Connect with us

קולנוע

הקוסם מהוליווד: 10 הסרטים שהפכו את סטיבן ספילברג לאגדה

Published

on




32 שנה אחרי שביים את "פארק היורה" המקורי, סטיבן ספילברג חוזר שוב כמפיק הראשי של "עולם היורה: חיים חדשים" (Jurassic World: Rebirth). החזרה לעולם הדינוזאורים היא הזדמנות להיזכר במסע הקולנועי של האיש שלימד אותנו לפחד מהמים ("מלתעות") ולבכות מחייזרים ("אי.טי. – חבר מכוכב אחר"). הנה 10 הסרטים שהגדירו את הקריירה שלו.

10. Empire of the Sun / אימפריית השמש (1987)

כריסטיאן בייל, שהיה אז בן 13 בלבד, זכה בתפקיד פריצת הדרך שלו אצל ספילברג – ילד בריטי מפונק שהופך לשורד במחנה שבויים יפני במלחמת העולם השנייה. הפקת הסרט הייתה הפעם הראשונה שבה אולפן הוליוודי קיבל אישור לצלם בסין מאז המהפכה הקומוניסטית ב-1949. חלק מהצילומים נערכו גם בספרד, במתקנים צבאיים ישנים. הסרט, המבוסס על הרומן האוטוביוגרפי של ג'.ג. באלארד, עסק בנושא של אובדן התמימות בזמן מלחמה.

סטיבן ספילברג עם כריסטיאן בייל על הסט של אימפריית השמש (צילום: warner brothers)
סטיבן ספילברג עם כריסטיאן בייל על הסט של אימפריית השמש (צילום: warner brothers)

ליהוק הילד היה אתגר עצום: צוות ההפקה ראיין כ-4,000 ילדים לפני שמצא את כריסטיאן בייל, שהיה אז בן 12 בלבד. בייל עצמו סיפר בראיונות שחשב שהוא רק "עוד אודישן", ולא באמת האמין שייבחר. הבמאי הקודם שהיה אמור לביים את הסרט, דיוויד לין (שביים את "לורנס איש ערב"), עזב את הפרויקט כי הרגיש שהתסריט לא מתאים לו, וכך ספילברג נכנס להפקה.

למרות שהסרט לא זכה להצלחה מסחרית גדולה, הוא נחשב לאחת היצירות השאפתניות והבוגרות של ספילברג. רבים רואים בו גשר לעבודותיו המאוחרות יותר של ספילברג על נושא המלחמה, כולל "רשימת שינדלר" ו"להציל את טוראי ריאן".

9. The Fabelmans / הפייבלמנים (2022)

בגיל 76, ספילברג יצר את סרטו האוטוביוגרפי הראשון, שמבוסס בהשראת ילדותו וחייו, ומתאר את אהבתו לקולנוע. הרעיון התחיל כבר בשנות ה-90, אחרי שספילברג סיפר לעיתונאית מהניו יורק טיימס שהוא חולם ליצור סרט על משפחתו ועל איך התחיל לצלם בגיל צעיר. אבל הוא לא היה מוכן רגשית. הוא אמר: "אני פחדתי, זה היה יותר מדי אישי. לא רציתי לפגוע באמא שלי ובאבא שלי, גם כשהם כבר לא היו יחד".

הפייבלמנים (צילום: יח''צ)
הפייבלמנים (צילום: יח"צ)

במהלך מגפת הקורונה, כשספילברג מצא את עצמו תקוע בבית, הוא הרגיש שהגיע הזמן להתמודד עם הזיכרונות. הוא הזמין את טוני קושנר לביתו, והשניים כתבו יחד את התסריט במשך כמה חודשים. זה הפך לפרויקט תרפויטי עבורו, והפעם הראשונה שבה סיפר בצורה ישירה על טראומות ילדותו — הגירושים של הוריו, האנטישמיות שחווה, והכאב שבגילוי הבגידה של אמו.

הסצנה עם דמותו של ג'ון פורד (בגילומו של דיוויד לינץ' עליו השלום) מציגה שיעור מצחיק בבימוי קולנועי ומדגישה את כוחו של הקולנוע לעצב את המציאות.

8. Close Encounters of the Third Kind / מפגשים מהסוג השלישי (1977)

ספילברג חלם לעשות סרט על חייזרים עוד כשהיה ילד. כבר בגיל 16 הוא יצר סרט קצר בשם "Firelight", על מדענים שחוקרים חייזרים, והרעיון הזה המשיך ללוות אותו שנים. אחרי ההצלחה של מלתעות (1975), הוא קיבל יד חופשית מהאולפנים לעשות פחות או יותר מה שבא לו, למרות שהרעיון נחשב אז מוזר ומסוכן מסחרית.

מפגשים מהסוג השלישי (צילום: Columbia Pictures)
מפגשים מהסוג השלישי (צילום: Columbia Pictures)

בניגוד לרוב סרטיו האחרים, ספילברג כתב את התסריט לגמרי לבד (פרט לעזרה קטנה מכמה כותבים בשלב מאוחר). הוא אמר שזה היה "כמעט אוטוביוגרפי", משום שבדמות של רוי (ריצ'רד דרייפוס) — אב שמרגיש דחף לא מוסבר ליצור קשר עם משהו גדול ממנו — הוא ראה את עצמו כצעיר שחש דחף ליצור סרטים, גם כשזה פוגע בחייו האישיים.

אולפני קולומביה היו בקשיים כלכליים בזמן ההפקה. ספילברג נאלץ לקצץ תקציבים ולמצוא פתרונות יצירתיים. בנוסף, הצילומים נמשכו 13 חודשים — הרבה יותר מהמתוכנן, וצוות האפקטים עבד כמעט 24/7.

אפילו המוזיקה האייקונית של ג'ון וויליאמס (חמשת הצלילים שדרכם מתקשרים עם החייזרים) נוצרה אחרי עשרות סקיצות שונות. וויליאמס אמר שזה היה "האתגר הכי גדול בקריירה שלי, למצוא מנגינה שיכולה להיות גם פשוטה וגם חייזרית".

7. Catch Me If You Can / תפוס אותי אם תוכל (2002)

ספילברג היה אמור לשמש רק כמפיק, אבל כשהפרויקט נתקע והכוכב לאונרדו דיקפריו כבר היה מחויב, הוא החליט להצטרף גם כבמאי – כמעט ברגע האחרון. הוא סיפר שהרגיש חיבור עמוק לסיפור בגלל נושא הילד שבורח מהבית ומחפש דמות אב, נושא שמעסיק אותו מאז ילדותו.

לאונרדו דיקפריו עם סטיבן ספילברג על הסט של ''תפוס אותי אם תוכל'' (צילום: DreamWorks Pictures)
לאונרדו דיקפריו עם סטיבן ספילברג על הסט של "תפוס אותי אם תוכל" (צילום: DreamWorks Pictures)

הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של פרנק אבגנייל ג'וניור, שפורסם בספר אוטוביוגרפי ב-1980. נוכל צעיר שהתחזה לטייס, רופא ועורך דין, הפך בידי ספילברג לדרמה קומית מבריקה.

הסרט הצליח מאוד מסחרית וביקרותית, ספילברג קיבל שבחים על השילוב בין קלילות סוחפת לרגש עמוק. פרנק אבגנייל האמיתי, שצפה בסרט בבכורה, אמר: "ליאו שיחק אותי טוב יותר ממה שאני הייתי אז".

6. Raiders of the Lost Ark / שודדי התיבה האבודה (1981)

אחרי הכישלון הקופתי של הסרט שלו "1941" (1979), ספילברג חווה משבר מקצועי ואישי. באותה תקופה, חברו הקרוב ג'ורג' לוקאס (שכבר היה אחרי הצלחת "מלחמת הכוכבים") הציע לו רעיון לסרט הרפתקאות בסגנון שנות ה-30 וה-40. לוקאס סיפר לספילברג על דמות של ארכיאולוג הרפתקן בשם אינדיאנה סמית'. ספילברג, שהתלהב מאוד, הציע לשנות את שם המשפחה ל"ג'ונס" כי נשמע פחות רשמי ויותר קליט – וכך נולדה האגדה.

אינדיאנה ג'ונס 1 - שודדי התיבה האבודה (צילום: באדיבות yes)
אינדיאנה ג'ונס 1 – שודדי התיבה האבודה (צילום: באדיבות yes)

למעשה, ספילברג רצה במקור לביים סרט ג'יימס בונד, אבל לא קיבל את האישור מהמפיקים. לוקאס אמר לו: "יש לי משהו אפילו טוב יותר בשבילך", ושם נולד הרעיון לאינדיאנה ג'ונס. הריסון פורד, שלוהק לתפקיד הראשי, נכנס לנעליים של אינדי כמעט ברגע האחרון, לאחר ששחקן אחר (טום סלק) נאלץ לפרוש עקב התחייבויות לפרויקט אחר.

הצילומים עצמם היו מלאי תקלות: בתוניסיה, הצוות סבל ממכת קלקולי קיבה חמורה בעקבות האוכל המקומי. יום אחד, ספילברג הצליח להימנע מהמחלה כי הקפיד לאכול רק קופסאות שימורים שהביא מארה"ב. מתוך המצב הזה נולדה אחת הסצנות האייקוניות ביותר: במקור תוכנן קרב חרבות ארוך בין אינדי ללוחם מקומי, אבל בגלל חולשתו של פורד מהמחלה, הוא פשוט שלף אקדח וירה בו במקום — מה שהפך לאחת הבדיחות הזכורות ביותר בסרט.

5. Saving Private Ryan / להציל את טוראי ריאן (1998)

סצנת הפתיחה (הנחיתה בנורמנדי) נמשכה כ-24 דקות ונחשבת לאחת הסצנות המפורסמות, המשפיעות והקשות ביותר ביותר בתולדות הקולנוע. ספילברג התעקש לצלם אותה בצורת "כאוס טוטאלי" כדי להמחיש את הטראומה. הוא עבד עם הצלם יאנוש קמינסקי בשיטה של מצלמות ידניות ושימוש בעדשות ללא ציפוי ("de-coated lenses"), כדי לדמות מראה של סרטי מלחמה תיעודיים ישנים.

להציל את טוראי ראיין (צילום: יח''צ)
להציל את טוראי ראיין (צילום: יח"צ)

לפי ספילברג, "רציתי שהצופה לא יצפה בקרב – אלא ירגיש שהוא בתוכו". אנשים שלחמו במלחמת העולם השנייה דיווחו שהסרט עורר אצלם פלאשבקים וזיכרונות טראומטיים. "ארגון החיילים המשוחררים" האמריקאי (VFW) ייעץ לחלק מהצופים המבוגרים להיערך נפשית לפני הצפייה.

הסרט זכה ב-5 פרסי אוסקר, כולל הבמאי הטוב ביותר (ספילברג), צילום, עריכה, סאונד ומיקס סאונד. הוא נחשב כמי שהחיה מחדש את ז'אנר סרטי המלחמה ההיסטוריים והשפיע על משחקי מחשב, סדרות (למשל אחים לנשק שגם הופקה על ידי ספילברג והנקס) ואפילו על צורת צילום סרטי פעולה בהוליווד.

4. Jurassic Park / פארק היורה (1993)

פארק היורה מבוסס על הרומן המפורסם של מייקל קרייטון שפורסם ב-1990. ספילברג התעניין בספר מיד כשקרא אותו, וראה בו הזדמנות לסרט הוליוודי. הפקת הסרט הייתה מאתגרת במיוחד: בזמן שספילברג צילם את "רשימת שינדלר" בפולין, הוא ניהל את ההפקה של פארק היורה מרחוק באמצעות שיחות וידיאו ומיילים.

