התגובות בפרשת האונס של "מאמן הסלבס" וההתמודדות מולן

השאלות הישנות ביותר בספר צצו ועלו גם הפעם: "מה היא לבשה?", "למה הייתה איתו לבד?", "אם היא לא זוכרת – איך היא בטוחה?", "הוא נשוי, למה שיסכן הכול?". השאלות האלו – שנשמעות שוב ושוב – הן לא רלוונטיות. הן לא תמימות. הן לא סקרניות. הן מחזירות אותנו עשרות שנים אחורה, ומרתיעות נפגעות אחרות מלדווח. כי מראש – מי יאמין להן?.

רק לספר מה קרה, להגיש תלונה ולהתמודד עם מבול התקשורת והספקולציות הנבזיות של כל גבר ואישה שיש לו דעה בנושא בישראל – זו דרך קשה מנשוא. אז אני מאמינה לך. אנחנו מאמינות ומאמינים לך. וזהו, זה כזה פשוט. זה כל מה שמצופה מאיתנו בחברה וכיחידים ויחידות – תעמדו לצד הנפגעות. תשכחו ממה היא לבשה או שתתה לפני, תשכחו מכל מה שאתם חושבים שאתם יודעים מהתקשורת. החוויות של ללכת לחדר 4 בבית החולים, להגיש תלונה במשטרה הן לא משהו שמישהי עושה בשביל אייטם או פרסום, בתור מישהי שליוותה נערות לאותם המקומות אני יכולה להגיד את זה בביטחון. ומי ששורדת את כל זה – את המעשה, את הבדידות, את ההשתקה – ועומדת מול חוקר, מול רופאה בחדר 4, מול העולם, ואומרת: "הוא פגע בי" – היא גיבורה. לא חשודה.