טל בארי, ראש מחלקת המחקר במרכז עלמא לחקר אתגרי הביטחון בצפון, מפרסם ניתוח חדש החושף פעילות מודיעינית רחבת היקף בגבול לבנון-סוריה ובהמשך גם מול ישראל, תוך מעורבות ישירה של בריטניה וארצות הברית. לדבריו, מדובר במערך מגדלי תצפית מתקדם שזלג לידי חיזבאללה והיווה חלק מהתשתית להכנות הפלישה לגליל.
״במהלך העשור האחרון, בריטניה, בסיוע ארה”ב, עמדה מאחורי פרויקט מימון ואספקת מגדלי תצפית בגבול הצפוני והמזרחי בין לבנון וסוריה, שנקרא Project Border Joint – JBP. כארבעים מגדלים כאלה הוצבו בגבול לבנון-סוריה, לאורך כ-250 קילומטר”, כותב בארי.
חיילים במוצב של צה"ל בגבול סוריה (צילום: מיכאל גלעדי, פלאש 90)
לדבריו, המגדלים הללו נועדו לשמש את צבא לבנון ולסייע במניעת הברחות. “במסגרת הפרויקט, סופקו גם לצבא לבנון אמצעי מעקב ותקשורת מתקדמים, כולל אמצעי תצפית ומצלמות משוכללות ליום וללילה. מבחינת האמריקאים, הייתה מעורבת, להבנתנו, סוכנות משרד ההגנה האמריקאי Defense Threat Reduction Agency (DTRA)”.
אולם, בארי מזהיר כי: “בסבירות גבוהה מאוד, חלק מהאמצעים האלה, שסופקו לידי צבא לבנון בעשור האחרון עבור משימת האבטחה בגבול עם סוריה, זלגו והגיעו לידי חיזבאללה בשנים שלפני המלחמה ושימשו את חיזבאללה לפעילות נגד ישראל”.
עוד הוא מוסיף כי: “על פי דיווחים שונים, מאז כניסת הפסקת האש לתוקף (27 בנובמבר 2024), מציעה בריטניה לממן ולספק מגדלים דומים, עם אמצעי תצפית וצילום, אשר יוצבו בגבול עם ישראל וישמשו את צבא לבנון לביצוע משימתו במסגרת החלטה 1701”.
בארי מזהיר מפני השלכות הפרויקט: “פריסת מגדלים חדשים בגבול עם ישראל עם אמצעי מעקב ותקשורת מתקדמים, תפגע בביטחון ישראל, תאפשר לחיזבאללה לנצל את התשתית הנפרסת לצרכיו ואינה יכולה להיות תחליף אפקטיבי לנוכחות הפיזית העדכנית של ישראל בחמישה האזורים הסמוכים לגבול”.
הוא מזכיר כי גם לפני המלחמה נראו מגדלי תצפית שונים לאורך הגבול: “ניתן היה להבחין במגדלים של יוניפי”ל בצבע לבן ובמגדלים של צבא לבנון, בצבע שחור, שהוצבו לאורך הגבול עם ישראל באזורים מסוימים ולא היו מאוישים באופן קבוע. מעת לעת, היה ניתן לזהות חיילים של יוניפי”ל וחיילים של צבא לבנון על מגדלים אלה”.
אלא שלטענתו, לא רק גורמים רשמיים השתמשו במגדלים הללו: “היה עוד גורם שהשתמש במגדלים אלה וניצל את אי הנוכחות הקבועה בהם: פעילי רדואן, פעילי היחידות הגיאוגרפיות (נצר ועזיז) ופעילי יחידות המודיעין והמבצעים המיוחדים בחיזבאללה”.
עוד מוסיף בארי כי: “בנוסף למבנים הניידים ולמגדלים שלו, שהוצבו בסמוך לגדר לפני המלחמה, תחת כיסוי האזרחי של ארגון ‘ירוק ללא גבולות’, ולמעשה היוו חלק מהתשתית המכינה של איסוף המודיעין לקראת ביצוע הפלישה לגליל, חיזבאללה נהג גם להשתמש במגדלי יוניפי”ל ומגדלי צבא לבנון לביצוע תצפיות, מעקב ואיסוף מודיעין אחר פעילות צה”ל סמוך לגבול, זאת במסגרת ההכנות לפלישה”.
בארי גם מתאר קשרים ישירים בין חיזבאללה לבין אנשי יוניפי”ל: “כאשר חיזבאללה ניצל את מגדלי יוניפי”ל לצרכיו, ניתן להניח כי לרוב היה מדובר בשימוש ללא רשות ותיאום עם יוניפי”ל, למרות כי ידוע לנו על שיתוף פעולה אקטיבי בין חיזבאללה ובין חיילים בכוח יוניפי”ל. לדוגמה, חיזבאללה שילם לחיילים ביוניפי”ל על מנת לעשות שימוש במצלמות של כוח האו”ם בעמדות הסמוכות לגבול עם ישראל. המצלמות שהיו אמורות לתעד את פעילותו הצבאית של חיזבאללה, הוסטו לצרכי הטרור של חיזבאללה נגד ישראל”.
הקשרים הללו, לטענתו, קיימים גם בתוך צבא לבנון: “כאשר חיזבאללה ניצל את מגדלי צבא לבנון לצרכיו, הוא התבסס על גודל ההשפעה והחדירות שיש לו בתוך צבא לבנון ועל כך שבצבא לבנון ישנם קצינים (כולל בכירים) וחיילים, אשר מסייעים לו (על רקע עדתי, אידיאולוגי וכספי) בנושאים שונים. השימוש של חיזבאללה במגדלי צבא לבנון וזליגת אמצעי התצפית לידיו, היה מבוסס על סיוע מתוך הצבא הלבנוני”.
במסקנה חותכת, קובע בארי: “כך יהיה גם בעתיד. חיזבאללה ימשיך וינצל את תשתיות צבא לבנון לצרכיו, זאת על בסיס השפעתו בתוך צבא לבנון. אם יוצבו בדרום לבנון מגדלים ואמצעי תצפית חדשים, זה רק עניין של זמן שהם ישמשו גם את חיזבאללה, כפי שהיה לפני המלחמה”.
השליח המיוחד של ארצות הברית ללבנון, טום ברק, עורר סערה תקשורתית ופוליטית לאחר מסיבת עיתונאים שקיים בביירות. במהלך המפגש עם התקשורת המקומית, ברק הגיב בעצבנות לשאלות ולסגנון השיח של העיתונאים ואמר: "תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תפסיקו להתנהג כמו חיות". בהמשך הוסיף כי "זו הבעיה במזרח התיכון".
דבריו התקבלו בזעם בקרב גורמים רבים בלבנון, שראו בהם התבטאות פוגענית וגזענית. אחת המגיבות, העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר, כתבה ברשתות החברתיות: "טום ברק צועד לביירות כמו נציב קולוניאלי מהמאה ה-19, מכנה עיתונאים לבנונים 'חייתיים', מרצה לנו על 'ציוויליזציה', ומאשים את 'האזור' שלנו בכל. זו לא סתם יהירות, זו גזענות. אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, ואתם לא יכולים להעליב את אזרחיה".
⚠️IMPORTANT⚠️ Tom Barrack struts into Beirut like a 19th-century colonial commissioner, calls Lebanese journalists ‘animalistic,’ lectures us on ‘civilisation,’ & blames it all on our ‘region.’ That’s not just arrogance, it’s racism. You don’t run this country, & you don’t get to… pic.twitter.com/h8uS5TBCMC
תגובות נוספות האשימו את ברק בכך שביצע "דה-הומניזציה" של עיתונאים מקומיים. כך, באחד מהדיווחים נכתב כי ברק אמר לעיתונאים "לנהוג בצורה מתורבתת ולא חייתית", והוסיף כי "זו הבעיה עם מה שקורה באזור".
הסערה סביב דבריו של ברק צפויה להוסיף מתיחות נוספת ליחסים המורכבים ממילא בין ארה"ב ללבנון, ולחזק את תחושת הרגישות הציבורית בלבנון כלפי התערבויות חיצוניות והתייחסות פטרונית מצד נציגי המערב.
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
פעילות כוחות צוות הקרב של החטיבה הדרומית במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ראש הממשלה נתניהו באירוע בבנימין (צילום: ללא)
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
אנטוני אלבינזי, ראש ממשלת אוסטרליה (צילום: רויטרס)
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".