מתוך הסרט פארק היורה (צילום: יח''צ)
מתוך הסרט פארק היורה (צילום: יח"צ)

רובין וויליאמס, שידע על הקושי הרגשי של ספילברג בצילומים, נהג להתקשר אליו מדי פעם ולעשות חיקויים ובדיחות בטלפון כדי לשמח אותו. התוצאה של העבודה המקבילה הזו הייתה שתי קלאסיקות, שיצאו באותה השנה. "פארק היורה" הפך לסרט הרווחי ביותר בעולם באותה תקופה (עד ש"טיטאניק" עקף אותו), והדינוזאורים חוללו מהפכה באפקטים הדיגיטליים.

הצילומים התקיימו בעיקר באיי הוואי, בתנאי חום ולחות קיצוניים. צוות ההפקה סבל מבעיות טכניות ומוגבלויות של ציוד. לעיתים היו הפסקות ארוכות בשל תקלות טכניות באפקטים.

3. Jaws / מלתעות (1975)

הסרט שהמציא את תופעת "שובר קופות", ופתח את הדלת לסרטים עתירי תקציב והפצה רחבה בקיץ, נוצר בתנאים מתסכלים. "מלתעות" נחשב לאחד מהצילומים הקשים והמאתגרים בתולדות הקולנוע – ספילברג התעקש לצלם את הסרט באוקיינוס הפתוח (מול חופי מרת'ס ויניארד, מסצ'וסטס), ולא באגם או במיכלים מבוקרים של אולפנים, כפי שנהוג בדרך כלל. בן 27 בזמן הצילומים, ספילברג הפך את המגבלות הטכניות ליתרון אמנותי.

כריש לבן גדול, מתוך הסרט ''מלתעות'' (צילום: יס)
כריש לבן גדול, מתוך הסרט "מלתעות" (צילום: יס)

הכריש המכני, שכונה על ידי הצוות "ברוס" (על שם עורך הדין של ספילברג), היה אמור להיות הכוכב הראשי. בפועל, המנגנון כשל ברוב הצילומים. ספילברג נאלץ לצמצם את הופעת הכריש על המסך, מה שהוביל לאחת ההברקות הגדולות של הסרט: לא לראות את המפלצת מגדיל את הפחד פי כמה.

השחקנים הראשיים רוברט שו (קווינט) וריצ'רד דרייפוס (הופר) לא הסתדרו מאחורי הקלעים, והעימותים האישיים ביניהם רק תרמו לדינמיקה המתוחה על המסך. ג'ון וויליאמס הציע מוזיקה שמבוססת על שני תווים בלבד ("DUM-dum, DUM-dum"), בהתחלה ספילברג חשב שזו בדיחה. אבל כשהוא שמע את זה בסצנות הערוכות, הבין שזה גאוני. הפסקול הפך באופן מיידי לסמל תרבות וזכה באוסקר.

2. E.T. the Extra-Terrestrial / אי.טי. – חבר מכוכב אחר (1982)

הרעיון לסרט נולד מתקופה אישית קשה של ספילברג. בזמן צילומי "מפגשים מהסוג השלישי", הוא הרגיש בודד ולראשונה החל לחשוב על סיפור על "חבר דמיוני" שילד ממציא לעצמו כדי להתמודד עם גירושי הוריו — בדיוק כמו שהוא חווה בילדותו. התסריטאית מליסה מתיסון (אז בת זוגו של הריסון פורד) פיתחה את הרעיון יחד איתו.

מתוך אי.טי חבר מכוכב אחר מהדורת 40 שנה (צילום: Universal Pictures)
מתוך אי.טי חבר מכוכב אחר מהדורת 40 שנה (צילום: Universal Pictures)

ספילברג הקפיד שכל הסרט יצולם בגובה העיניים של הילדים, כדי לתת תחושה שכל העולם מסופר מנקודת מבטם. אפילו הרבה מהסצנות עם המבוגרים מצולמות כשהפנים שלהם חתוכים או מוסתרים, עד סיום הסרט.

הסרט הפך לסרט הרווחי ביותר בהיסטוריה באותה תקופה (עד שהגיע פארק היורה של ספילברג בעצמו ב-1993). הוא זכה ב-4 פרסי אוסקר (כולל פסקול, אפקטים ועריכת קול), והפך לסמל תרבותי עם משפטים כמו "Phone home".

1. Schindler's List/רשימת שינדלר (1993)

ספילברג היסס במשך שנים לגשת לפרויקט. סיד שיינברג, מנהל אולפני יוניברסל לשעבר, עודד את ספילברג להשלים קודם את "פארק היורה" כדי להבטיח יציבות נפשית לפני העיסוק בנושא השואה. הצילומים בפולין היו חוויה מטלטלת. ספילברג תיאר את התחושה: "הרגשתי יותר כמו עיתונאי מאשר יוצר קולנוע – הייתי מביים סצנות ואז צופה באירועים מתרחשים, כמעט כאילו הייתי עד להם ולא יוצר סרט". כמה שחקניות התמוטטו בזמן צילום סצנת המקלחות, כולל אחת שנולדה במחנה ריכוז.

רייף פיינס בסרט ''רשימת שינדלר'' (צילום: יוניברסל פיקצ'רס)
רייף פיינס בסרט "רשימת שינדלר" (צילום: יוניברסל פיקצ'רס)

ספילברג ומשפחתו שכרו בית בפרברי קרקוב למשך הצילומים. הוא הודה מאוחר יותר לאשתו קייט קפשו "על שהצילה אותי 92 ימים ברציפות כשהדברים פשוט נהיו בלתי נסבלים". הסרט צולם בשחור-לבן, עם שני יוצאי דופן בצבע – נרות השבת והילדה במעיל האדום.

רשימת שינדלר (צילום: IMDB)
רשימת שינדלר (צילום: IMDB)

הסצנה האחרונה צולמה בבית הקברות הקתולי בהר ציון בירושלים, שם קבור אוסקר שינדלר, וניצולי שינדלר האמיתיים הניחו אבנים על קברו. ספילברג תרם את הרווחים האישיים שלו מהסרט להקמת קרן השואה לתיעוד עדויות ניצולים (USC Shoah Foundation).

