התוכנית של אילון מאסק לישוב מאדים. ואיך ישראל מעורבת?

לדברי אדריכלית החלל מיכל זיסו, מייסדת ZISO LAB, בוגרת הטכניון ואונ' החלל הבינלאומית, ומתמחה בתכנון סביבתי לחלל, "המבנה הצילינדרי של החללית מאפשר חלוקת חלל יעילה. אורכה של החללית עומד על כ-50 מטרים ורוחבה בציר המרכזי כ-9 מטרים. כאשר החללית שוכבת על צידה, ניתן למקם את הרצפה הראשית בשני שלישים התחתונים של החללית, ולנצל את החלל שמעל לטובת מגורים, מחקר ואחסון.

"הקמת מבנים על הירח מחייבת פתרונות יצירתיים, שכן העלות והשיקולים הלוגיסטיים של שיגור חומרי בנייה מכדור הארץ עצומים. לכן, שתי גישות עיקריות עומדות על הפרק: הראשונה – שימוש במשאבים מקומיים (ISRU – In-Situ Resource Utilization): כריית חומרים מאדמת הירח והפיכתם לחומרי בנייה, כולל הדפסת אלמנטים בתלת-מימד. האפשרות השנייה היא מיחזור רכיבים קיימים: התאמת רכיבים מחלליות, רוברים ואלמנטים טכנולוגיים אחרים שנשלחו לירח וכבר אינם בשימוש.

תחילה, רובוטים אוטונומיים ורוברים יבצעו את תשתיות הבנייה הראשוניות, כולל פריסת מערכות ותאים סולריים, אשר יאפשרו הפקת אנרגיה בתנאים הייחודיים והמאתגרים של הירח – מחזורי יום ולילה קיצוניים של 14 יממות אור רצופות, ולאחריהן 14 יממות חושך. אתגר נוסף הוא האבק הירחי הדק, הנוטה להתפזר עם כל תנועה ומהווה מכשול טכנולוגי משמעותי.

בעוד תכנון ההתיישבות במאדים מתמקד בבניית מערכות תומכות חיים לטווח ארוך, בנייה על הירח נשענת על גישות מודולריות וגמישות, המיועדות לשהות זמנית. פיתוחים אלה לא רק יאפשרו קיום מחקר מתקדם בסביבה ירחית, אלא יהוו גם מקפצה לטכנולוגיות שיסללו את הדרך למסעות עמוקים יותר במערכת השמש."