השמאל אינו שמאל, הימין אינו. המרכז הוא אולי הגרוע מכולם

לעת הזו, מדינה שיש בה שמאל מהותי, הייתה כבר צריכה להיות משותקת לחלוטין. והצבא היה מנוע מלבצע, כעבד נרצע, את זממו ועוולותיו של הדרג המדיני. אבל כשזה השמאל ברור למה הסרבנות המוסרית איננה חלופה של ממש. וחילון המרחב הציבורי הוא בדיחה דביקה כמו סופגנייה של חב"ד.
בינתיים ההבדל העיקרי בין ימין ומשאל הוא שהימין רוצה להשמיד את כל מה שעדיין מתפקד בישראל כדמוקרטיה תבונית והשמאל רוצה לשמר בדיוק את כל מה שצריך לפרק ולשנות.

ובאמצע? אני מכיר היטב את תורת המרכז הקיצוני של יאיר לפיד. אני גם מאד מעריך אותו כאדם פוליטי ראוי. ובכל זאת, חשוב לומר לו כאן את שנאמר ביננו הרבה פעמים בארבע עיניים. אין לישראל את מרחב הפינוק לרעיון של מרכז. ישראל צריכה הכרעות של או או, לא פשרות של גם וגם. המרכז בישראל הפך להיות מגרש החניה לאנשים שאין להם דעות. וככל שמגרש החניה הזה גדל, וחסרי הדעות מתרבים באופן אקספוננציאלי, גדל גם מרחב המחיה של הטורפים הקיצוניים. רק עם מרכזניקים הבורחים מהכרעה, המבקשים קצת שקט בורגני בין שתיים לארבע, יכולים היצורים האפלים הכאלה להיות מוכרים כממשלת ישראל.