ליאם ניסן, סטיבן ספילברג, בן קינגסלי, רייף פיינס על הסט של ''רשימת שינדלר'' (צילום: יוניברסל פיקצ'רס)
ליאם ניסן, סטיבן ספילברג, בן קינגסלי, רייף פיינס על הסט של "רשימת שינדלר" (צילום: יוניברסל פיקצ'רס)

"מעולם לא הרגשתי מאז 'רשימת שינדלר' את סוג הגאווה והסיפוק, ותחושת ההישג המשמעותי האמיתי", אמר ספילברג. "לא הרגשתי את זה באף סרט אחרי 'רשימת שינדלר'".

עזרא דגן על סט הצילומים בסרט רשימת שינדלר (צילום: פרטי)
עזרא דגן על סט הצילומים בסרט רשימת שינדלר (צילום: פרטי)

סוד ההצלחה של "רשימת שינדלר" טמון ביכולת הנדירה של ספילברג להפוך את המראות המזעזעים – הזוועות האכזריות והמציאות הבלתי נתפסת של השואה – לאמנות קולנועית שמטלטלת את הצופה עד עומק נשמתו, ובו בזמן מזכירה את כוחה של החמלה האנושית גם ברגעים האפלים ביותר.

רייף פיינס על הסט של ''רשימת שינדלר'' (צילום: יוניברסל פיקצ'רס)
רייף פיינס על הסט של "רשימת שינדלר" (צילום: יוניברסל פיקצ'רס)





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קולנוע

נטפליקס: סרט ברזילאי על ישראל כבש 35 מדינות בעולם

Published

on




היצירה הקולנועית הברזילאית "Viva La Vida" (לחיים!) שהועלתה זה עתה לפלטפורמת נטפליקס, השיגה הצלחה מסחררת ונכנסה לרשימת עשרת התכנים הפופולריים ביותר ב-35 מדינות ברחבי העולם, כולל ברזיל, ארגנטינה, בוליביה, צ'ילה, אוסטריה, בלגיה, ספרד, יוון וישראל.

מקורות ההפקה נעוצים בביקורו המשמעותי של המפיק הברזילאי חוליו אושה בישראל, שהתרחש טרם פרוץ מגפת הקורונה. אושה הגיע כחלק ממשלחת יוצרים בינלאומית שאורגנה על ידי משרד התיירות. במהלך שהותו נחשף לנופי הארץ הייחודיים, לסיפורי התושבים ולאנשים מרתקים, וקיבל השראה עמוקה מהתרבות הישראלית – דבר שהניע אותו לפתח את הפרויקט ולמימושו.

לאורך תקופת הצילומים בישראל, משרד התיירות ליווה את הצוות הקולנועי באופן אישי, תיאם עם הרשויות המקומיות באתרי הצילום, סייע בפתרון מכשולים בירוקרטיים ויצר מסגרת מקצועית שהקלה על ביצוע ההפקה. הקרן לעידוד הפקות זרות, המאגדת את משרד התיירות ומשרדי הכלכלה והתרבות, העניקה להפקה מענק של למעלה ממיליון שקלים.

העלילה עוקבת אחר ז'סיקה, צעירה ברזילאית, שמגלה באופן מקרי את ההיסטוריה היהודית של משפחתה. בעקבות ירושה עתידית, היא יוצאת למסע אישי בישראל – שבו היא מגלה אהבה, שורשים ומשפחה חדשה.





Source link

Continue Reading

קולנוע

מהתחתית בקריית אתא לצמרת של הוליווד: פרידה מאלון אבוטבול

Published

on




אלון אבוטבול, שהלך אתמול לעולמו במפתיע, בגיל 60, חי את חייו כמי שחי תפקיד שהוא מאוהב בו – טוטאלי, עמוק, חסר פשרות, יצרי. הוא נולד וגדל בקריית אתא, יצא מגבולות הפריפריה ופרץ והגיע עד הוליווד. ותמיד, כשניפץ תקרת זכוכית אחר תקרת זכוכית, נשאר כל כך “הוא". אבוטבול לא עשה רעש. “לא כל מה שאני עושה מתוקשר, אבל אני עובד", נהג לומר בריאיונות. “אני מעדיף להתעסק בעיקר ולא במה שמסביב".

ובשקט שלו הוא התפרנס מהמקצוע הכי לא יציב בעולם, לא רק בארץ, גם מעבר לים. הוא שיחק בקולנוע, בטלוויזיה, בתיאטרון, בתפקידים קומיים, דרמטיים, לפעמים מרושעים, לפעמים שבריריים – ותמיד אנושיים. מהפקות ישראליות כ"אחד משלנו", “שבתות וחגים" ו"שתי אצבעות מצידון", שנעשו כאן נכסי צאן ברזל, עד הוליווד של “חוק וסדר", “מינכן" ו"עלייתו של האביר האפל" (מסדרת באטמן), כשבתווך סרטים קטנים ופיוטיים. בשנים האחרונות, בגיל שבו רבים נחים על זרי דפנה, אבוטבול העז להתחיל שוב מחדש. הוא הגשים חלומות ישנים – להיות צייר, זמר, יוצר. כי לאבוטבול תמיד היה עוד מה לומר, גם כשהשורות לא היו כתובות בתסריט.

שבתות וחגים (צילום: עידו הוט)
שבתות וחגים (צילום: עידו הוט)

הוא חי על הקו לוס אנג'לס־תל אביב. “אני לא שייך למקום אחד, אבל פה הבית", אמר פעם. בריאיון האחרון שנתן רק שלשום, לתוכנית של גיא פינס בקשת 12, לרגל הסרט הישראלי החדש בכיכובו, “כשעננים נופלים", אבוטבול נראה מרוצה, שלו, כמעט רוחני. הריאיון צולם על רקע מנזר בנפאל, שם נערכו צילומי הדרמה. “אני פה בחוויה יוצאת דופן", הוא סיפר. “היופי פה עוצר נשימה, האנשים נחמדים בצורה קיצונית. אני בחוויה חוץ־גופית. אני חוזר לפה בעוד שבועיים". הוא לא יחזור.

