הקברן, עשן, היינו שקרנים: באיזו סדרה כדאי לכם לצפות?

לפעמים כל מה שצריך כדי לגרום לי לצפות בסדרה חדשה זה לדעת את השמות של האנשים שמעורבים ביצירה שלה. בלי לצפות בטריילר, בלי לדעת אפילו פרט אחד על העלילה – רק מישהו שעשה סדרה שממש אהבתי, ואני לוחץ פליי. זה בדיוק המקרה עם "עשן", דרמת המתח החדשה של אפל טי-וי פלוס, שמאחוריה עומד דניס ליהיין – סופר רבי מכר שספריו כבר הפכו לסרטים שוברי קופות כמו "מיסטיק ריבר", "שאטר איילנד" ו"נראתה לאחרונה", ועשה את המעבר לתסריטאות בהצלחה יתרה עם כתיבה לסדרות כמו "מר מרצדס", ובעיקר הוא עומד מאחורי "ציפור שחורה" (גם היא באפל) שנחשבת בעיניי לאחת מסדרות המתח הטובות של השנים האחרונות.

הסדרה הקודרת ההיא, על סוחר סמים שנשלח לכלא שמור במיוחד כדי להוציא וידוי מרוצח סדרתי עם שפיות מוטלת בספק, זכתה לשבחים מקיר לקיר ולמועמדויות לפרסים (פול וולטר האוזר זכה עליה בפרס האמי לשחקן המשנה הטוב ביותר במיני-סדרה), וגם הציגה את אחד מתפקידיו האחרונים של ריי ליוטה המנוח.

טארון אגרטון ("קינגסמן", "רוקט מן") שכיכב בה, מככב גם כאן כדייב גודסן, כבאי בעבר וחוקר שריפות בהווה, המנסה להתחקות אחר שני מציתים סדרתיים שהוא לא מצליח לתפוס במשך תקופה ארוכה. במקביל, הוא משתף את אשתו הספרנית (האנה אמילי אנדרסון) בכך שהוא חולם בעצמו לקחת את הסיפורים שצבר במהלך הקריירה ולהפוך לסופר מתח.

בוקר אחד הוא מוצא במשרדו את הבלשית מישל קלדרון (ג'רני סמולט, "אורות ליל שישי", "ארץ לאבקראפט") שנשלחת כדי להביא לפריצת דרך בחקירה – ובמהרה מתגלה שגם מנהלת רומן ומאבק כוחות עם מפקד בכיר במשטרה.

"עשן" מבוססת בקווים כלליים על הפודקאסט Firebug, שמספר על סיפורים אמיתיים של הצתות יוצאות דופן. מתוך שלושת הפרקים שנצפו (לסדרה תשעה פרקים בסך הכול), ברורה כבר בשלב מוקדם זהותו של אחד המציתים – גבר קשה יום שעובד ברשת מזון מהיר ובוחר להצית אנשים שנראים לו מאושרים מדי. זהותו של המצית השני נשמרת יותר בסודיות, אך כשזאת נחשפת, הסדרה מקבלת טוויסט מעניין ואף משנה טון: מקודרת ומהורהרת – למותחת הרבה יותר.

למרות שהיא לא מצליחה להגיע לגבהים ולעומקים של "ציפור שחורה" – בעיקר עקב העובדה שאין כאן שום תצוגת משחק שמתקרבת לתפקיד המופתי של פול וולטר האוזר – "עשן" מוכיחה שוב את כישרונו הבלתי מבוטל של ליהיין כמספר סיפורים מחונן. עיצוב הדמויות שלו נהדר, והוא מצליח לגרום לכל סצנה לחשוף עוד רובד בדמויות של שוטרים ובלשים, שלכאורה כבר ראינו כמותם מאות פעמים.

בנוסף, הצילום היפהפה של סם מק'קרדי ופרנסואה דאז'נה, שמספקים סצנות שריפה עוצרות נשימה, הופך רגעים מהסדרה לפיוטיים ממש – וזה עוד לפני שהזכרתי את שיר הנושא הנהדר של תום יורק.