הפיכה משטרית: נשיא העליון נגד החוק – ונגד הממשלה

כמקובל במקומותינו, הוגשה סדרה של עתירות לבג"צ. על אחת מהן הייתה חתומה התנועה לאיכות השלטון. התנועה, שעתרה בסיבוב הקודם נגד ועדת המינויים ובעד ועדת האיתור ונזרקה מכל המדרגות, ניסתה את מזלה שוב.

את מה שקרה מהשלב הזה אפשר להגדיר כמופע אקרובטיקה מרהיב. כל מי שבעבר נימקו בכובד ראש למה ועדת מינויים מספיקה לגמרי כדי למנות את הנציב ואין שום צורך בוועדת איתור, עשו עכשיו פליק פלאק לאחור, כדי להסביר את ההיפך או כמעט את ההיפך. כך היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה שלומית פרגו ברנע, כך היועצת המשפטית לממשלה, כך נשיא בית המשפט העליון השופט עמית. צריך לקרוא את הדברים בכתובים כדי להאמין.

נפתח ביועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. עד לכהונתה של הממשלה הנוכחית, עו"ד שלומית ברנע פרגו חיה בשלום עם הנוהל שהיה קיים מני אז ומקדם, שלפיו הממשלה בוחרת את הנציב, מאפשרת לוועדת מינויים לבדוק אותו, ואחרי הבדיקה מאשרת אותו במליאתה. מה זאת אומרת חיה בשלום? ובכן, ב-2018, ערב הקמת ועדת המינויים שבדקה את הרשקוביץ, קבעה ברנע פרגו במסמך קצרצר ומתומצת ש"אין קשיים משפטיים הכרוכים בהצעה" וש"אין מניעה משפטית לאישור הצעת ההחלטה". עברו שש שנים, וברנע פרגו נדרשה לצרף את חוות דעתה להחלטה למנות את הנציב הבא, באותה דרך בדיוק שאותה אישרה קודם לכן, עם אותה ועדת מינויים, בראשות אותו שופט. הפעם צירפה ברנע פרגו החלטה ארוכה ומורכבת, שמסבירה שצריך להעדיף ועדת איתור, כלומר כזו שתבחר בעצמה את המועמדים עבור הממשלה, ושההצעה של הממשלה "מעוררת קשיים משפטיים". נדגיש, מדובר באותה החלטה ממשלה ממש, ובאותו מנגנון ממש.

הלאה. גלי בהרב מיארה והנשיא יצחק עמית נקלעו לבעיה. עמית הרי כבר פסק ב-2011 בעתירה דומה שאין בעיה שהממשלה תמשיך למנות את הנציב כפי שנעשה במשך עשרות שנים, והייעוץ המשפטי לממשלה תמך גם הוא בעמדה הזו. אז איך אפשר להסביר עכשיו שינוי של 180 מעלות? ובכן, הפתרון נמצא. ננסה להסביר שמדובר במציאות אחרת לגמרי. איך עושים את זה? הנשיא עמית, השופטת דפנה ברק ארז ונציגתה של היועצת בהרב מיארה המציאו סיפור שלא היה ולא נברא. ב-2011, הזכירו, בשנה שבה נדונה העתירה הקודמת נגד מינוי נציב באמצעות ועדת מינויים, הממשלה הקימה מעין "צוות חיפוש". הצוות הזה בדק 150 שמות של מועמדים, ובמובן הזה, טענו, הממשלה הפכה אז את הבחירה לכזו שמתבצעת בהליך תחרותי, הדומה לוועדת איתור.

זה ההבדל בין אז להיום, נימקו, אז היה "צוות חיפוש", היום לא. הניסיון הזה להמציא את הענף הזה כדי להיתלות בו, היה נלעג. למה? ראשית, כי אמנם נכון שאותו צוות בדק אז 150 שמות, אלא שהנציב שנבחר לא היה אחד מה-150 הללו, אלא איש אחר שהממשלה בחרה. שנית, וחשוב הרבה יותר, יצחק עמית וחבריו לא הזכירו את הטענה הזו ולו במילה אחת בפסק הדין שלהם שדחה ב-2011 את העתירה. הם לא טענו שהממשלה פטורה מוועדת איתור בגלל שהיא הקימה "צוות חיפוש", שמהווה תחליף ראוי לוועדת איתור. הם, כמו דינה זילבר, השעינו את החלטתם על לשונו של החוק היבש. "אין כל חובה משפטית למנות נציב שירות מדינה דווקא בדרך של ועדת איתור", כתבו. "נהפוך הוא. כפי שיפורט, החוק פוטר במפורש את משרת נציב שירות המדינה מחובת המכרז, וקובע כי המינוי יתבצע על ידי הממשלה". לא צוות חיפוש ולא נעליים.