“לא בכל יום אתה מנצח ומגיע לגיל הזה", הוא אמר בריאיון זה בהתייחסו ליום הולדתו ה־60, שחל לפני חודשיים. “אתה חי פעם אחת. חוויית הצילומים היא סיוט ולפעמים הנאה מטורפת. לפעמים זה מטורלל יותר ממה שאני יכול להעלות בדעתי". גם את מותו מצא אבוטבול כבסצינה של סרט – הוא התמוטט מיד כשיצא מהמים, לאחר שחייה בים, בחוף הבונים. כשנשאל לפני שנים, מה ייכתב על הקבר שלו, ענה בפשטות: “אני מקווה שיגידו שהייתי בן אדם".

לסתום את החרדה

הוא נולד ב־25 במאי 1965 בקריית אתא, למשפחה ממוצא מצרי ואלג'יראי. אביו, מוני, היה סוכן ביטוח, ואמו, ארלט, מנהלת חשבונות. אחיו הבכור, אברהם, היה שחקן וזמר שחזר בתשובה ונפטר ממחלה בשנת 2012. “ילדותי הייתה מורכבת, קסומה ומופרעת. היה בה הכל", סיפר אבוטבול בעבר בריאיון לכאן 11. “אני זוכר התכרבלויות מלאות חום עם אבא, אמא, אחי. בית עם דלת פתוחה. קריית אתא של אותה תקופה הייתה תחנת המעבר הגדולה בישראל לסמים. היו לי חברים שנפלו לסמים ומתו משימוש יתר".

לצד רגעי הקרבה, הייתה אלימות בחיי המשפחה. “לא אשכח לילה שבו ראיתי את אחי הבכור מקבל מכות רצח מאבי", סיפר בריאיון ל"הארץ". “גם אמא שלי חטפה. היה פחד גדול. החוויה בבית הייתה של סכנה. גדלתי עם פחד ואימה. הבנתי שיש מתח, מכות, התפרצויות זעם. לא מדובר במשפחה הרוסה במובן הקלישאתי — לא אב שיכור, לא אם זונה. היינו משפחה עם גאווה. אבי היה שובה לב, מסמר של מסיבות. אבל בתכלס, המשפחה התפרקה".

אלון אבוטבול  (צילום: רענן כהן)
אלון אבוטבול (צילום: רענן כהן)

אבוטבול עצמו לא היה קורבן לאלימות בבית. “נתפסתי כ'בן המועדף'", אמר. “לעומת אחי, שהוא אולי האיש הכי חשוב בחיי. הוא היה ההשראה הגדולה שלי לעשות, ליצור, ובהמשך גם להעז ולפנות למוזיקה. עד גיל 50 נשאתי אשמה. הייתי אדם מדוכא, חי בהסתרה. לילות שלמים עברו עליי בפחדים ובסיוטים". בגיל 15 בחר ללמוד משחק ונרשם לתיכון תלמה ילין בגבעתיים, לאחר שאמו עזבה את אביו ושכרה דירה בתל אביב. כשהיה בן 23 נפטר אביו מהתקף לב.

ב־1980, בטרם מלאו לו 16, שיחק לראשונה בקולנוע, בתפקיד קטן ב"כוכב השחר" לצד ילד הפלא נועם קניאל. בהמשך הופיע בסרט “תפוס על הגיטרה", וב־1983, עם סיום לימודיו, גילם תפקיד בסרט “הפנימייה" ואף שר את שיר הנושא, “לא נותר". “כשהגעתי ללימודים בתלמה ילין הגיעה אליי פנייה להשתתף בסדרת טלוויזיה בשם ‘מאחורי הצלצול'", סיפר בריאיון בעבר. “הופניתי לסוכנת האמנים רודיקה אלקלעי, שהחליטה לייצג אותי, והיא סידרה לי את התפקידים הראשונים".

אבל החיים החדשים, האמנותיים, לא היו קלים. “המעבר ממשפחה מתפרקת בקריית אתא לקריירה תל־אביבית, בלי קשרים ובלי גב, היה מעבר שקשה להסביר את עוצמתו", סיפר. “הגעתי לעולם האמנותי והרגשתי זר. הייתי בתוך תרבות שלא הכרתי, בשפה אשכנזית, משועממת, שלא הרגשתי שייכות אליה. ואז התאהבתי בקולנוע. מצאתי בו רוח חלוצית".

בשנת 1986, בעיצומו של שירות צבאי כנהג ביחידת ההסרטה של צה"ל, אבוטבול שיחק בארבעה סרטים: “בר 51", “הקרב על הוועד", “מלכת הכיתה" ו"כל אהבותיי". אך אלה היו רק ההקדמה לפריצה הגדולה: תפקיד ראשי בסרטו של אלי כהן, “שתי אצבעות מצידון", הפקה של יחידת ההסרטה הצבאית, שעסקה במלחמת לבנון הראשונה. המשחק המדויק של אבוטבול בתפקיד ג'ורג'י זיכה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים. “גיליתי שזה לא קשה לשחק, זה קל", אמר אז. “זה מלווה באינסטינקט, בטוטאליות שמייצרת עבודה וחריצות. להיות פרפקציוניסט — כדי לסתום את החרדה שלא תצליח".

