוץ "שמאל" באופן רשמי. המציאות כמובן הפוכה לגמרי, בחדשות 12 ישנו תמהיל מגוון של עיתונאי שמאל, ימין, מרכז ובלתי מזוהים רבים. אבל בחדשות 12 מכירים היטב הקליינט (נתניהו) ולמה הוא מסוגל.
בפועל, המתח הזה חשף פעם אחר פעם את עמוד השדרה הרופף ואת חוסר הביטחון של "חברת החדשות של ישראל", קו אחד מחבר בין האימפוטנטיות מול פאדיחות וסיקור מגמתי של הפרשן המרכזי שלהם, למפגשים מתחת לרדאר עם ראש הממשלה ולמיסוד ונרמול ההתעלמות מהנעשה בעזה. חברת חדשות בעלת שיעור קומה וביטחון עצמי הייתה מפרסמת את הדיון בעצמה ואולי אפילו מקדישה לו אייטם במהדורה.
בשלב הזה ורטהיים מדגיש כי אפשר אולי גם במוקדמת אצל גדעון אוקו או עפר חדד. כך היא הייתה בודקת לעומק גם את עצמה וגם משרתת את זכות הציבור לדעת. במקום זאת, היא בוחרת גם הפעם בפרקטיקה הנרפית של להשאיר לעיתונאים כמו גיא פלג, אמנון אברמוביץ' וקרן מרציאנו שיעשו את העבודה השחורה עבורה, על תקן "דעה".
חצי הכוס המלאה
ורטהיים מסכם: ועוד דבר שמעיד במשהו על המתרחש בחברת החדשות החזקה בישראל: בעבר, הסיכוי שדבר כזה היה מודלף מחדשות 12, היה מזערי. החברה הייתה ידועה באיטום המוחלט והבידוד מרעשי הרקע, והחשש של העובדים מלהיתפס ולאבד את היקר להם מכל היה גדול מהיצר העיתונאי הבסיסי. בחצי הכוס המלאה – מתברר שהיצר הזה בכל זאת קיים וגם זה משהו להתגאות בו. בחצי הכוס הריקה – הדלפה כזו היא סימן שמשהו אירגוני לא בריא עובר על חדשות 12.
מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
שמלות צנועות לנשים, נעליים לנשים, נעליים לגברים, שמלות ערב – https://htofashion2.com/product-category/%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91/
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
שמלות צנועות לנשים, נעליים לנשים, נעליים לגברים, שמלות ערב – https://htofashion2.com/product-category/%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91/
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות