הפתרון עשוי להתחיל בעיצוב החלל סביב הילדים

ב"בוגי ווגי" אין אג'נדה עיצובית מסורתית – להפך. בעת הסדנה, החלל מעוצב מתוך מחשבה על חוויית הילד: המראות מכוסות, כדי לעודד תנועה פנימית ולנטרל את הצורך לשפוט מה "יפה" או "נכון"; הרצפה נבחרת בקפידה כדי לאפשר לילדים ליפול ולקום ממנה בביטחון; וכל פריט בחלל – מבד פשוט ועד דלי פלסטיק – הופך לגשר בין הילד לעולם, ומוטיבציה לחקירה תנועתית.

בעידן של סיפוק מיידי ואינטליגנציה מלאכותית, שבו כל פעולה נמדדת לפי תוצאה, הסכנה היא שהילדים יאבדו את הדרך – את הסיפור, את החקירה, את הסקרנות. לכן, כל הצעה חלופית למסך חייבת לכלול תהליך פתוח שמעורר עניין פנימי, כזה שמתרכז ביכולת לנוע, לתהות, לשאול, לבנות, להתחבא, או פשוט להיות.

מבנה השיעור עצמו מהווה "עיצוב פרקטלי" בחלל: הילדים מתחילים במעגל, נעים ומתפרסים בחלל, חוקרים פינות ואז חוזרים למעגל הסיום. "הצורה שבה הילדים נעים בחלל לא פחות חשובה מהאסתטיקה שלו – היא מאפשרת להם לעבור את כל שלבי ההתפתחות של האדם, להרגיש, להתנסות ולשחרר", מסבירה עילאיה שליט, ממייסדות בוגי ווגי.