אלון אבוטבול שתי אצבעות מצידון  (צילום: צילום מסך)
אלון אבוטבול שתי אצבעות מצידון (צילום: צילום מסך)

באותה שנה הוא הופיע בסרט הבינלאומי הראשון שלו, “אהבה גנובה", בבימוי משה מזרחי, לצידם של גילה אלמגור וטום הנקס. שנתיים לאחר מכן קיבל תפקיד הוליוודי לצד סילבסטר סטאלון ב"רמבו 3". בינתיים, הקריירה המקומית שלו המשיכה בקו עלייה: “אחד משלנו", סרטם של האחים ברבש, שבו כיכב אבוטבול לצד דן תורן ושרון אלכסנדר, היה ללהיט, והביא לו שוב את פרס השחקן הטוב ביותר.

“לשחק לצידו של אלון היה כמו להיכנס לתוך סופה", מספר שרון אלכסנדר. “מרגע שידענו שנשחק יחד, הוא פשוט עטף את זה מכל כיוון – חזרות רבות, מפגשים בבית שלו ובבית שלי, בילוי בפאבים ואפילו אימונים משותפים בחדר כושר. היינו כל הזמן יחד, והוא יזם את זה. הוא היה שחקן טוטאלי. התפקיד לא היה רק על הסט – הוא היה החיים עצמם".

בין השניים נוצר חיבור הדוק שבנה את הכימיה על המסך. “אלון לא בדיוק למד בבית ספר למשחק, ולהיכנס איתו לסצינה הצריך ממני, כשחקן שלמד ב'בית צבי', להיות דרוך תמידית. זה הוציא ממני את המיטב. לא היה טייק אחד שנראה כמו הקודם. הוא היה שחקן אינטואיטיבי – הכל חי, פתוח, מפתיע".

אלכסנדר מספר שהשניים הכירו כבר כנערים. “ידענו שאנחנו רוצים להיות שחקנים, אבל אז זה עוד היה חלום. אחר כך כבר עבדנו יחד בטלוויזיה החינוכית, בסדרות נעורים. אלון תמיד היה חם, נדיב, מפרגן, כזה שיודע להעניק רגשית. גם כשעבר לחו"ל שמרנו על קשר, דיברנו, שלחנו הודעות. דיברנו גם לא מזמן. זה הלם שהוא איננו. פשוט הלם".

שלומית אהרון+אלון אבוטבול+מאיר סויסה+ יובל דור (צילום: יוסי אלוני)
שלומית אהרון+אלון אבוטבול+מאיר סויסה+ יובל דור (צילום: יוסי אלוני)

דליה שימקו, שגם היא שיחקה לצד אבוטבול ב"אחד משלנו", נזכרת באנרגיה הייחודית שהוא הביא איתו אל הסט. “אלון היה אז צעיר, וכבר היה מאוד־מאוד ברור שהוא כוכב. זה הדבר שהיה הכי ברור", היא אומרת. “הוא לא שחקן סטנדרטי – הוא כוכב, מעבר לזה שהוא מוכשר. הוא שלט בכל תחומי העשייה בצורה מעוררת השתאות, היה נורא חופשי, נורא יצירתי. כל טייק היה הרפתקה. הוא סחף את כולם עם האדרנלין המטורף שלו, עם החן, עם השובבות".

החופש היצירתי של אבוטבול לא תמיד התיישב עם התסריט, אבל דווקא שם, לדבריה, התרחש הקסם. “כל מיני דברים מרכזיים בסרט היו המצאות של אלון. למשל, הסצינה המפורסמת שבה הוא מנשק את שרון אלכסנדר – זה לא היה כתוב. גם איתי הייתה סצינה שבה הוא פתאום מוריד לי את השמלה – והיא לא נכללה בתסריט. אבל בגלל שהוא היה כל כך משוחרר, כל כך יצירתי וסמכתי עליו, נוצרו איתו רגעים בלתי נשכחים. תענוג של שחקן, תענוג של פרטנר".

פרטנר נהדר

“התחלתי כנער שרצה להתפרסם ולהופיע בטלוויזיה", סיפר אבוטבול בריאיון לאהוד מנור ב־1995. “אבל מהר מאוד הבנתי – אני צריך לעשות כדי ללמוד. כל ניסיון הוא שיעור. המורים הכי טובים שלי היו הבמאים שעבדתי איתם". בהמשך הוא הסביר איך תחושת מיצוי לאחר רצף הצלחות הובילה אותו לארצות הברית: “כשהגעתי לאמריקה, הבנתי שאני צריך לקחת את מעט הכוח שיש לי, ולעצב טוב יותר את הדברים שאני עושה. זו מלחמה קשה. לא כי לא אוהבים אותך, אלא כי כשאתה בוחר לצאת מהמיינסטרים, אין בזה כסף. ואז ההישרדות נהיית מאוד מוחשית. אני מנסה לאזן: פרנסה מצד אחד, ואתגר אישי מהצד השני".

אבוטבול חילק את חייו המקצועיים בין ישראל להוליווד, שיחק בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, ותקופה מסוימת עסק גם בבימוי ובהפקה. בישראל בלט בסרטים “לילסדה", “מרס תורכי", “האסונות של נינה" (תפקיד שעליו זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר), “בופור" ו"אצבע אלוהים" (פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים).

אצבע אלוהים  (צילום: אסנת קרסננסקי)
אצבע אלוהים (צילום: אסנת קרסננסקי)

על מסך הטלוויזיה השאיר אבוטבול חותם בסדרות “שבתות וחגים" (שזיכתה אותו בפרסי האקדמיה ומסך הזהב), “האלופה", “בתולות" ו"הרמון". אפילו בז'אנר הריאליטי הוא השתתף, ב"רוקדים עם כוכבים" וב"מאסטר שף VIP", שם זכה במקום הראשון.

