השורה התחתונה: ה"פרישה" של ש"ס היא חארטה | ברק סרי

ובכלל, דרעי די שבע רצון בממשלה הזאת. אמנם בג"ץ פסל אותו מלכהן כשר, אין לו לו"ז של שר, אסור לו להשתתף בישיבות הקבינט, אבל נתניהו דואג לארגן כל מיני פורומים ביטחוניים מצומצמים וח"כ דרעי מוזמן אליהם. הוא מאד אוהב את הפורומים האלה. נתניהו, הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, שר הביטחון. מת על זה. מאד אוהב שיוצאות משם תמונות אבל בלשכת נתניהו לא פינקו אותו לאחרונה עם תמונות מאותם פורומים מצומצמים. וחוץ מהישיבות דרעי חזק על האוזן של נתניהו. נתניהו מתייעץ איתו כמעט על הכל ודרעי הוא כמעט עובד לשכת נתניהו. בין יונתן אוריך לטופז לוז. נלחם על ממשלת נתניהו, לפעמים יותר מנתניהו עצמו.

הקשר של השניים ארוך שנים. עוד מהקדנציה הראשונה של נתניהו בשנת 1996. נתניהו אז ראש ממשלה צעיר ודרעי, מסובך בחקירות משטרה, אך עדיין "ילד הפלא" של הפוליטיקה הישראלית. הוא ידע אז לתמרן בין יצחק רבין ליצחק שמיר, דאג למצב את ש"ס כלשון מוזניים, לא כמו היום שהיא עמוק בכיס של נתניהו. ואז בשנת 1997 הגיע גל נוסף של בעיות. חשדות הועלו נגד נתניהו, דרעי, המשטרה החלה לחקור שהשניים היו מעורבים בקנוניה למנות יועץ משפטי לממשלה. הם רצו "מישהו משלנו". ש"ס הסכימה לתמוך בנסיגת צה"ל מחברון בתמורה למינוי עו"ד רוני בראון, אז איש ליכוד ותיק, ליועץ המשפטי לממשלה. העיתונאית איילה חסון חשפה את הקנוניה, והמשטרה זימנה לחקירה באזהרה את נתניהו, דרעי, שר המשפטים דאז צחי הנגבי, שהיה בעבר מתמחה במשרדו של רוני בראון. בסיום החקירה המליצה המשטרה להעמיד לדין את נתניהו, דרעי, הנגבי, בעבירות של מרמה והפרת אמונים.