התוספת התקציבית למשרד הביטחון: 42 מיליארד שקל בשנתיים

מיד אחרי מלחמת 12 הימים, ובעוד הכוחות משתלטים מחדש על עזה, ביקשה מערכת הביטחון מהאוצר תוספת תקציב של 58 מיליארד שקלים בשנתיים – 28 מיליארד השנה ו-30 מיליארד ב-2026. זאת על מנת לממן חימושים, רכש נשק, הארכת שירות מילואים וסדיר, גיוס חיילים חרדים והקמת אוגדות חדשות.

במשרד האוצר התנגדו לכך בתוקף, בטענה שמדובר בבקשה בלתי סבירה, כל עוד לא יתבצע שם שינוי עמוק, מכיוון שתקציב הביטחון מתנהל באופן עצמאי, לא שקוף ולא מבוקר, באופן שמסכן את השליטה הכוללת של המדינה בניהול התקציב הציבורי. מבחינתם, האשם העיקרי הוא מנהל הרכש, זה שמנהל את ההתקשרויות הרב־שנתיות.

בעוד שכל משרדי הממשלה כפופים למגבלה הקובעת שאינם יכולים להתחייב לעסקאות עתידיות מעבר למסגרת שאושרה להם, מערכת הביטחון עוקפת את המגבלה הזו בפועל. כך נוצרות התחייבויות רכש בהיקפים עודפים של מיליארדי שקלים, מתוך הנחה שלא כולן ימומשו, והתקציב עד תום. עוד טוענים שם, שלמרות שיש חשב מטעם האוצר בתוך משרד הביטחון, הוא מקבל את חוזי הרכש רק בשלב הסופי, וכשמדובר למשל ברכש חיוני של מיירטים, תחמושת או טנקים, הוא אינו יכול לסרב, וכך הופך לחותמת גומי.

בתום משא ומתן עם אגף התקציבים באוצר, שלווה בבליץ תקשורתי מדויק נגד מערכת הביטחון, סוכם כי תוספת התקציב תהיה של 42 מיליארד שקל, מתוכם 27 מיליארד השנה. הסיכום הזריז לא פורסם, מכיוון שלא יצא לפועל. הסיבה: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבאופן חריג בחר לעצור את התוספת לתקציב הביטחון, התערב והביע את רצונו להגדיל אותו עוד יותר ולכלול בו גם רכיבי התעצמות.

העמדה של ראש הממשלה הפתיעה את האוצר ואת מערכת הביטחון. הצדדים הסכימו שהדיון על התעצמות צריך להידחות ולהיעשות באופן מסודר, לאור השינויים הדרמטיים במפת האיומים על ישראל. מבחינת משרד האוצר, הסכום של 42 מיליארד שקל הוא תוספת התקציב הסופית לשנתיים הקרובות. מבחינת משרד הביטחון זהו רק סכום המינימום, שעליו יוסיפו רכיבי התעצמות או "בט"ש מוגבר", כינוי להמשך הלחימה בעזה. מערכת הביטחון סימנה מינימום של 42 מיליארד שקלים ומפה היא מתכוונת רק לעלות.

בהודעת הצדדים נמסר כי "תוספת זו מהווה מענה לדרישות המערכת לשנים אלו, ואינה כוללת מענה לבט"ש מוגבר. את הדיונים מטעם מערכת הביטחון הוביל מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר ברעם".