“אלון היה המורה שלי", מספרת השחקנית מירב גרובר, ששיחקה לצידו בסדרות “שבתות חגים" ו"בתולות". “כשצילמנו את ‘שבתות וחגים' הייתי בתחילת הדרך, לא היה לי בכלל ניסיון מול מצלמה. בית הספר הכי טוב שלי היה להתבונן באלון. הייתי עושה מה שהוא עושה. היה תענוג להסתכל איך הבן אדם היה נינוח מול המצלמה, ואיך הוא ידע בדיוק כל הזמן איך המצלמה רואה אותו. שלא לדבר על זה שהוא היה מאוד נחמד ולא מתנשא. מתוק כזה. הוא היה פרטנר נהדר. הוא לא עשה מהמשחק עניין יותר מדי, הוא הביא את הקלות למשחק שלו. די דומה למה שמרלון ברנדו עשה ב'חשמלית ושמה תשוקה'. אלון היה חכם מאוד, בן אדם עם אינטואיציה מדהימה וחוכמת חיים. הוא היה ילד נצחי. הוא נכנס לכולם ללב".

“הייתי במאי צעיר וחסר ניסיון כשנחת עליי האישור לביים את ‘שבתות וחגים'", נזכר רני בלייר. “אלון כבר היה שחקן ותיק, והמפגש הראשון בינינו היה כמו מפץ. לביים את אלון היה בית הספר הכי חשוב שלי לבימוי שחקנים. הניסיון הרב שלו, יכולת האלתור, העבודה הטוטאלית על דמות, האינסטינקט החייתי שלו מול המצלמה והאינטליגנציה הרגשית לימדו אותי את כל מה שלא ידעתי על בימוי שחקנים. הוא היה לי מורה. יצא לנו גם לשחק יחד, כאחים, בסרט של דני מנקין ‘האם זה אתה?', וזה היה עונג צרוף. אלון יישאר בליבי תמיד כאדם עם נשמה ולב חסרי מנוח וחיוך של ילד נצחי. מותו הכה אותי בהלם. צעיר מדי, מוקדם מדי. אני לא יכול שלא לחשוב כל היום על משפחתו האבלה".

גם בהוליווד הקריירה של אלון אבוטבול הלכה והתפתחה, והוא שיחק בסרטים בולטים: “סודות המסדר" (לצד ז'אן קלוד ואן דאם וצ'רלטון הסטון), “מינכן" (בבימוי סטיבן ספילברג ובהשתתפות דניאל קרייג), “גוף השקרים" (עם ליאונרדו דיקפריו וראסל קרואו), “עלייתו של האביר האפל" (לצד כריסטיאן בייל, מייקל קיין ומורגן פרימן), “המטרה: לונדון" (לצד ג'רארד באטלר), “ספטמבר בשיראז" (עם סלמה הייק ואדריאן ברודי).

עלייתו של האביר האפל אלון אבוטבול (צילום:  Warner Bros. Pictures)
עלייתו של האביר האפל אלון אבוטבול (צילום: Warner Bros. Pictures)

בנוסף, השתתף בסדרות כ"המנטליסט", “הומלנד", “חוק וסדר: מדור מיוחד", “שלג צח" ו־"FBI אינטרנשיונל". אלו לא היו תפקידים גדולים, אבל הם אפשרו לו להתפרנס היטב ולהמשיך לאורך זמן את הקריירה הבינלאומית. “לא תמיד אתה מרוויח מיליונים, אבל לפעמים כן – ואז זה ‘הללויה!'", אמר לא מזמן בריאיון ל"ידיעות אחרונות".

חלום אלבום הסולו

לצד המסך הגדול והמסך הקטן, היה התיאטרון עבור אבוטבול מקום של התעמקות אינטימית באמנות המשחק. “בתיאטרון, אתה קופץ למים סוערים בכל ערב מחדש", אמר פעם. “אין קאט, אין טייק נוסף. אתה חי או נופל בלייב. וזה הדבר הכי קרוב שיש לאמת". הוא שיחק בין היתר בהצגות “המלט", “קוויאר ועדשים", “אחים בדם", “המלך ליר", “אנדורה", “הרציף המערבי" ו"מחילה". “הקהל בתיאטרון הוא כמו מד כוונות", הסביר באחד הריאיונות. “הוא מרגיש אם אתה בא באמת. זה המקום היחיד שבו אתה יכול להחזיק את האמת שלך שעה וחצי ברציפות, בלי עריכה, בלי הגנה. ככה נבחנים שחקנים אמיתיים".

“הזיכרון הכי מתוק שלי מאלון היה כשהייתי בן 12 והוא בן 18, ושיחקנו יחד בהבימה בהצגה ‘קוויאר ועדשים', לצד ששון גבאי ורפאל קלצ'קין", משחזר תומר שרון. “זה היה מדהים. היינו בעצם באותה פוזיציה של שני ילדים שאף אחד לא יודע מי הם, משחקים לצד כל הגדולים האלה ומסתכלים עליהם בעיניים פעורות. אלון היה מקסים, הוא היה ילד פאנק כזה, היו לו כל הזמן מלא שרשראות וניטים על הבגדים, ונעליים ועליהן סיכות. נורא הערצתי את זה. הוא היה כמו אחי הגדול שם. היה מקסים אליי, החבר העיקרי שלי בהפקה הזו. לימים עבדנו יחד בסרט ‘מרס תורכי', וגם אז החוויה הייתה מענגת. הוא היה שחקן אדיר. היה לו גרוב כזה מגניב.

“היינו מנהלים על הסט שיחות על דברים שלא קשורים לעולם המשחק. הוא היה אדם רוחני ועמוק מאוד. הוא היה בעל מודעות פוליטית רבה, מאוד היה אכפת לו ממה שקורה במדינה, הוא היה אקטיביסט ופעיל. לפני כמה שנים היינו נפגשים די הרבה כשהוא הגיע ללמוד נגינה על גיטרה אצל חבר שלי. היינו מג'מג'מים יחד ומנהלים שיחות עומק. הוא היה נשמה אמיתית. תמיד היה כיף להיפגש איתו".

באוקטובר 2022, בלונדון, אבוטבול כיכב בהפקה האירופית של המחזמר עטור הפרסים “ביקור התזמורת" בבימויו של מייקל לונגהרסט, שבוסס על סרטו הישראלי של ערן קולירין. לצידו של אבוטבול שיחקה מירי מסיקה, והשניים זכו לביקורות מהללות.

אלון אבוטבול  (צילום:  Kevin Winter/Getty images)
אלון אבוטבול (צילום: Kevin Winter/Getty images)

אבוטבול מעולם לא הסתפק במשחק. הוא חיפש ערוצי ביטוי נוספים, ובהם ציור ומוזיקה. הוא הציג בתערוכות ציור בארץ ובחו"ל, ומכר לא מעט מיצירותיו, אחת מהן לשחקן זוכה האוסקר מורגן פרימן. “אני מרגיש שלכישרון שניתן לי יש תכלית, ואני צריך למלא אותה", הסביר בעבר בריאיון את הדחף להרחיב את גבולות האמנות האישית שלו.

גם פוליטית הוא היה מעורב. בבחירות 2006 התייצב לצד מפלגת העבודה ואף שובץ במקום ה־36 ברשימתה. “היציאה מהארון הפוליטי שלי הייתה בתקופת חוק היוצרים, עם ההבנה שבממסד יש אנשים קטנים ולא נחמדים", אמר ל"הארץ". אבוטבול גם כתב טורים נוקבים על חברה, שלטון וצדק חברתי, ואף שיר מחאה בשם “תגנוב", שיצא כנגד השחיתות בישראל.

ב־2023, לאחר שנים של גישוש מוזיקלי בפרויקטים שונים, הגשים חלום ישן והוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, “Family Bussiness", שאותו יצר עם בתו אליה ועם חברי להקת “המסך הלבן", גילברט וגבריאל ברויד. “בניגוד למשחק, כאן אני אחראי לכל", סיפר בריאיון ל"ישראל היום". “זו חוויה עוצמתית מאוד. יש איתי נגנים מטורפים על הבמה, והבנות שלי. אני זז לאן שהעבודה לוקחת אותי. אני רוצה להגיע עם ההופעה הזו לכל מקום".

מותו של אבוטבול, שעות ספורות אחרי שהעלה לחשבון האינסטגרם שלו סטורי של זריחה ישראלית יפה, הכה את עולם התרבות בתדהמה. אבוטבול הותיר אחריו ארבעה ילדים מבת זוגו לשעבר, הבמאית שיר ביליה. “הוא היה איש משפחה מסור וחם, אהב את הילדים שלו והשקיע בהם את הכל", אומר תומר שרון.





Source link

Continue Reading

קולנוע

הפלסטיני שנהרג ביו"ש – השתתף בסרט הישראלי-פלסטיני שזכה באוסקר

Published

on




סערה מתחוללת בעקבות אירוע חריג שאירע הלילה (בין שני לשלישי) ביישוב כרמל בהר חברון שבמרחב חטיבת יהודה, בו עשרות פלסטינים הגיעו לאתר עבודות פיתוח ביישוב, כאשר בצה"ל טוענים כי העבודות נעשו בתיאום ובאישור על שטח היישוב וכי עשרות הפלסטינים החלו לרגום באבנים שני עובדים יהודים, מתיישבים שעבדו בסמוך לגדר היישוב עם טנדר וטרקטור.

על פי הידוע נכון לשעה זו, אחד משני העובדים שלף אקדח וירה באוויר, כאשר נטען שאחד הפלסטינים שעמד במרחק מהתקרית ונפצע, נפגע מהקליע שאותו ירה המתיישב. אותו פלסטיני שנפצע, ולאחר מכן התברר שנהרג הוא עודה הדלין, מחנך ואב לשלושה ילדים, שהופיע כמרואיין בסרט התיעודי “אין ארץ אחרת”, ואף נתן סיוע ליוצרים, כפי שמעיד הבמאי יובל אברהם. הסרט זכה בפרס האוסקר עבור הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בטקס השנתי והיוקרתי שהתקיים לאחרונה. 

במאי אין ארץ אחרת אוסקר (צילום: רויטרס)
במאי אין ארץ אחרת אוסקר (צילום: רויטרס)

באסל עדרא, עיתונאי פלסטיני ושותף בבימוי הסרט "אין ארץ אחרת", פרסם פוסט ברשת האינסטגרם על "חברו היקר" הדלין. "הוא עמד מול המתנחל בכפר שלו כשמתנחל ירה כדור שחדר לחזה שלו ולקח את חייו. כך ישראל מוחקת אותנו – חיים אחרים בכל פעם", כתב עדרא בפוסט.

מתוך הסרט ''אין ארץ אחרת'' (צילום: ''אין ארץ אחרת'')
מתוך הסרט "אין ארץ אחרת" (צילום: "אין ארץ אחרת")

בצה"ל אומרים כי על פניו הדיווחים היוצאים מהרשתות הפלסטיניות בנוגע לאירוע אינם מדויקים והאירוע החל בניסיון של הפלסטינים לתקוף ואף לבצע, לדברי גורמים בצה״ל, מעשה לינץ׳ בשניים. יחד עם זאת אומרים בצה״ל כי האירוע הועבר לטיפול וחקירת המשטרה. 

כוחות צה''ל ביהודה ושומרון (צילום: דובר צה''ל)
כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (צילום: דובר צה"ל)

מהמשטרה נמסר כי "החקירה במשטרת ישראל כרגע נמצאת בשלבים הראשונים, וצפויים במהלך הלילה פעולות חקירה נוספות. כוחות צה"ל ומשטרה הגיעו לזירת האירוע. במקום עוכב אזרח ישראלי ובהמשך המשטרה עצרה אותו לחקירה.

בנוסף, נעצרו ארבעה פלסטינים על ידי לוחמי צה"ל במעורבות באירוע וכן שני תיירים זרים שהיו במקום. כתוצאה מהאירוע נקבע מותו של פלסטיני שמעורבותו המדויקת באירוע נבדקת. במסגרת החקירה כוחות משטרה הגיעו לבית החולים. החקירה כאמור נמשכת".





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים